"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תמיד מחכים לאהבה? 4 סיבות פסיכולוגיות

למה אנחנו נאחזים בפוטנציאל של בני זוג, מתעלמים מהמציאות - ומשכנעים את עצמנו שעוד רגע הכול ישתנה • פסיכולוג מסביר את הדפוס שמחזיק אותנו בהמתנה רגשית מתישה

,עודכן
0השמעה
לפעמים הפנטזיה פשוט לא מתממשת. צילום: istockphoto

הרבה פעמים קשר שהתחיל טוב, מתחיל לעורר בנו שאלות. אנחנו מוצאים את עצמנו מחכים לרגע שבו הכול יתממש,נאחזים בתקווהשהבן או הבת זוג ישתנו, ושוכחים לעצור ולשאול: מה קורה באמת כאן ועכשיו?

לאט לאט אנחנו מוצאים את עצמנובמערכות יחסים, לא בגלל שהן טובות באופן עקבי, אלא בגלל שהן כמעט טובות. מה שלא תמיד קל להבין זה שכשמתאהבים במי שמישהו יכול להיות, לעיתים אנחנו נקשרים לפנטזיה עתידית - ולא למציאות בהווה.

מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר בתמימות או בחוסר היגיון, אלא בדרך שבה המוח מעבד התקשרות, תגמול ומשמעות במצבים של אי ודאות. מחקרים מראים שהמשיכה לפוטנציאל, ולא להתנהגות בפועל, מונעת על ידי מנגנונים קוגניטיביים ורגשיים צפויים, שיש להם השפעה עמוקה על קבלת החלטות רומנטיות.

קל יותר להתאהב בפוטנציאל,צילום: istockphoto

הנה ארבעת התהליכים המרכזיים שעומדים בבסיס הדפוס הזה, ומסבירים למה קל יותר להתאהב בפוטנציאל של אדם מאשר באישיותו כפי שהיא מתבטאת ביומיום, ע"פ מארק טראברס, פסיכולוג וחוקר מערכות יחסים, מאתר Forbes.

1. המוח מייחס ערך יתר לפוטנציאל שלא מומש - במיוחד באהבה

מערכות המוטיבציה האנושיות רגישות במיוחד לציפייה. למעשה, דופמין, הנוירוטרנסמיטר שמניע אותנו לפעולה, משתחרר לעיתים בעוצמה גבוהה יותר בזמן הציפייה לתגמול, מאשר ברגע קבלת התגמול עצמו.

המשמעות היא שעתידים מדומיינים יכולים לעורר רגש חזק יותר מחוויות ממשיות. כל מי שהתמסר לפנטזיות רומנטיות מכיר את התחושה הזו - ממכרת, מסעירה ולעיתים מטשטשת גבולות. בהקשר זוגי, הדימוי של מי שמישהו עשוי להפוך להיות יכול לייצר יותר התרגשות ממי שהוא באופן עקבי כאן ועכשיו.

אל זה מצטרפת חולשה נוספת של המוח: מחקרים על "שגיאת חיזוי תגמול" מראים שחיזוק לא עקבי יוצר התקשרות חזקה יותר מחיזוק קבוע. במילים אחרות, אם בן או בת הזוג מגשימים את ה"פוטנציאל" שלהם רק מדי פעם - ההיקשרות אליהם עלולה להתחזק יותר מאשר אם היו מתנהגים כך כל הזמן.

כאשר התנהגות חיובית מופיעה באופן בלתי צפוי, נוצר לולאת למידה עוצמתית שמשאירה את המוח דרוך, מחכה לפעם הבאה. לכן, מערכות יחסים לא יציבות רגשית עשויות להיות קשות יותר לעזיבה ממערכות יחסים שלא מספקות כלל. התקווה לרגעים שבהם הפוטנציאל יתממש מחזיקה את הקשר בחיים, גם כשהוא שוחק ולא מספק.

התקווה לרגעים שבהם הפוטנציאל יתממש מחזיקה את הקשר בחיים,צילום: gemini

2. דפוסי ילדות הופכים חוסר עקביות לאהבה

מחקרי התקשרות מסבירים מדוע אנשים מסוימים פגיעים במיוחד לדינמיקה הזו. בעלי התקשרות חרדתית נוטים להתמקד ברמזים אפשריים לקרבה, יותר מאשר בזמינות רגשית עקבית.

כאשר הקשר מאופיין בטיפול לא עקבי, מערכת ההתקשרות של האדם החרד נשארת מופעלת כל הזמן, והתקווה הופכת לאסטרטגיית ויסות. האמונה ש"זה ישתפר" מאפשרת לשאת את ההווה, גם כשהצרכים הרגשיים לא נענים.

גם בעלי התקשרות נמנעת תורמים לדפוס, לעיתים מבלי להתכוון. רגעים נדירים של פתיחות רגשית מצדם עשויים להיתפס כמשמעותיים במיוחד, דווקא משום שהם מנוגדים לריחוק הרגשי השגרתי. כך, עם הזמן, הקשר מתארגן סביב המתנה ולא סביב קשר הדדי, כשהפוטנציאל הופך לציר המרכזי שלו.

3. הטיות קוגניטיביות הופכות פוטנציאל ל"הוכחה" לאהבה

שורה של הטיות חשיבה מוכרות היטב גורמות לנו להיאחז במה שמישהו יכול להיות, במקום במה שהוא מראה בפועל. בין הבולטות שבהן:

  • כשל העלות השקועה- הנטייה להמשיך להשקיע במצב שכבר השקענו בו זמן, רגש או מאמץ, גם כשהתוצאות גרועות.
  • אופטימיות יתר- הערכת יתר של הסיכוי לשינוי חיובי, והערכת חסר של הסבירות שדפוסים קיימים (כמו חוסר עקביות או הבטחות שלא מקוימות) יימשכו.
  • הטיית האישוש- תשומת לב סלקטיבית לרגעים שמחזקים את האמונה שהשינוי בדרך, תוך מזעור או הצדקה של סימנים סותרים.

ביחד, ההטיות הללו גורמות לפוטנציאל להרגיש כמו ראיה, ולא כמו אפשרות מעורפלת.

רגעים נדירים של פתיחות רגשית עשויים להיתפס כמשמעותיים במיוחד,צילום: istockphoto

4. עבודה רגשית מחליפה אהבה

מאפיין מרכזי נוסף בדפוס הזה הוא לקיחת אחריות פנימית על הצלחת הקשר. מחקרים על עבודה רגשית מראים שאנשים שלוקחים על עצמם את רוב ניהול הרגשות, פתרון הבעיות והצמיחה, חשים לעיתים קרובות מחויבות עמוקה יותר לקשר מאשר בני הזוג שלהם.

נוצר כאן פרדוקס: ככל שאדם משקיע יותר כדי להחזיק את הקשר, כך הוא מרגיש משמעותי יותר. המאמץ עצמו הופך לראיה לעומק האהבה.

עם הזמן, אהבה עלולה להיות מזוהה עם סבלנות, סיבולת וניהול רגשי, במקום עם הדדיות ודאגה עקבית. היעדר טיפול יציב מצד בן הזוג מוחלף בתחושת ייעוד: הרצון לעזור לו לממש את הפוטנציאל שלו.

מנקודת מבט מפוכחת, אינטימיות כזו עלולה להתגלות כוויתור עצמי, כזה שהאדם פירש בטעות כמחויבות.

למה התנהגות היא המדד האמין ביותר לאהבה

מבחינה פסיכולוגית, התנהגות היא האינדיקטור המדויק ביותר ליכולת זוגית. מחקרים בתחום מראים שוב ושוב שדפוסים יציבים של זמינות רגשית, אמינות והיענות מנבאים שביעות רצון זוגית הרבה יותר מאשר כוונות או מילים.

שינוי אכן אפשרי, אבל רק כשהוא מונע מבפנים, עקבי לאורך זמן ומגובה במעשים. בלי המרכיבים האלה, התקווה הופכת לדרך להתחמק מהמציאות של צרכים לא מסופקים. מי שנשאר ממוקד בפוטנציאל, לרוב מוצא את עצמו מותש רגשית ולא מסופק.

עבור חלק מהאנשים, להיות אלה שמאמינים, מחכים ורואים את הטוב – הופך לחלק מהזהות שלהם. תפקידים שמחוברים למשמעות ולמוסר קשה במיוחד לשחרר. במובן הזה, ויתור על הפוטנציאל מרגיש כמו ויתור על העצמי. הקשר לא מייצג רק אהבה – אלא הוכחה לסבלנות, לנאמנות ולעומק רגשי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר