ילדים צריכים להרגיש בטוחים, מוגנים ואהובים. אבל כשרגשות אלה בלתי צפויים, זה יכול להוביל ל"הורות קליפת ביצה", מונח שזכה לפופולריות על ידי ד"ר קים סייג', פסיכולוגית מורשית מניופורט, קליפורניה. בעמוד הטיקטוק שלה, היא שיתפה מאות סרטונים בנושא זה.
מהי הורות "קליפת ביצה"?
סייג' מתארת הורות "קליפת ביצה" כדינמיקת כוח מזיקה שבה התפרצויות רגשיות בלתי צפויות מצד הורים, מאלצות ילדים ללכת על קליפות ביצים, להרגיש ערנים יתר על המידה באופן מתמיד. זה לא רק מדכא את התכונות הילדותיות שלהם אלא גם מכין את הקרקע ליחסים מזיקים בבגרותם.
בסרטון שקיבל עשרות אלפי צפיות, ד"ר סייג' מסבירה ש"הורות על קליפות ביצים והורות בלתי צפויה רגשית ולא בטוחה יוצרת לעיתים קרובות חיים שלמים של ערנות יתר ואמונה עמוקה שאין דבר כזה בטיחות אמיתית ביחסים".
היא מגדירה קליפות ביצים כ"התנהגויות מסוכנות רגשית" ומפרטת כמה מהתנהגויות של הורות "קליפת ביצה" כמו חוסר בשגרה בריאה, בידוד, צעקות, האשמה, קריאה בשמות גנאי, והפיכת הילד להורה. סימן נוסף לסגנון הורות זה, היא אומרת, הוא "הרס של חפצים אהובים".
"מצב הרוח של ההורה הוא כמו להיות על רכבת הרים. אתה אף פעם לא יודע למה לצפות", היא מתארת. "פירוש הסגנון הוא שאתה חי במצב של לחימה או בריחה כרונית". היא מאשרת שזו לא הדרך הנכונה לגדל את הילד שלך. "זה לא קשור ללמידה או לחינוך. זו דרך לגרום לך ולאחרים להרגיש רע".
בסרטון נוסף, שזכה ליותר מ-4.5 מיליון צפיות, סייג' כתבה הערה על אימהות "קליפת ביצה", ושאלה את הצופים איך הם מרגישים לגבי הרגשות שלהם. "אם הייתה לכם אימא 'קליפת ביצה', או הורה כזה, שהיה כועס באופן כרוני, צועק הרבה, לא היו לו גבולות והיה בלתי צפוי רגשית, ואשר היה מצפה מכם להיות החברים הכי טובים שלו, ובכל זאת יכול היה להיות אוהב ותומך, איך החרדה המשתוללת שלכם, חוסר האמון והנטייה להסתגר הייתה מרגישה?", היא שאלה.
הורות "קליפת ביצה" לא מתייחסת רק לצעקות מתמשכות או שבירת גבולות אלא גורמת לילדים שלכם ל"פחד אמיתי שמכריח אותם לחיות בערנות יתר כשהם הולכים על קליפות ביצים". סייג' מסבירה כי "זו התערבות חוזרת ונשנית והפיכת הילד להורה, אתם בעצם מכריחים את הילד שלכם להתמקד בכם יותר מאשר בעצמו".
בסרטון נוסף, סייג' דיברה על הטקטיקה שילדים של הורים המזוהים עם סגנון "קליפת הביצה" משתמשים בה כדי להרגיש בטוחים. היא הסבירה שילדים אלה מקבלים בדרך כלל תערובת של אהבה טובה ואהבה רעה. כשאהבה טובה מגיעה, זה מרגיש להם ברור שאמורה להגיע "אהבה רעה" בעקבותיה.
סגנונות הורות זוהו לראשונה בשנות השישים על ידי הפסיכולוגית דיאנה באומרינד, שסיווגה אותם לשלוש קטגוריות: סמכותני, סמכותי ומתירני. הורות "קליפת ביצה" נופלת תחת הקטגוריה של "הורות סמכותנית".
בעוד שהתנהגות ההורים בלתי צפויה, מבלבלת ומתסכלת, איומים יכולים גם לשחק תפקיד בסגנון הורות זה. "לקוחה אחת סיפרה לי שאימה איימה לזרוק אותה מהבית כנערה אם היא תספר את שיערה באורך קצר", אמרה שרי בוטווין, פסיכולוגית ומחברת הספר "לשגשג לאחר טראומה".
פסיכולוגית אחרת, קלסי לטימר, אומרת שאם הילד גדל עם סגנון "קליפת ביצה" בבית, הוא נוטה להפוך להורה קליפת ביצה בעצמו. עם זאת, הורים רבים מנסים לרפא את העבר שלהם ולחדש את מערכות היחסים שלהם.
הורי "קליפת ביצה" לא בוחרים לעשות זאת לילדים שלהם, אבל חוסר המודעות שלהם גורם להם להגיב בצורה שהם מתחרטים עליה לעיתים, בשלב מאוחר יותר של חייהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו