המרחבים שמעצבים ילדות אחרת - והאישה שמאחוריהם

קרן אדמונד דה רוטשילד הכריזה בימים האחרונים על הזוכים בפרסי עיצוב המוצר לשנת 2025. בין השמות הבולטים השנה ניצבת המעצבת שרית שני חי, שזכתה בפרס היוקרתי בקטגוריית מעצבת בכירה. בנימוקי ועדת השופטים, שכללה גם את הברונית אריאן דה רוטשילד, נכתב כי "עבודתה מציגה גישה חלוצית ועמוקה לעיצוב עבור ילדים, וכי תרומתה המתמשכת מעצבת לא רק מרחבים פיזיים אלא גם תפיסות חינוכיות ותרבותיות".

שני חי נחשבת לאחת הדמויות המשפיעות והעקביות בשדה עיצוב המרחבים לילדים בישראל. עשייתה פועלת על התפר שבין עיצוב, חינוך, תרבות ואמנות, ומתמקדת בתפיסה שלפיה הסביבה הפיזית היא גורם פעיל בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית של ילדים. עבורה, עיצוב אינו רק מקצוע אלא ייעוד ודרך חיים, עמדה ערכית שנבנית לאורך שנים של עשייה מתמשכת.

מתי עיצוב הופך לעמדה תרבותית?

"אני נמצאת בתחום כבר עשרות שנים, למעשה מאז שבתי נולדה, וכיום, כשהפכתי כבר לסבתא, ואם לומר ביושר, ההבנה הזו לא הגיעה ביום בהיר אחד", היא מספרת. "זה היה תהליך שנבנה מתוך חיים שלמים. המקצוע שלי נולד מתוך אהבה, ועם לידת בתי מצאתי גם את הייעוד המקצועי שלי, מעין לידה כפולה".

עם חזרתה מלונדון, לאחר לימודים גבוהים, חיפשה רהיטים לילדים - תחום שכמעט ולא התקיים אז. "מצאתי את עצמי ניגשת למשימה בהתרגשות גדולה. השתמשתי בארגז הכלים שלי כאמנית, ועיצבתי עבורה חדר מתוך רצון ליצור מרחב אוטופי שייתן תחושת ביטחון, שייכות ואהבה".

מתוך פעולה אינטואיטיבית, היא הבינה שלסביבה יש תפקיד פעיל בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והפסיכולוגית של הילד.

למה דווקא עיצוב לילדים?

"הילדות תמיד הייתה עבורי מקור השראה עמוק ומתמשך. געגוע לתום וראשוניות, לא רק כזיכרון נוסטלגי אלא כמצב תודעתי של סקרנות, חקירה ודמיון. המרחבים שאנחנו יוצרים מלווים ילדים הרבה מעבר לזמן השהות בהם. הייתי רוצה להאמין שהם תרמו לתחושת ביטחון, נתנו השראה, ובעיקר גרמו לילדים להרגיש, גם אם לא במודע, שמישהו חשב עליהם באמת".

רגש, חומר ואמפתיה

"נקודת המוצא שלי היא תמיד הומנית", היא מדגישה. בין אם מדובר באובייקט, מוצר או סביבה חינוכית־טיפולית, חשוב לה שהעיצוב יעורר רגש. זה יכול להיות אובייקט קטן שמעורר חיבור, או מרחב שמעניק תחושת ביטחון, אבל תמיד יש קו רגשי שמוביל את התהליך". 

עקרון הנגשת המרחב עומד בלב עבודתה: עיצוב בקנה מידה של ילד, שימוש בחומרים ידידותיים כמו עץ, וראייה של העולם גם באופן מטפורי וגם באופן ליטרלי מנקודת מבטו של הילד. אמפתיה, לדבריה, היא ערך מרכזי, אולי גם הסיבה למשיכתה ליצירת בובות וחיות בעלות מאפיינים אנושיים - כאלה שמאפשרות רוך והזדהות מיידית.

עיקרון זה עמד גם בבסיס העבודה על בית ספר מכיל בהולנד, שזכה בפרס חברתי של Frame Magazine. "ביקשנו לייצר סביבה שבה ילדים עם מוגבלויות שונות ירגישו בנוח לפעול, לשהות ולהיות חלק".

מהבית הפרטי אל המרחב הציבורי

"בבסיס העשייה שלי הילד עומד במרכז, וזו בחירה מודעת שאני מזכירה לעצמי בכל פרויקט מחדש", היא אומרת. לידת נכדה הראשון חידדה עבורה את החיבור הזה עוד יותר. "לראות ילד חווה משהו בפעם הראשונה - מבט, מגע, חלל, זו התרגשות שקשה להסביר".

רגע מכונן זכור לה במיוחד: הכניסה לבית הספר לילדי זרים בדרום תל אביב, פרויקט פרו־בונו שעיצבה. "ההתרגשות של הילדים כשהם גילו את בית הספר החדש הייתה מטלטלת. הם הבינו שמישהו ראה אותם, חשב עליהם והשקיע". מאוחר יותר, סיפר לה מנהל בית הספר על ירידה באלימות ועל התחזקות הערך העצמי - הוכחה חיה לכך שעיצוב אינו רק אסתטיקה, אלא כוח מחולל שינוי רגשי וחברתי.

עיצוב מקומי, מבט רחב

כיום, שני חי מעורבת בפרויקטים מגוונים בישראל: מרכז לגיל הרך ולילדים עם צרכים מיוחדים בעפולה, מועדון למתבגרים במלון מצודת דוד בירושלים, ומתחם גני ילדים בהרצליה בשיתוף עיריית הרצליה וחברת אזורים. במקביל, במישור האמנותי, היא עובדת על אובייקט אינטראקטיבי לתערוכה עתידית באגף הנוער של מוזיאון ישראל, עבודה שנעה בין אמנות, עיצוב וחוויה.

"אני ממשיכה לעשות את מה שאני הכי אוהבת, להישאר סקרנית, לחלום, ליצור אובייקטים בעלי משמעות ולבנות סביבות שמרגשות". בין אם מדובר בגן ילדים בעפולה או בפרויקט במלון, מבחינתה החשוב ביותר הוא לא לאבד את התשוקה.

הכרה בדרך, אחריות לעתיד

על הזכייה בפרס אדמונד דה רוטשילד היא אומרת: "זה רגע של הכרה והוקרה, אבל לא פחות מזה אישור עמוק לדרך. לאורך שנים פעלתי בשדה שלא תמיד מובן מאליו". הפרס, לדבריה, מעניק תחושה שעיצוב לילדים מקבל מקום מרכזי בשיח, לא כתחום נישתי אלא כעמדה ערכית וחברתית.

"יש משהו משמעותי בכך שמאירים עשייה ארוכת טווח, כזו שמבקשת להשפיע על חיים ולא רק לייצר אובייקטים", היא מסכמת. "עבורי זו גם אחריות - להמשיך לפעול ברגישות, בעומק ובמחויבות לילדים, לקהילות ולמרחבים שבהם הם גדלים".