חוויות חוץ גופניות עשויות להיות מנגנון התמודדות עם טראומה

חוויות חוץ גופיות (OBEs) עשויות להיות מנגנון התמודדות שנגרם מטראומה או לחץ מציף, על פי מחקר חדש מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וירג'יניה. מחקר זה מאתגר את ההנחה הרווחת שחוויות חוץ גופיות הן רק סימפטום של מחלת נפש. חוויה חוץ גופית היא תופעה נפשית שבה אדם חש שהוא "עוזב" את גופו הפיזי וצופה בעצמו או בסביבתו מנקודת מבט חיצונית, כאילו הוא מרחף או נמצא מחוץ לגופו.

החוקרים, בהם ד”ר מרינה ויילר, טוענים לנקודת מבט מדויקת יותר, שחוויות מחוץ לגוף עשויות לייצג בעיה בסיסית שיכולה להיות מטרת טיפול טובה יותר מאשר החוויות עצמן. "אנשים רבים מאמינים שחוויות חוץ גופניות מעידות על כך שמשהו לא בסדר איתם, ולכן הם לרוב שומרים את החווייה לעצמם מפחד להישפט או להיתפס כחולי נפש. למרבה הצער, אנשי מקצוע רבים בתחום בריאות הנפש עדיין רואים חוויות אלו באותה צורה", אמרה ויילר, נוירולוגית במחלקת מחקרי תפיסה באוניברסיטת וירג’יניה.

והחוקרים מציינים שאנשים רבים שמדווחים על חוויות חוץ גופניות למעשה רואים בהן תועלת. מחקר אחד מצא ש-55% מהחווים דיווחו שחייהם השתנו בעקבות החוויה. 71% מצאו שהחוויה מחוץ לגוף הייתה בעלת תועלת מתמשכת, ו-40% משמעותיים תיארו אותה כדבר הגדול ביותר שקרה להם. חווים רבים של חוויות מחוץ לגוף מוצאים את עצמם פחות מפחדים מהמוות, מדווחים על שלווה פנימית רבה יותר, ואומרים שהם פתוחים יותר לרעיונות חדשים על טבע הקיום.

כדי להבין טוב יותר חוויות מחוץ לגוף, ויילר ועמיתיה אספו נתונים מאנשים בני 18 ומעלה באופן מקוון. המשתתפים נשאלו אהם הם בטוחים שעברו חוויה חוץ גופנית ודיווחו על ההיסטוריה הרפואית שלהם, כולל בריאות הנפש. הגיל הממוצע של החוויה החוץ גופנית הראשונה מחוץ לגוף היה צעיר, לרוב בתקופת הילדות.

בקרב החווים, 80% דיווחו על חוויה אחת עד ארבע חוויות, בעוד 20% דיווחו על חמש או יותר. 74% תיארו את החוויות כספונטניות. 9% מהמשיבים אמרו שהם השתמשו בחומרים פסיכואקטיביים במהלך החוויה, 8.2% אמרו שהחוויות היו מושרות עצמית על ידי מדיטציה, דמיון מודרך, או אמצעים אחרים, והיפנוזה דווחה על ידי 0.7% מהמשיבים.יילר גם ציינה, "במחקר זה, מצאנו שאנשים שחוו חוויות חוץ גופניות נוטים לדווח על בריאות נפשית ירודה יותר בהשוואה לאלו שלא. עם זאת, הממצאים שלנו מציעים גם שחוויות אלו עשויות לתפקד כמנגנון התמודדות בתגובה לטראומה מהעבר, במקום להיות גורם למחלת נפש. אנו מעודדים אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לשקול מחדש את הדרך בה הם מפרשים חוויות אלו ולגשת אליהן בפתיחות ורגישות רבה יותר".

אסטרטגיית התמודדות של הנפש

המדענים מצאו שמי שחוו חוויות חוץ גופניות אובחנו בתדירות גבוהה יותר עם מצבי בריאות נפש מאשר אלו שלא חוו חוויה מחוץ לגוף. ככל שעבר זמן רב יותר מאז החוויה הראשונה, כך גדל הסיכוי שהחווים אובחנו עם הפרעת בריאות נפש.

ויילר ועמיתיה מציעים שהחוויות מחוץ לגוף עצמן עשויות לא להיות הבעיה. במקום זאת, חוויות מחוץ לגוף עשויות לייצג ניסיונות תת-מודעים של החווים להתרחק מאבל, טראומה, או "מציאויות מצוקות" אחרות. החוקרים מצאו רמות גבוהות של טראומה בילדות בקבוצת החווים. זה מרמז שחוויות מחוץ לגוף עשויות להיות "תגובה דיסוציאטיבית ללחץ מציף או כאב רגשי".

החוקרים כותבים במאמר מדעי חדש, "תפיסה זו מסיטה את המיקוד מסיבתיות לאפשרות שחוויות מחוץ לגוף עשויות גם להופיע כתוצאה, כאסטרטגיית התמודדות לניווט חוויות קשות או טראומטיות".

בהתבסס על ממצאיהם, החוקרים קוראים למחקר נוסף על מנת לבדוק את ההשלכות הפוטנציאליות על הטיפול בבריאות הנפש שהחווים מקבלים." ד”ר ויילר אמרה, "אם חוויות מחוץ לגוף מובנות לא כסימפטומים של פתולוגיה אלא כמנגנוני התמודדות - במיוחד בתגובה לטראומה - מסגור מחדש זה יכול להוביל למספר שינויים חשובים בפרקטיקה קלינית, מחקר, והבנה ציבורית". היא הוסיפה, "בסופו של דבר, אנו מקווים להפחית את הסטיגמה סביב הנושא הזה, לעודד פנייה לעזרה, ולבנות קהילה וחוסן בקרב החווים זאת".

החוקרים פרסמו את ממצאיהם בכתב העת המדעי Personality and Individual Differences. צוות המחקר כלל את מרינה ויילר, אלכסנדר מוריירה-אלמיידה, ומרטין מ. מונטי.