הדייט שנכתב בצ'אט: איך הבינה המלאכותית משנה את עולם ההיכרויות

זה כבר לא סוד שבשנים האחרונות ההיכרויות עברו למרחב הדיגיטלי. אם נסתכל על הסטטיסטיקה נגלה ש- 66% מההיכרויות היום מתרחשות דרך אפליקציות, לעומת 33% בלבד לפני עשור. 

אם ניקח את זה צעד קדימה - נגלה שאפילו במסגרת השיחות שמתנהלת באפליקציה, נכנסה הבינה המלאכותית ש"עוזרת" לגברים ונשים להתכתב אחד עם השני. התוצאה? פחות דייטים ויותר פספוסים של חיבורים אפשריים. 

כדי להבין את הנושא יותר לעומק ולבדוק מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב, דיברתי עם המאמנת הזוגית הדר זוהר, שנותנת כמה נתונים מעניינים ועצות ששווה לאמץ.

המהפכה הדיגיטלית: כשהצ'אט כותב בשבילנו

הנתונים מראים שינוי דרמטי בהתנהגות: 33% מהגברים בגילי 24-18 מדווחים שהם משתמשים בצ'אט כדי לנסח הודעות (לעומת 14% מהנשים). בסך הכל, 41% משתמשים בבינה מלאכותית לכתיבת הודעות לפרידות, התנצלויות ושיחות קשות.

התוצאה? "התקשורת נהייתה מושלמת, אבל היא לא אנושית", מציינת זוהר. "את גם רואה את זה - את פחות מתחברת רגשית להודעה. נשים משתמשות פחות כי הן מדווחות שחשוב להן להיות אותנטיות. הן יותר רוצות להרגיש את מי שמולן. וגברים צריכים יותר עזרה חיצונית".

השימוש בבינה מלאכותית יוצר תופעה מטרידה: התכתבויות שנמשכות שבועות שלמים לפני מעבר לפגישה אמיתית. "לפני הצ'אט היו 14-8 הודעות עד להחלפת טלפון", מסבירה זוהר. "היום זה מעל 20 הודעות ובין שלושה לשבעה ימים לפני שיוזמים פגישה, לפעמים זה התכתבויות של שבועות שלמים".

כך נוצר מצב שהפחד שאני לא אעמוד בציפיות, בסטנדרטים של הצ'אט - מונע או דוחה את הדייט עצמו. "אם איבדנו את המקום של לשוחח עצמאית, אז ברור שאני לא אדע מה להגיד. אנחנו מפתחים תלות. ברגע שפיתחנו תלות זה לא טוב".

"נוצר מצב של רומנים וירטואליים. אנחנו דוחים את הקץ. אז אתה יכול להתכתב ולהתכתב - והזמן יעבור ואתה לא תקלוט כמה זמן אתה תקוע במצב הזה".

מה עומד מאחורי הפחד

אחת הבעיות שנולדו מהמצב הזה היא העובדה שגברים פשוט הפסיקו להתחיל עם נשים. "הרבה נשים מתלוננות ומתבאסות על זה, שגברים לא מתחילים היום, ועדיין מצופה מהגבר להתחיל", אומרת זוהר, "אבל אנחנו לא מבינים כמה הוא חושש מכישלון. אף אחד לא רוצה להתחיל עם מישהי ולהיכשל. לפני הדחייה אפילו, עצם זה שניסיתי משהו והוא לא הצליח".

לפני שאנחנו שופטות את הגברים ומאשימות אותם בכל הסיבות שבגללן אנחנו רווקות עדיין, הנה שלוש סיבות עיקריות לכך שהם נמנעים מלעשות את הצעד הראשון:

פחד מהטרדה: "יש דיבור חברתי והם לא יודעים כבר מה הם יכולים להגיד ומה לא, אם זה פולשני או לא, איך זה יתפרש. השיח הפמיניסטי - שחשוב להגיד שאני מצדיקה אותו, והוא שומר על נשים - יצר גם פחד. הם מפחדים לזרוק משהו למישהי וזה יתפרש כהטרדה".

פחד מדחייה: "דחייה מתפרשת אצלנו כמוות", מסבירת זוהר. "כי אנחנו יצורים אבולוציוניים, והמוח העתיק שלנו מפרש דחייה כמוות. כי אם היו דוחים אותי מהשבט, אז אין לי איך להתזווג ואין לי מחסה. אז נטישה מתפרשת אצלנו כמוות". לדבריה, גם חוויה של חרם בילדות יכולה להשפיע, ככה שהפצע לא בהכרח מגיע מדחייה מנשים.

הפתרון הדיגיטלי: "הרבה יותר קל בדיגיטל - אתה מאחורי מסך, אין לך סיכון. יש לך את הצ'אט שעוזר לך. יש גם אפליקציה שנקראת 'רילס' שגורמת להודעות להישמע אנושיות מאוד, וזה מפחית להם חרדה".

גם לנשים יש תפקיד

גם הנשים תורמות למצב שנוצר, מסבירה זוהר. "נשים לא הפכו לקרות וביצ'יות, הן הפכו לשומרות סף". היא מזהה שתי בעיות מרכזיות:

חוסר נגישות אנרגטית: "זה אומר שאני ממש משדרת 'אל תתקרב' - זה יכול להיות דרך פנים רציניות, לא מחייכת, קשוחה. הרבה גברים אומרים שיש נשים שמפחידות אותם. מי שחש באנרגיה הזאת, לא במילים, לא לוקח סיכון. מה שכן, נשים לא עושות את זה כדי לפגוע, גם אולי מרגיש להן מוזר סתם ככה לחייך".

שיפוטיות יתר: "יש את המקום השיפוטי - איך הוא ייגש, מה הוא יגיד. נשים מאוד שיפוטיות לאיך ניגשים אליהן. הן רוצות שהוא יהיה גם וגם וגם וגם, והן רוצות לגלות את זה בשנייה הראשונה שהגבר ניגש אליה. אז לא נותנות באמת הזדמנות".

לפני שהיא מציגה את הפתרונות, זוהר מבהירה נקודה חשובה: "גברים לא באמת איבדו את היכולת להתחיל, הם איבדו את הביטחון להתחיל. ונשים לא הפכו לקרות וביצ'יות, הן הפכו לשומרות סף. כי הכל מאוד מפחיד ולא ברור".

המדריך לחזרה לבסיסים

לגברים, זוהר ממליצה:

• להחזיר את האומץ: "להבין שאתה לא מתחיל כי אין לך ברירה, אלא כי יש לך מה להרוויח. נשים באמת רוצות את זה".
• לא לפחד להיחשף: "פגיעות היא לא חולשה, היא מראה על בגרות ובשלות רגשית. תיגש אליה, היא רוצה".
• לזכור שדחייה זה לא אישי: "דחייה זה לא אישי - היא לא באמת מכירה אותי. יכול להיות שהיא עוברת משהו, וגם טבעי שלא כולם הטעם של כולם".
• לגשת ממקום אותנטי: "יש כל מיני משפטי פיתוי וטכניקות הזויות. תהיו בגישה טבעית מכבדת, אל תהיו רובוטים, אל תשאלו את הצ'אט. תנסו להיות אתם וזה משהו שאיבדנו".

לנשים, היא קוראת:

• לתת סימנים ברורים: "גבר בחיים לא ייגש אם לא תיתני לו אישור שהוא יכול לגשת. גברים מאוד מפחדים מדחייה וכישלון. הוא צריך סימן ואישור. אם לא תייצרי מבט - שלוש פעמים מבט בעיניים, חיוך ומשחק בשיער. זה עובד".
• להרפות מהשיפוט: "להרפות מהשיפוט - לראות מי מולי, אולי יש בו משהו?".
• לבדוק מה מקרינות: "לעבוד על מה אני מקרינה החוצה. רוך או סגירות קשיחות נוקשות? זאת אחריות שלי להבין את זה. את יכולה לשאול חברות, להסתכל במראה".
• לזכור שיש אחריות משותפת: "להבין שגם את יוצרת את המרחב של התקשורת. יש לנו תפקיד בזה, זה לא רק הוא".

ההמלצה: לחזור להיות אנושיים

העצה של זוהר פשוטה וחדה: "אחרי יומיים-שלושה של התכתבות, מספיק 10-5 הודעות משמעותיות, ואז להיפגש. מרגישים שיש קליק? לכו על זה, אל תתכתבו לנצח".

הסיבה? "בסוף מאבדים אנושיות וזהות ואנחנו לא יודעים מי אנחנו, לפני שאנחנו יודעים מי עומד מולנו. נשים מרגישות שזה לא אמיתי. כל דבר שהוא מושלם הוא בעייתי - אז שהשיחות מושלמות, זה בעייתי כי אנחנו לא אנשים כאלה במציאות".

למעשה נוצר מצב שבו אנחנו מתמכרים לעזרה של הצ'אט ומאבדים ביטחון בתקשורת הבינאישית שלנו, או כמו שהדר אומרת, "אנחנו מאבדים אינטליגנציה רגשית. אתה מפספס מה אתה מרגיש - אתה לא מבין את המסרים, כי הכל עובר דרך הצ'אט".

לקראת עתיד אנושי יותר

בעידן שבו הבינה המלאכותית חודרת לכל תחום בחיינו, חשוב לזכור שאומנם ה-AI כאן כדי להישאר, ועם הזמן יהיה בו שימוש נרחב יותר, אבל בסוף זאת אחריות שלנו לבדוק מתי זה הזמן לכבות את הצ'אט, להרים את הראש מהמסך, ולהיזכר איך מתחילים שיחה אמיתית עם בן אדם אמיתי.

כי בסוף, גם בעידן הבינה המלאכותית, האהבה עדיין דורשת חיבור אנושי. אנחנו כאן כדי לחוות את החיים במלואם, אל תפספסו את ההזדמנות לעשות את זה.