לא משנה כמה פעמים נשמע את העצה הזו, רובנו עדיין מוצאים את עצמנו שואלים (ובעיקר שואלות) את השאלה המפורסמת: "לאן יחסינו הולכים?". מדוע השיחות האלה בדרך כלל מגיעות מנשים ולמה הן כמעט תמיד מסתיימות בכישלון? המאמנת הזוגית הדר זוהר מסבירה לנו כמה דברים שחשוב לדעת, רגע לפני שאנחנו מעלות את בן הזוג על המוקד.
למה השיחות האלה נכשלות?
"יש מספר סיבות מרכזיות לכך ששיחות 'יחסינו לאן' נוטות להזיק יותר מאשר להועיל", מסבירה זוהר. "בואו נתחיל מהמקור שלהן".
לדברי זוהר, הבעיה הראשונה היא שהשיחות האלה כמעט תמיד מגיעות ממקום של חרדה: "הן אף פעם לא מגיעות ממקום שטוב לי ומקרקע בטוחה, אלא תמיד מגיעות מפחד, חרדה, או רצון להרגיע חוסר ביטחון. ומשהו שיוצא ממקום של פחד - התוצאה שלו בהתאם".
כך יוצא שהשיחה הזו בדרך כלל מעמידה את בן הזוג במצב לא נעים, וזה למעשה ישר שם את הצד השני בעמדה של מבחן, "גברים במיוחד חווים את זה כדבר מלחיץ. זה קורה הרבה פעמים אפילו אחרי דייט אחד או שניים – משפטים כמו 'אני רוצה לדעת שזה רציני' או 'זה הולך למקום נכון'".
"שכחנו מהמטרה שבאנו להכיר" היא מדגישה, "נשים הרבה פעמים שוכחות למה הן רוצות את הזוגיות הזאת. בעצם, השיחה הזאת שמה את הצד השני בעליונות עליי – אני בכלל לא שמה לב אם טוב לי, אני פשוט רוצה לדעת אם הוא רוצה אותי".
לפי זוהר, נשים שנוטות לעשות את השיחות האלה, בדרך כלל לא מצליחות להיות בקשר יציב כי "הן לא נותנות לקשר להבשיל ורוצות הגדרה מיידית. זה פשוט לא עובד, כי אין בסיס רגשי. הן אפילו לא מצליחות להרשות לעצמן להתאהב".
הרבה מאוד פעמים זה גם יכול להבריח את הצד השני, מכיוון שאנחנו בכלל לא מבינות מה אנחנו רוצות מהקשר, "והנואשות הזאת היא משהו מאוד לא סקסי", אומרת הדר, "וכמה שאני חושבת שאני אבוא קולית – אני לא באמת יכולה להסתיר את זה".
אז מה כן עושות?
בתכלס, מה שאנחנו רוצות לבדוק זה אם הקשר מתקדם למקום נכון. אז הנה כמה כלים כדי להבין את זה:
1. להסתכל על המציאות - "במקום לשאול אותו 'מה הכוונות שלך', צריך לראות מה קורה בפועל - האם הוא יוזם מפגשים? האם הוא עקבי? האם הוא כותב כל יום? האם הוא מכבד את הגבולות שלי? המציאות משקפת. אם הוא מתקשר ויוזם מפגשים, אני יכולה להבין את הכוונות שלו בלי לשאול ישירות".
2. לעבוד על הביטחון העצמי - "להיות בשקט פנימי, לדעת שמי שאיתי רוצה אותי, שיש לי מה לתת, שיש לי ערך. כשאני בטוחה בעצמי, גם אם אני אחליט לדבר על הקשר, זה יגיע ממקום רגוע ולא ממקום של פחד".
3. לתת לזמן לעשות את שלו -"אני חושבת שלפחות -6-8 שבועות זה הזמן לבחון את החיבור הרגשי והמיני, ולראות שהקשר מתייצב. לפני זה לא כדאי לעשות את זה. תנו לקשר לנשום".
4. להתייחס לעצמכן כבוחנות ולא כנבחנות - "להפסיק לשאול 'מה אתה מחפש', ובמקום זה להגיד 'אני במקום טוב, נעים לי, אני רוצה שניפגש'. לדבר עליי. לשחרר את השאלה מה הוא מחפש. במקום לשאול למשל - 'למה התרחקת?', להגיד 'אני הייתי רוצה שניפגש היום'. המטרה הכי טובה היא להגיע לזה באופן טבעי, מתוך סקרנות הדדית".
View this post on Instagram
ומה לגביי נשים שמרגישות שאין להן זמן לבזבז, והן לא רוצות להתאכזב שוב?
"הרבה אנשים מעל גיל 30 מגיעים לנקודה של תחילת קשר אחרי הרבה אכזבות, עם פחות ביטחון, כשנמאס להם לבזבז זמן. אבל זה בדיוק הלופ שצריך לשבור – כי ברגע שאני מגיעה מהמקום הזה, זו כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
העבודה היא תמיד שלי קודם עם עצמי. במקום להגיד 'נמאס לי לחוות דחיות', להגיד 'אני רוצה להסתכל על החיים שלי אחרת, מה שעברתי הביא אותי למקום שאני היום. אני הייתי צריכה להתמודד עם הדברים האלה, ועכשיו אני מרגישה מוכנה'. כי אם אני נכנסת למקום של שעון חול, זה תמיד ירגיש נואש.
וכמובן שאם כבר עושים את זה, כדאי שיהיה מגע כי הוא מאוד מרכך. אני תמיד אומרת להעביר רוך ואהבה על ידי שלושת המ"מים: מגע, מילים ומבט".
ומה אם את מרגישה שהצד השני באמת לא עקבי ואת לא בטוחה איך הוא מרגיש?
"אז לשאול את עצמך - למה שתהיי שם? למה את מבזבזת זמן? למה שתהיי עם מישהו שלא רוצה אותך?
דבר נוסף שצריך לשים לב אליו, זה המקום הזה של ההסכמה שלי לקבל. אני רואה הרבה פעמים שגברים לא מחזרים ולא נמצאים - אבל האישה זאת שלא מקבלת. הוא מחמיא – היא הודפת את המחמאה. אז צריך לשאול, האם אני אדם שמסכים לקבל? אם את אישה שמסכימה לקבל - והוא עדיין לא עקבי ויוזם, אז למה שתרצי להיות שם?"
ואם בשלב הזה אתן שואלת את עצמכן, למה זה בכלל תמיד צריך להגיע רק מהצד הנשי? להדר יש תשובה מעניינת בנושא. "האחד - נשים מנהלות עם עצמן מערכות יחסים ביקורתיות הרבה יותר מגברים", היא אומרת. "שאלו במסגרת מחקר נשים וגברים בגילאי 6-80 'האם אתם אוהבים את גופכם?', רק 2 אחוז מהנשים ענו 'כן', לעומת 40 אחוז מהגברים - זה פער מאוד גדול. בנוסף, אצל גברים הצורך במרחב הרבה יותר גדול.
כמובן יש גם נושא השעון הביולוגי. אנחנו הולכות עם שעון חול מעל הראש, הוא מכניס אותנו ללחץ ופחד ומייצר את כל המצב הזה".
אז הרצון להבהרה הוא ברור ומובן, אבל מסתבר שלרוב זה פשוט מייצר התרחקות מיותרת. "גם לזכור כשאת ממהרת לשאול 'יחסנו לאן', זה בא מתוך פחד, והתוצאה היא שהקשרים יגמרו מהר. למעשה זה דפוס מסוים, כי זה תמיד לא קשור לסיטואציה – זה כאילו מבעבע בתוכך".
לעומת זאת, אם נגיע ממקום בטוח, תחושה שהוא רוצה אותי ואני יודעת שאני שווה, אז זה לא אומר שאי אפשר לדבר על הקשר, אבל לעשות את זה ממקום של ביטחון ובזמן הנכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו