כולם שמעו על סאגת ההפריה בבית החולים אסותא והזדעזעו. המחדל העלה שאלות רבות, חלקן טכניות - למי שייך העובר, ומה עושים במקרה כזה, וחלקן רגשיות - הטלטלה הקשה שעוברת משפחה שהתהפך עליה עולמה, בסיטואציה של הפריה שהיא גם ככה מורכבת מאוד מהבחינה הרגשית.

גם בבית החולים עצמו התייחסו אחרי המחדל לפן הרגשי, וציינו כי "משרד הבריאות מעודכן בכל התהליכים מול המטופלות..אסותא מצרה על הדאגה והעומס הרגשי שנגרמו למטופלות בעקבות הגילוי, ופועלת בכל הכוח על מנת להביא לסיום הבדיקות ולייצר שקט וודאות לכלל המטופלות".

טלטלה רגשית עמוקה

נתחיל מההתחלה. אישה שעברה הליך של הפריה חוץ גופית שנקלט בהצלחה, ונמצאת בהיריון מתקדם, כנראה מרגישה תחושת אושר מאוד גדולה. לפתע היא עוברת טלטלה, ומגלה שהעובר שברחמה לא שלה ושל בן זוגה. מה עובר עליה ועל העובר שברחמה במצב כזה?

ההיריון עצמו הוא תהליך פיזיולוגי מרתק וניכר לעין, שבמקביל אליו מתפתח תהליך רגשי עמוק שלא תמיד ניכר מודעים אליו. כל היריון מועד למשברים פסיכולוגיים וביולוגיים ולמהפכים רגשיים, ובוודאי שלסיפור המורכב הזה יש מחיר רגשי בלתי נתפס.

החיבור המוקדם לעובר

מחקרים מראים כי היקשרות לעובר קיימת כבר בשלבים מוקדמים מאוד בהיריון. ככל שההיריון מתקדם, גדלה תחושת ההיקשרות ואף מופיעות פנטזיות, ציפיות, התרגשות, תקווה, תוכניות לעתיד ורגשות אימהיים. 

מתחילת ההיריון מתרחשים שינויים הורמונליים משמעותיים, כמו עלייה של רמות האוקסיטוצין - הורמון האהבה.  זה קורה בעיקר אצל האם, וגם אצל האב תורגש עלייה. רמת אוקסיטוצין גבוהה יותר במהלך ההיריון ולאחר הלידה מנבאת היקשרות רבה יותר לעובר במהלך השליש השלישי להיריון, וכן התנהגות אימהית רבה יותר לאחר הלידה.  לקראת סוף ההיריון מתפתח אצל מרבית הנשים אינסטינקט הקינון, ממש כמו ציפורים בטבע שמכינות את הקן לפני הטלת הביצים. הביטוי של אינסטינקט שכזה הוא בדחף הטבעי לארגן ולסדר את הבית, להכין חדר לתינוק, לנקות, לבשל ולאפות.

ההשפעה הדרמטית על העובר

עוברים הם יצורים עם תכונות אנושיות, עם מחשבות, צרכים ותכונות אופי. השליה היא לא מחסום, אלא מעין פילטר שדרכו העובר מרגיש את כל מה שאימו חשה. כשהאם בסטרס במהלך ההיריון, העובר חש ומגיב ולסטרס הזה, ולזה עלולה להיות השפעה עליו לכל החיים, לצד התנסויות שישפיעו עליו ועל דפוסי ההתקשרות שלו לאחר הלידה.

למערבולת רגשית כזו עלולה להיות השפעה דרמטית על העולם הרגשי של העובר. גם הוא, בתהליך מקביל, לומד להכיר את העולם שאליו הוא מגיע: הוא מזהה את הקול של אימו, את קצב התנועה שלה, הוא נרגע דרך הקול שלה, שיהווה לו עוגן גם בחיים מחוץ לרחם.

כבר ברחם, העובר מתחיל ללמוד את הסביבה החיצונית, וצריך לחשוב גם עליו כשמקבלים החלטות הרות גורל שכאלה, לגבי השתייכותו לאם הביולוגית או לזו שנושאת אותו ברחמה. כך או כך, על כל החלטה שתתקבל יהיו השלכות - לשתי המשפחות ולעובר עצמו שיתפתח.

מה ההבדל בין מקרה כזה לבין הליך פונדקאות?

כל הליך של פונדקאות הוא מסע רגשי מטלטל לכל הצדדים. אבל כשמדובר בעניין ידוע מראש, ישנו תהליך של עבודה רגשית. החל מהערכה פסיכולוגית מקיפה לגבי האם הפונדקאית, וכלה בתמיכה פסיכולוגית לכל הצדדים במהלך המסע וגם אחריו.

ההורים המיועדים מתחילים את תהליך ההתקשרות עוד במהלך ההיריון: הם מעורבים, מדברים אל העובר ומשמיעים לו מוזיקה. גם הם מקננים ומכינים את הבית לקראתו, ובעיקר מוכנים לעובדה שזהו תהליך שיכול להימשך תקופה מסוימת, לפעמים ממושכת. הדאגה לילד, הטיפול בו, והמענה האינטנסיבי לצרכים שלו ייצור את החיבור הכל כך טבעי בין הורה לילד. במקרה של בלבול בהפריה - התהליך לא נעשה בצורה נכונה ובלי הליווי המתאים, וזה עלול לגרום לנזק לכל הצדדים.