שוב אזעקות באמצע הלילה, טלוויזיה שרצה 24/7, שגרה שמתערערת ותחושת החוסר וודאות שמשתלטת על הכל. בתוך כל זה, לא מפתיע שפתאום אנחנו מוצאות את עצמנו מסמסות (שוב) לאקס, או מוכנות להתפשר על דברים שלעולם לא היינו מוותרות עליהם.
זה לא מקרי. וזה גם לא "חולשה", אבל כדי להבין מה באמת קורה לנו בתקופות מלחמה - ואיך לא לקבל החלטות שנתחרט עליהן כשהפחד יעבור, דיברתי עם המאמנת הזוגית הדר זוהר,
"כל פעם שהמציאות מתערערת - מלחמה, משבר כלכלי, אפילו טלטלה אישית - קורה משהו עמוק בעולם הזוגי שלנו", היא מסבירה. "אנשים שלא חשבו על זוגיות פתאום מחפשים קשר, וקשרים קיימים מואצים".
ואקסים? ובכן חוזרים לתמונה.
View this post on Instagram
"הפחד משפיע על הבחירות הרומנטיות שלנו בצורה שקורית בלי מודעות - על מי שאנחנו בוחרים מלכתחילה, ועל איך שאנחנו מתנהגים בתוך הקשר".
הפחד מצמצם את שדה הראייה
"פחד הוא אחד הכוחות שהכי משפיעים על דינמיקה זוגית", אומרת זוהר. "הוא משנה סדרי עדיפויות".
כשרמות הסטרס עולות והקרקע מרגישה לא יציבה, אנחנו מחפשים עוגן. לא משנה אם הוא רגשי, פיזי או פשוט מישהו לישון לידו בזמן אזעקות - אנחנו רוצות תחושת שייכות והגנה.
"המוח שלנו מתוכנת לחפש ביטחון", היא מסבירה. "ובזמן סכנה, זוגיות נתפסת כמו מקלט רגשי. גם אם הקשר לא מושלם - עצם הידיעה שיש מישהו לצידך מורידה את רמת החרדה. זה מנגנון הישרדותי לגמרי".
אז אם קודם שאלנו "מי מתאים לי ערכית?", פתאום השאלה משתנה ל"עם מי אני מרגישה פחות לבד?". וכאן מתחילות התזוזות.
שלוש תופעות מרכזיות בתקופות של אי וודאות
1. האצת קשרים חדשים - "בתקופות כאלה אנשים פחות מחפשים ריגוש ויותר מחפשים יציבות. בן זוג 'יציב' נתפס כמגן, כחזק, כמישהו שאפשר להישען עליו".
ככה שדייט שני מרגיש כמו חודש, החלטות מתקבלות מהר, והצעות למגורים משותפים או אפילו אירוסים קורות בקצב שלא היה קורה בשגרה. זה לא בהכרח רע, אבל זה בהחלט מהיר יותר.
2. התפשרות על סטנדרטים - "כן, אנשים מתפשרים יותר בזמן מלחמה, כי הפחד מצמצם את הבחירה. השאלה היא על מה".
אם זו גמישות על דברים חיצוניים - גובה, תחביבים, העדפות קטנות - זה יכול אפילו להיות בריא. אבל אם מדובר בויתור על ערכים מהותיים, כבוד בסיסי או אמינות - זו כבר פשרה מתוך פחד.
"כשאת מתעלמת משקרים, מחוסר תקשורת או מתחושת חוסר ביטחון, רק כדי לא להיות לבד, זו כבר לא גמישות. זו הישרדות".
3. חזרה לאקס - אולי התופעה הבולטת ביותר. "המוכר מרגיש בטוח. גם אם הוא פגע בך - הוא מוכר. והמוח בתקופה כזו מעדיף מוכר על פני לא ידוע".
וכאן אפשר לעצור ולשאול: האם הסיבה לפרידה נפתרה? או שפשוט החרדה גוברת?
"ברוב המקרים זו לא אהבה שהתחדשה", אומרת זוהר, "אלא ניסיון להרגיע חרדה. ואז אנחנו משחזרים את אותו דפוס".
אז זה טוב או רע?
"זה לא בהכרח בחירה שגויה, אבל היא כן מגיעה ממקומות שלא בהכרח הייתי בוחרת בהם לפני. פתאום מתעוררים סדרי עדיפויות שונים. יש אנשים שדווקא דרך המשבר מבינים מה באמת חשוב להם".
בתקופות של אי ודאות, אנשים גם פחות מחפשים ריגוש ויותר מחפשים יציבות. "וזה טוב, אבל יציב לא בהכרח אומר שמתאים".
מחקרים מראים שבתקופות מלחמה אנשים מעדיפים בני זוג שנתפסים כיותר חזקים או מגוננים - זה נותן תחושת ביטחון. אצל גברים במיוחד זה מעלה תחושת משמעות - שיש להם תפקיד, שהם יכולים להגן.
הבעיה מתחילה כשהאשליה היא שהמשבר יפתור את הבעיות. "המלחמה לא מוחקת דפוסים. היא רק מדגישה אותם".
איך יודעים אם זו אהבה או מצוקה?
זוהר מציעה לשאול שלוש שאלות פשוטות:
- אם המציאות הייתה רגועה - הייתי עדיין בוחרת בו?
- אני נמשכת אליו - או רק נרגעת לידו?
- אני פועלת מתוך רצון אמיתי - או מתוך צורך לברוח מבדידות?
"אנחנו זקוקים לקשר - זה צורך אנושי בסיסי, אבל לא לתת לפחד לנהל את הבחירה".
וגם בזוגיות קיימת - לא הכול אותו דבר
למרות הסטיגמה, הפחד לא משפיע רק על רווקים. גם בזוגיות קיימת הוא יכול לעבוד לשני כיוונים:
- התלכדות והתחזקות - "אתם הופכים לצוות מאוחד, עוברים את זה ביחד. פתאום האינטימיות עולה, אתם מתקשרים יותר, מצליחים להחזיק אחד את השנייה".
- אטימות וניתוק - "כל אחד מסתגר בתוך עצמו. אנשים עם תפוס נמנע - כל אחד משתבלל בתוך עצמו, מתנתק, ולא מצליח לדבר. זה דווקא מייצר הרבה התרחקות".
אז מה עושים עכשיו?
קודם כל חשוב לא להילחם בפחד - אלא לנהל אותו. "פחד משנה את הבחירות שלנו - הוא מקרב, הוא מזרז, הוא מטשטש. אבל צריך לזכור שהוא גם עובר".
אז נכון, הצורך בקשר הוא טבעי ואנושי, אבל כדי שלא נתעורר אחרי המלחמה עם חרטה קלה או לב שבור שצריך להחלים ממנו בפעם המי יודע כמה - שווה לזכור שקשר לא צריך להפוך לתרופת הרגעה. אלא בחירה שנרצה בה גם הרבה אחרי שהשקט יחזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
