שימור פוריות הפך להיות נושא שעולה שוב ושוב בכל שיחה עם נשים רווקות או גרושות ללא ילדים. ההליך, שהפך להיות נפוץ מאוד, אומנם מצליח לעזור להן לעצור את הזמן - אך באותה נשימה מביא איתו לא מעט תחושות כישלון ואכזבה מהמציאות שלא תכננו להגיע אליה.
"אני שומעת את זה מכל מישהי שאני מלווה והיא רווקה או גרושה ללא ילדים", אומרת המאמנת הזוגית הדר זוהר. "זה לא מהלך טכני כמו לשים התקן, יש פה משהו שמראה מראה ברורה על המצב שלי - וזה מאלץ אותי להתמודד עם הרבה דברים שהדחקתי, ואני לא יכולה להדחיק יותר".
הנתונים מדברים בעד עצמם
אם נסתכל על הנתונים נגלה מגמה שהולכת וגוברת: בארה"ב נרשמה עלייה של 39.2% במספר מחזורי שימור הפוריות בין השנים 2022-2023. בישראל, ההערכות הלא רשמיות מדברות על כ-10,000 תהליכי שימור פוריות בשנה, כאשר הגיל הממוצע הוא בטווח של 35-42.
הנתונים על הצלחה לעומת זאת פחות ידועים. "גם רופאים לא רוצים לדבר על זה - כי ההצלחה תלויה בכל כך הרבה גורמים, שאף אחד לא מוכן להצהיר על זה", מסבירה זוהר. מבחינה עולמית, רק 6% מהנשים שעוברות שימור פוריות משתמשות בסופו של דבר בביציות הקפואות. ככל הנראה בגלל שחלקן הצליחו בסוף למצוא זוגיות.
הפחדים שמניעים את ההחלטה
כאמור, למרות הנתונים הנמוכים והתחושות הקשות שמלוות, לא מעט נשים בוחרות בהליך הזה מכמה סיבות מרכזיות:
הפחד מהשעון הביולוגי - "הזמן הולך ואוזל והן רוצות לקנות זמן, והן מרגישות בחלון הזדמנויות, שאחריו אי אפשר לדעת מה יהיה", מתארת זוהר.
הפחד מחרטה - "אני רוצה לדעת שעשיתי כל מה שאני יכולה עכשיו כדי שאני אהיה אמא בעתיד".
קושי במציאת זוגיות מתאימה - "אני לא מצליחה למצוא בן זוג שאני מרגישה שהוא בן הזוג שלי, לא משנה מאיזה סיבה. ואין ברירה... אני לא אכנס לקשר שלא נכון לי".
סדר עדיפויות שונה - "נשים הממוקדות בקריירה או בלימודים שיודעות שיירצו ילדים בעתיד, אבל כרגע עם סדרי עדיפויות שונים. אז הן דואגות למחסן הזה".
חוסר בשלות רגשית - "אולי אני לא במקום הזה עכשיו, אני לא במקום של להביא ילדים, אבל אני יודעת שמתישהו אני ארצה".
הפער הכואב בין חלום למציאות
למרות שיש כל כך הרבה סיבות נכונות לבחור באופציה הזאת - עדיין הרוב המוחלט של הנשים שמתחילות בשימור פוריות מתחילות להרגיש את תחושת הכישלון מתעוררת או האכזבה מהמצב שנוצר. "מעט מאוד נשים אומרות שהן לוקחות אחריות ושזה דבר נכון לעשות", מספרת הדר."אני למעשה מודה בכישלון שלי. לא הצלחתי למצוא זוגיות. זה משהו שמסמל את תחילת הדרך לזה שלא הצלחתי, שנכשלתי במקום הזה".
כך נוצר גם פער כואב בין החלום למציאות. אם אני בת 36-37, ומבינה שהתסריט שכתבתי לי בגיל 10 לא הולך להתמשש, יכולוך לצוף מחשבות של אשמה כמו: "אולי הייתי צריכה לבחור אחרת, אולי הייתי עסוקה מדי בקריירה שלי, או אולי פסלתי גברים על הדברים הלא נכונים".
גם הבדידות היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. "גם אם יש משפחה שתומכת, בסוף זה מאוד אישי. היא מתמודדת עם זה. התחושות הן שלה". זוהר מתארת את מה שהיא מכנה "כישלון נשי" - "הכאב של האישה שלא הצליחה לגרום למישהו לבחור בה. עולה הרבה פעמים השאלה - 'למה אף אחד לא התאהב בי'? והדבר הזה הוא מאוד עוצמתי".
מיותר לציין שבמדינת ישראל, שמקדשת זוגיות ומשפחה, הנרטיב החברתי מוסיף שכבה נוספת של קושי.
מקורבנות לעוצמה: איך משנים את הנרטיב
אבל יש גם צד אחר לסיפור. כי עם כל הכאב והמצב הלא טבעי שהיינו רוצות להימנע ממנו, יש פה גם בחירה. אז איך נוכל לשנות את הסיפור הפנימי ולשחרר את המצב הקורבני?
"המפתח הוא להבין שהכאב הוא טבעי - זו לא בעיה אצלך", מסבירה הדר. "זה כאב שקורה אצל כולן, התגובה היא מאוד אנושית. את לא לבד, את לא מקולקלת. את אנושית".
צעד נוסף הוא לשחרר את הסוד ולדבר על זה. "כל מה שאני מחזיקה בבטן, הוא הרבה יותר כואב. לשחרר סוד, זה כמו להוציא דברים מהארון... להסיר מעליי משהו שיושב עליי. אפילו אם אני מדברת על זה עם עוד חברה אחת שמבינה אותי, זה מקל עליי".
השינוי המרכזי הוא בתפיסה ובפרשנות שאני נותנת לדברים. "במקום 'אני נכשלתי, הזמן שלי עבר, אני נדחקתי וזה לא פייר' - להתמקד ב- 'אני בוחרת לקחת שליטה ואחריות על החיים שלי.' אני מביאה למקום של עוצמה פנימית, אני לא לבד. אין פה כישלון, יש פה תהליך אמיץ".
שיקום תחושת הערך העצמי
למעשה חשוב להבין שהערך העצמי שלנו לא תלוי בזוגיות. "זה שאין לי זוגיות לא אומר שאני פחות שווה. עצם זה שאני מצליחה לחזק את הערך שלי - אז אני בוחרת את החיים שלי, זה כבר מקום שעובד".
ואם ניקח את זה צעד קדימה, אז גם הבחירה בשימור פוריות לא אומר שכל החיים עכשיו הולכים לכיוון מבאס. "חשוב גם לחזור לחיים עצמם, לפתוח את הלב, לשים מוזיקה, לחזור לכיף, לטוב, למקומות שמעצימים ומחזקים אותך".
גם אם החזון הקודם שלנו כבר לא רלוונטי, אפשר לכתוב אחד חדש. "כתיבת חזון ממקום של אישה שמנווטת את החיים שלי, בוחרת את החיים שלי. משהו שיגרום לי להתרגש מהעתיד שלי. לא יגרום לי להרגיש קורבן של העתיד".
וכך לאט לאט, השינוי בנרטיב הפנימי לא רק מקל על הכאב - הוא יכול להוביל לתוצאות מפתיעות. זוהר מספרת שהשינוי הזה משחרר גם לחץ שהיה מוחזק: "הרבה פעמים נשים אחרי שמביאות ילד לבד, הן מצליחות למצוא זוגיות, כי משהו בלחץ ירד - עכשיו משהו באנרגיה שלהן השתנה. הן מרגישות שיש להן אלטרנטיבה, הן יותר רגועות, זה לא מנהל אותן, אז הן מצליחות פחות לבחון את הגבר ויותר להיות נוכחות ברגע. שזה עוד יתרון".
בסופו של דבר הבחירה של איך להסתכל על הדברים - הוא כן משמעותי. שימור פוריות הוא לא רק הליך רפואי - זה מסע רגשי עמוק שדורש התמודדות עם רגשות קשים וחרדות עמוקות. אבל זו גם הזדמנות לעוצמה ולצמיחה אישית.
"את הכסף שלי אני מסכימה לשים על עצמי והבחירות שלי", מסכמת הדר. "זה המסלול שלי והשיעור שלי. לא נכשלתי, פשוט הפסקתי לחכות שיבחרו בי ואני החלטתי לבחור בעצמי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו