בתקופה האחרונה יש שיח בתעשיית האופנה הישראלית על כך שאין צורך להשתמש יותר במושג "דוגמניות פלאס סייז". שעצם צירוף המילים מקבע את מעמדן של הדוגמניות שמידתן אינה נעה בין 32 ל-36. וזה נכון, אני הראשון שאסכים שכל אישה או גבר שמדגמנים הם פשוט דוגמנים, הם לא צריכים להוסיף עוד טייטל לשם כדי שנדע שהם כאלה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמציאות שבה אנחנו חיים, שמראה לנו שרוב הדוגמניות בישראל, לפחות אלו שקוטפות קמפיינים ומשמשות כפרזנטוריות של חברות אופנה מובילות, הן הדוגמניות ה"קלאסיות" במידות קטנות. אם טיילתם בקניונים לאחרונה והסתכלתם על בובות הראווה ועל התמונות לידן, ודאי ראיתם שממש אין מגוון. במקרה הטוב נמצא חנות או שתיים שמתמחות במגוון רחב של מידות ושם יופיע מגוון של דוגמניות.
האם ראיתם פעם דוגמנית במידה 42 מובילה לבדה קמפיין של חברת אופנה מובילה? התשובה היא לא, ואם כן, אשמח שתחדשו לי. למרות שרוב מוחלט של חברות אופנה מציעות את מידה 42, שהיא המידה הממוצעת בישראל, אנחנו לא רואים אף דוגמנית במידה הזו שמובילה קמפיינים נחשקים, ובמקרה הטוב נראה אותה כחלק מנבחרת, ולא במרכז הקמפיין.
למובילי התעשייה חשוב לשדר בתקשורת שהמהפכה הושלמה ושיש מגוון. בפועל, אנחנו רחוקים משם שנות אור. נכון, אנחנו רואים בתצוגות האופנה בין הדוגמניות ה"קלאסיות" דוגמניות בשלל גזרות, כמו שראינו בשבוע האופנה בתל אביב, וזה מבורך. אבל האם יש דוגמנית מעל מידה 40 שהצליחה לבסס קריירה מצליחה כמו עדן פינס או יעל שלביה? כנראה שלא.
נדגיש כי אין לנו טענות כלפי הדוגמניות, כל אחת ומבנה גופה, אבל הכוח נמצא אצל הצרכנים. הם מושפעים ממובילי דעת קהל, חברות האופנה, התקשורת והלך הרוח החברתי-תרבותי, שמשפיע על כולנו.
ביום שבו נבין שמגוון המידות בחנות צריך לקבל מקום וייצוג במגוון הדוגמניות על המסלול ובקמפיינים, ונלמד לקבל את המידות שלנו, את הגוף שלנו, ואת העובדה שיופי מגיע במגוון מידות ושיש לכולם מקום בעולם הזה, יהיה שינוי אמיתי, ולא נצטרך להשתמש במושג "דוגמניות פלאס סייז".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו