תקופת החגים כבר מורגשת באוויר, ויחד עם ההכנות לארוחה החגיגית ומחשבות מה קונים להורים - נוצרת הפסקה טבעית מהשגרה שפועלת כמעין "מראה פנימית" רגשית. פתאום יש זמן פנוי, מפגשים משפחתיים ושקט יחסי שמאלץ אותנו להתבונן פנימה.
התחושה הזאת מתעצמת כשאנחנו מבינים שעוד חג עובר עלינו בלי זוגיות. "זה כמו לפני יום הולדת - שאנחנו עוברים סוג של משוב פנימי", מסבירה המאמנת והיועצת הזוגית, הדר זוהר. "החג הוא כמו עצירה לעשות התבוננות, ואז פתאום מתעוררות השאלות: איפה אני נמצאת? מה עוד לא הספקתי? מה באמת חשוב לי? והשאלה הכי צורבת - איפה הזמן עבר?"
הצורך הבסיסי בשייכות
מעבר לעצירה והתבוננות, מתעורר כאן גם צורך עמוק יותר. "שייכות היא צורך הישרדותי, לפעמים יותר מרעב", מדגישה זוהר. "בחגים הפוקוס על שייכות הוא מאוד חזק - כולם מתאספים במשפחות, ומי שמגיע לבד מרגיש בצורה חדה שהוא מחוץ למעגל".
זה לא רק רצון להיות בזוגיות - זו תחושה אינסטינקטיבית של "אני לא חלק מהשבט". השייכות מתערערת, והרצון לזוגיות עולה יחד עם הפחד שזה לעולם לא יקרה לי.
תיאוריית ההשוואה החברתית
אחד המנגנונים המרכזיים שמסבירים את התופעה הוא מה שזוהר קוראת "תיאוריית ההשוואה החברתית" - תיאוריה פסיכולוגית משנות החמישים של ליאון פסטינגר.
"לבני האדם יש צורך תמידי להעריך את עצמם, וזה בסדר, אבל הם לא עושים את זה בהשוואה לעצמם", מסבירה זוהר, "זה תמיד דרך השוואה לאחרים שאנחנו תופסים אותם כמצליחים". ככה שאפשר להבין למה זה כל כך מתסכל.
הדר מסבירה שיש שני סוגי השוואה:
השוואה כלפי מעלה: מסתכלים על מי שהצליח יותר (בזוגיות, נשוי, עם ילדים) וחווים תסכול וחוסר ערך.
השוואה כלפי מטה: מסתכלים על מי שבמצב יותר קשה ומרגישים זמנית יותר טוב. אבל זוהר מזהירה: "זו השוואה שמתאימה לאנשים שהערך שלהם נמוך ולא יציב, כי היא מתבססת על נחמה רגעית. כל דבר שמתבסס על חולשה של בן אדם אחר לא מחזיק מים".
ולמרות שהמוח לרוב עושה את ההשוואה באופן אוטומטי, חשוב רגע להבין איך זה משפיע עלינו:
- תחושת חוסר ערך: "מה פגום בי? למה אני לא מצליחה להיות בזוגיות?"
- לחץ מוגבר: התחושה של "עוד אחת התחתנה, ואני לא..."
- ביקורת עצמית: "אולי אני לא מספיק יפה, מעניינת, אולי החמצתי את הרכבת"
- פער בין הציפיות למציאות: בין התמונה האידיאלית שרואים מבחוץ לבין המקום בפועל
החברה הישראלית - לחץ נוסף
לכל ההתמודדות הזאת אנחנו מוסיפים את העובדה שבישראל נושא המשפחה והזוגיות הוא ערך עליון. "בתרבות הישראלית זה הכי קשה", מדגישה זוהר. "אם היית חיה באירופה - שהמגמה היא לא להתחתן, זה לא היה עניין. אבל פה מקדשים את זה. את יכולה להיות מנכ"לית פייסבוק, אבל אם לא התחתנת - הרוב לא מתחשבים בהישגים האלה".
וכמובן שיש גם את המימד הנוסטלגי: "חג מחבר אותנו לזיכרון ילדות. יש געגועים לחום ולביטחון, לאוכל של אמא והמנהגים המשפחתיים. כשמגיעים לבית ההורים, מבינים שזה כבר לא הבית שלנו - הילד הפנימי רוצה בית משלו, והבוגר מבין שזה עדיין לא קרה".
מההשוואה המייסרת להשוואה דוחפת
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להפוך את הכאב והאתגר לכלי משמעותי ולמידה? "במקום לשאול 'מה פגום בי?', הדר מציעה: "שאלי: מה הם עושים שאני לא עושה? מתפשרים? הולכים על הגבשושיות? מורידים את הציניות? מה יש שם שאני עוד לא עשיתי?".
ובכך ניתן לקחת את ההתמודדות הלא פשוטה - לתהליך משמעותי שיכול לשפוך אור במסע שלנו.
"ככל שאדם מחזק יותר את הערך הפנימי שלו, ההשוואות משפיעות עליו פחות", מסבירה הדר. "העבודה צריכה להיות קודם כל עלינו - ללמוד להעריך אותנו מבפנים, להבין שהערך שלנו בלתי תלוי בתוצאות".
טיפים מעשיים להתמודדות
1. הכרה ברגש - "צריך להבין שרצון בזוגיות זה לא חולשה - זה ביטוי של צורך אנושי עמוק. תנו מקום לרגש הזה, תכירו ברגש. כשמפסיקים להילחם ברגש, הוא פשוט יפסיק לנהל אותנו".
2. תזכורת על המסלול האישי - "לכל אדם יש את המסלול שלו. יש מי שמתחתן בגיל 25 ויש כאלה שבגיל 40 ימצאו את הזוגיות המדהימה והמדויקת להם. יש גם מחקרים שמראים שככל שמכירים בגיל מאוחר יותר, הזוגיות מחזיקה יותר זמן".
3. הבנת המציאות מאחורי הקלעים - "צריך לזכור שאנשים מציגים כלפי חוץ תמונה מושלמת, אנחנו לא נראה באינסטגרם את הריבים שלהם. גם 64% מזוגות מדווחים על בדידות בתוך הקשר - ובדידות בתוך קשר לפעמים יותר קשה מבדידות ביחידות". אז אין פה כוונה לשמחה לאיד - אבל כן לקחת את מה שאנחנו רואות מבחוץ בפרופורציה.
4. שימוש באנרגיה כדלק - "השתמשו בכאב הזה כדלק - כלומר אם זה כל כך כואב לי, אז אולי אני רוצה לקחת אחריות, ולשאול: איפה עוד לא השתניתי? איך אני מתחילה לצאת? מה היא עשתה שהצליח לה שגם אני יכולה לנסות? איך אני פותחת את הלב איפה שהוא היה סגור?"
המסר המרכזי
"צריך לזכור שהחיים משתנים ברגע", מסכמת זוהר. "תמיד יש את הדייט הזה שהחיים משתנים בו ברגע. צריך להיות באמונה שהדייט הזה יבוא".
אז אומנם החגים יכולים להעצים את תחושת הבדידות והרצון בזוגיות, אבל במקום להילחם בתחושות האלה או להרגיש אשמה עליהן, אפשר להשתמש בהן בתור מנוע לצמיחה אישית ולפעולה מכוונת. הכאב יכול להפוך לדלק, ההשוואה יכולה להפוך ללמידה - והכי חשוב, לזכור שהערך האישי שלנו לעולם לא תלוי בסטטוס הזוגי שלנו. חג שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
