איך שלא נסובב את זה - עולם הדייטינג של היום מאוד מתסכל. את יושבת על אפליקציה, מדפדפת ימינה ושמאלה, ובשלב מסוים זה כבר מרגיש רנדומלי לגמרי. כאילו בחרת מישהו במקרה ואמרת לעצמך: יאללה, בוא נראה מה יקרה.
ואז עולה השאלה הגדולה - זאת שכולנו מכירות: איך אני אמורה לדעת שזה זה? שהוא האחד?
כמו תמיד, החלטתי לדבר עם המאמנת הזוגית הדר זוהר, שתעזור לקבל קצת פרופורציות בדיוק בנקודה שבה רוב הרווקות והרווקים מתבלבלים.
"את לא יכולה לדעת אם הוא האחד באפליקציה - וגם לא אחרי דייט אחד", היא אומרת. "למעשה, רוב מערכות היחסים בכלל לא מתחילות מאהבה ממבט ראשון. אז בטח שלא מהתכתבות".
אז אם לא שם - איפה כן?
אולי בכלל אין "האחד"
לפני הכול, זוהר מציעה לעצור רגע על עצם השאלה. "השאלה האמיתית היא לא אם הוא האחד - אלא אם זה מישהו שאת רוצה לבחור בו ולהמשיך איתו".
וזו התלבטות שהפכה בשנים האחרונות להרבה יותר נפוצה ממה שנדמה לנו - גם אצל נשים וגם אצל גברים.
למה? כי העולם השתנה. אולי קצת יותר מדי.
"פעם היו מעט אפשרויות. היית מכירה מישהו, יש חיבור וממשיכים קדימה. היום יש תחושה של אינסוף - אפליקציות, רשתות, עוד ועוד אנשים. וזה מייצר אשליה שתמיד יש משהו יותר טוב מעבר לפינה".
למרות שאם תשאלו אותי, בנקודה הזאת אנחנו כבר יכולים להבין שהרבה אפשרויות אין. אבל נראה שהאשליה עדיין קיימת. שגם לזה יש הסבר:
הפחד לבחור - והפחד לפספס
אחד הדברים המרכזיים שמקשים על קבלת החלטה בזוגיות הוא לא בהכרח הקשר עצמו - אלא הפחד. הפחד לטעות, להתפשר, לפספס מישהו טוב יותר.
"יש היום גם FOMO וגם FOBO, שזה למעשה fear of better option", מסבירה זוהר. "כל הזמן יש תחושה שאולי יש משהו יותר מדויק".
וכשזה קורה, קשה מאוד להתחייב באמת. כי בלי שנשים לב אנחנו כל הזמן משוות - למה שהיה, למה שיכול להיות, או למה שאנחנו מדמיינות.
כשיש חיבור - אבל עדיין מתלבטים
בניגוד למה שנהוג לחשוב, ההתלבטות הכי גדולה לא מגיעה כשלא טוב - אלא דווקא כשכן.
"כשקשר לא טוב, יחסית קל לזהות את זה", אומרת זוהר. "אבל הבעיה מתחילה כשהקשר טוב - רק לא מושלם. ואז אנחנו מתחילות להיתקע על הדברים הקטנים שלא עובדים".
וזה מתחבר לציפיות הלא ריאליות שיש לרבים מאיתנו מזוגיות, בטח בעידן שמקדש חיים אינסטגרמים שמצטלמים נהדר וגורמים לנו להאמין שכן - יש דבר כזה מושלם.
"יש אידיאליזציה מאוד גדולה - מהסרטים, מהרשתות. אנחנו מצפות להתרגשות תמידית, לפרפרים, לתחושה ש'זה זה' כל הזמן. אבל זה פשוט לא עובד ככה".
אז איך כן יודעים?
במקום לחפש "את האחד", זוהר מציעה להסתכל על זה אחרת - דרך מה שהיא קוראת לו חוק ה-51%.
"אם זה מישהו שיש בו קצת יותר 'כן' מ'לא' - זה כבר כן".
כדי להגיע לשם, היא ממליצה להתמקד בכמה דברים מהותיים:
- ערכים משותפים - לא חייבים להיות זהים, אבל כן חשוב שתהיה התאמה בכיוון החיים: איך רואים משפחה, כסף, סגנון חיים ומה חשוב באמת ביום יום
- משיכה - לא משהו ש"נסתדר איתו אחר כך". משיכה היא בסיס, והיא לא אמורה להיות סימן שאלה מתמשך
- תחושת ביטחון - קשר טוב מרגיש יציב. יש בו רוגע, אמון, ולא תחושת דרמה או חרדה מתמדת לגבי מה יקרה מחר
- אותנטיות - היכולת להיות מי שאת באמת, בלי להחזיק תדמית או ללכת על ביצים כדי שזה יעבוד.
- יכולת להתמודד עם קונפליקטים - לא אם רבים, אלא איך. האם יש הקשבה? כבוד? או שכל ויכוח הופך למלחמה.
- מחויבות - אולי המרכיב הכי חשוב. היכולת להישאר, לעבוד על הקשר, ולהשקיע גם כשזה פחות נוצץ מההתחלה.
ואם חיכיתן לטוויסט בעלילה, הנה הוא מגיע: "אהבה לבד לא מחזיקה זוגיות", היא מדגישה. "בלי מחויבות אמיתית - אין לזה סיכוי להחזיק לאורך זמן".
הבעיה האמיתית: קושי לקבל החלטות
עוד נקודה מעניינת שזוהר מעלה היא שהקושי לבחור בן זוג לא עומד בפני עצמו.
"יש קשר ישיר בין אנשים שמתקשים לבחור בזוגיות - לבין אנשים שמתקשים לקבל החלטות בכלל".
הרצון לוודאות מוחלטת, הצורך לבדוק עוד ועוד, ההתייעצויות הבלתי נגמרות - כל אלה רק מעמיקים את הבלבול.
"אנשים מחכים להרגיש בטוחים במאה אחוז - אבל זה פשוט לא קיים".
אז מה עושים עם כל זה?
קודם כל, מורידים ציפיות - אבל בקטע טוב.
"לא לחפש מושלם. לחפש מישהו שאפשר לבנות איתו חיים".
ודבר שני, להבין שבחירה תמיד מגיעה עם מחיר.
"אנשים רוצים זוגיות, אבל לא תמיד מוכנים לשלם את המחיר שלה. להשקיע, להתאמץ, לוותר לפעמים. אבל בלי זה, זה לא עובד".
ואולי דווקא בעידן שבו אנחנו מוצפות במסרים שלא צריך להתפשר, ושיש שם בחוץ משהו "מדויק" שמחכה לנו - כדאי לעצור ולזכור: אין באמת דבר כזה "האחד". אבל כן יש מישהו שאפשר לבחור בו.
וזה אולי לא יהיה מושלם - אבל זה כן יכול להיות טוב מספיק כדי לבנות ממנו משהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו