האם אתם משתמשים ב-AI שלכם כמו בפחמימה ריקה?

תחשבו על יום קשה ומתיש. הרבה מאבקים, הרבה אי וודאות. חזרתם הביתה, מכינים קפה. על השיש יש שתי אפשרויות: חבילת עוגיות שוקולד צ'יפס (מיליון קלוריות, מלאן תלאפים גרם סוכר, מלא שומן מהסוג שנדבק לבטן), בצלחת ליד, מישהו חתך סלט טרי, קצוץ, חתוך יפה. רק נשאר לתבל וזהו.

מה תיקחו?

זהו. זה לא סוד שרוב האנשים יבחרו בעוגיה. למה? המח יעדיף תמיד תגמול מידי, גם אם הוא מזיק לטווח הארוך. במיוחד שהמח עייף הוא רוצה את הסוכר והשומן שלו כאן ועכשיו ממש לא אכפת לו שתהיו מאושרים מחר אחריהספורט. הוא רוצה להפסיק לחוות כאב ובמקום זאת, לחוות עונג.

הבעיה היא שפעמים רבות העונג עכשיו פעמים רבות גורם כאב רב אחר כך: השמנת יתר, לחץ דם, מחלות לב... להמשיך? רק ששוב, את המח שלנו, שעבר יום קשה זה לא מעניין. כדי שזה יעניין אותו אנחנו צריכים המון כח רצון ומשמעת והנה מלחמה נוספת יחד עוד מאבקים שיש לנו במשך היום.

והנה עכשיו הטכנולוגיה יצרה לנו מאבק נוסף:

ה-AI. איזה קיצור דרך נפלא כשמדובר במטלות קשות ומתישות! כבר לא צריך לשבור את הראש על סרטונים או ברכה לגננת ברכה בסוף שנה. נהדר. אבל, אנחנו לא משתמשים בו יותר רק כדי לשאת בנטל של מטלות מורכבות: יותר ויותר אנשים משתמשים ב-AI כדי לקבל אמפתיה ולחוות קשר אנושי.

ל-AI שלנו אכפת מאיתנו, הוא לא שופט אותנו, יש לו תמיד מילה טובה להגיד ויותר מהכל, הוא גורם לנו מהר, כאן ועכשיו, להפסיק לחוות את הבדידות והכאב ולחוות עונג, ממש כמו עוגיית שוקולד צ'יפס. כך שהרבה יותר קל להשתמש בו מאשר עכשיו לנסות ולאתגר את עצמנו וממש להיות בקשר עם אנשים. הרבה יותר קשה להקשיב למישהו ולהיות שם בשבילו ועוד להסתכן בלהיפגע ממנו.

חבר עלול לרמוז שאני בצורה כלשהי לא טוב/ה מספיק. שזה אחד הדברים שהכי קשה לבני אדם לשמוע, בעוד שה-AI יאשש את מה שתמיד חשדנו: שאכן אנחנו מוצלחים וראויים ואין עלינו.

אז בעצם, מה לא טוב בזה?

שאנחנו מאבדים מיומנויות תקשורת הכרחיות עם בני אדם אחרים. ועוד יותר, אנחנו מאבדים את היכולת להתפתח: אם שום דבר לא מאתגר אותנו לא בוחן יחד איתנו את מערכת הערכים שלנו לא מפתח בנו מיומנויות הכרחיות כמו הקשבה, התמדה, כח רצון, היכולת לראות את האחר או לפעול למען מטרה, אז בדיוק כמו העוגיה, נרגיש מצויין בטווח הקרוב, מיד אחרי שה-AI הרים לנו, אבל נרגיש ממש גרוע לטווח הרחוק, שנישאר באמת באמת בודדים ואולי גם לא נבין למה אנחנו תקועים בחיים, לא באמת משיגים את המטרות שלנו ושהעולם החיצון, כשאנחנו כן באים איתו במגע, באופן מפתיע, לא עף עלינו כמו ה-AI

במילים פחות מסורבלות: להתפתח זה טוב, ביקורת זה טוב, לתת מעצמנו למישהו אחר זה טוב! זה לא קל, יש זה כאב בטווח הקצר, כמו בסלט קצוץ, אבל בטווח הארוך שם טמון העונג האמיתי .

או קי, אז מה ההמלצות בשורה התחתונה?

• זה טוב להשתמש ב-AI זה לא טוב להחליף AI בקשרים אנושיים
• לזכור שגם אם קשרים דורשים מאמץ, זה עוזר לנו להתפתח
• להשתמש ב-AI בדרך שיכולה להאיץ בנו את ההתפתחות ולא בדרך שפוגעת בהתפתחות שלנו, כלומר: גורמת לנו לשפר ולחדד כישורים במקום לוותר על כישורים

הילה מעוז שפיצר היא דרמה-תרפיסטית, מומחית בבריאות נפש קהילתית, דוקטורנטית במעבדה לנוירוביולוגיה התנהגותית באוניברסיטת חיפה ומנהלת ברשת "עוצמות - פסיכותרפיה אינטגרטיבית"www.otsmot-psy.co.il