חופשת הלידה בישראל, (או בשמה החדש: תקופת הלידה וההורות) מקנה לאימהות שבינינו זכאות ל-15 שבועות בתשלום, בעוד אבי התינוק זכאי ל-5 ימי חופשת לידה, אותם הוא יכול לנצל במקביל לאם. ב-2017 אישרה הכנסת את הארכת חופשת הלידה מ-14 ל-15 שבועות.
על אף העובדה שבישראל ממוצע הילדים גבוה ביחס למדינות ה- OECD. אנחנו משתרכים מאחורי המדינות המתוקנות בזכאות לחופשת לידה, שבממוצע עומד על 18 שבועות במדינות הארגון.
כבר ב-2019 הציעה הרפורמה בהמלצת פרופסור מנואל טרכטנברג 20 שבועות מלאים בתשלום כבסיס (לעומת 15 כיום), כאשר חמישה מתוכם מיועדים לאם, חמישה לאב, ועוד 10 שבועות שניתנים לחלוקה בין האב לאם. מתוך חמשת השבועות הייעודיים לכל הורה, שבועיים הינם בגדר חובה, בהם על ההורה להיעדר מהעבודה ולהישאר בבית עם הילד, וכל זאת במהלך החודש הראשון לאחר הלידה.
אז איפה זה שם אותנו מול העולם? בצרפת יש קרוב ל-19 שבועות חופשת לידה, באיטליה מעל ל-25 שבועות, ביפן כ-36 שבועות, גרמניה עם יותר מ-42 שבועות, איסלנד ודנמרק עם קרוב ל-50 שבועות, אוסטריה עם 51 שבועות, שוודיה עם 68 שבועות, ובהונגריה המספר מתקרב ל-72 שבועות. יש לציין כי בארה"ב אימהות אינן זכאיות כלל לחופשת לידה.
מה חשיבותה של חופשת הלידה עבור התינוק?
כל התיאורטיקנים הנודעים קובעים כי תינוקות זקוקים לדמות קבועה להתקשרות, ומענה מיידי לצרכים שלהם, אין להם יכולת לדחיית סיפוקים. חום, אהבה ומגע הם צרכים בסיסיים עבורם בדיוק כמו אוכל ושינה, ואי אפשר להפריד בין הצרכים הרגשיים לצרכים הפיזיולוגיים.
הצורך בהיקשרות הוא בסיסי ויש לו בסיס ביולוגי. לקשר הראשוני של התינוק שלכם איתכם קוראים התקשרות - attachment. התהליך הזה מתחיל בלידה, מתגבש לקראת גיל שנה ומתקבע עד גיל שלוש. כדי לפתח התקשרות בטוחה, התינוק שלכם זקוק לכם, פיזית ורגשית. כמספקים את צרכיו הרגשיים ומעניקים לו חום, אהבה וביטחון - הפלא הזה קורה. השבועות והחודשים הראשונים לחייו של התינוק הם קריטיים להתפתחות שלו, ובפרט להתפתחות המוח. לשם כך צריך טיפול מסור ורצוף על ידי דמויות קבועות, קבלת יחס חם מצידן, גירוי חושי עשיר ומגוון, וסביבה רגועה המשרה ביטחון ויציבות.
המחיר כבד שמשלמים על מסגרות
לרוב, מסגרת קבוצתית בגיל הזה לא מתאימה לצרכים האינטנסיביים של תינוקות. הם נמצאים שעות ארוכות במסגרת, לרוב בגלל אילוצים כלכליים שלא מאפשרים מטפלת פרטית. הם משלמים מחיר כבד ולא הגיוני על כך שחופשת הלידה של אימא שלהם מסתיימת כל כך מוקדם.
נדגיש כי יש מטפלות נפלאות, מסורות ואוהבות שעושות עבודת קודש, אבל תינוק זקוק ליחס אישי. למעשה, עד גיל שנתיים אין צורך התפתחותי לבלות עם קבוצת ילדים, ולצערנו כשיש אילוצים שלא מאפשרים להורים להישאר עם התינוק בבית - הפתרון יהיה מסגרת קבוצתית, שברוב המקרים לא מספקת את כל מה שתינוק זקוק לו.
חופשת לידה גם לאבות
נכון להיום, אבות בישראל זכאים לחמישה ימי חופשה לאחר לידת התינוק. במדינות רבות במערב מקובלת חופשת לידה לאב למשך שבועות ארוכים. בנורווגיה הוא זכאי ל-9.8 שבועות, בלוקסמבורג ל-10.4 שבועות, בפורטוגל ל-12.5 שבועות וביפן ל-30.4 שבועות.
השתתפות האב בגידול הילד, והתחברות שני ההורים לילדיהם בשבועות והחודשים הראשונים לאחר הלידה, הינם השלב הקריטי גם בקשר (bonding), כלומר ביצירת חיבור חזק בין ההורים לבין הפעוט. הקשר הזה הופך למרכיב חשוב ביותר גם בטיב הטיפול שההורים יעניקו לילדיהם בהמשך. כמו כן, מחקרים מראים כי לטיב ההתקשרות של האב עם הפעוט, יש השפעה משמעותית על התפתחותו וביצועיו. יתרה מזאת, קשה מאוד "לפצות" בגילים מאוחרים יותר על חוסרים שנגרמו בשנה הראשונה.
פרידה טרם זמנה
כשתהליך ההתקשרות נקטע בגלל הצורך לחזור לעבודה, הוא עלול ליצור תחושה של פרידה לפני הזמן. יחד עם דאגה לשלומו וביטחונו של התינוק, בצירוף רגשות אשמה על חוסר היכולת לטפל בתינוק - זה לא קל.
בנוסף, רוב התינוקות יונקים בגיל הזה, והמשמעות של חזרה לעבודה במקרים רבים היא ויתור על ההנקה, וזה חבל. במצב אידיאלי, אם האמא בוחרת לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים, זה צריך להיות מתוך אפשרות של בחירה אמיתית, ולא מתוך אילוץ של שמירה על מקום העבודה שלה או דאגה למשכורת.
אין ספק שלכל אימא ואבא בישראל צריכה להיות האפשרות להישאר עם התינוק שלהם, לפחות בשנה הראשונה לחייהם.
שלומית שוסטר היא מומחית לגיל הרך, מדריכת הורים מוסמכת ויועצת משפחתית. מובילה בימים אלו את המאבק הציבורי למען הארכת תקופת חופשת הלידה בישראל תחת הכותרת: "אמא/אבא, אני צריך אותך יותר"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו