נשים בשביס, גברים בהפרדה: בדרך לכפייה דתית בעקבות הבחירות?

קחו שנה קדימה, ותפעילו את הדמיון: נשים מחויבות לעטוף שביס בשידורי הטלוויזיה, ישנה הפרדה בכל האוטובוסים ברחבי הארץ, חל איסור על הפעלת מסעדות ללא תעודת כשרות והקהילה הגאה הופכת לתנועה שאסורה על פי החוק. עכשיו תנשמו עמוק – כי שום דבר מזה לא הולך לקרות.

לאחר היוודע תוצאות הבחירות,נכנסו מצביעי השמאל-מרכז לבהלה. "מה יהיה עם תחבורה ציבורית בשבת?" הם שאלו כעת, כאילו לאחר האוטובוסים והרכבות נוסעות שבעה ימים בשבוע לאחר שממשלת השינוי סיימה את דרכה. "האם אסור יהיה להיות הומו או לסבית?", תהו אחרים, כאילו מישהו מעלה את זה על דעתו. "סיפורה של שפחה" קטן על התיאוריות שרצו ברשת. אפשר היה להרגיש את המזוודות יוצאות מהבוידעם ואת תל אביב מתרוקנת בדרך לנתב"ג. מסתבר שזוהי סופה של מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה.

אז זהו, שלא. בעוד שנה-שנתיים, גג ארבע, וככל שנראה לעין, הכל יהיה פלוס-מינוס אותו הדבר, בין היתר כי לאף אחד אין חשק לשנות את הציבוריות הישראלית, וגם אם היה למישהו רצון שכזה, זה היה בלתי אפשרי.

בכל עיר באירופה, מספרת הבדיחה, יש שני בתי כנסת – זה שיהודי הולך אליו וזה שהוא בשום פנים ואופן לא הולך אליו. הדבר מוכיח בעיקר את העובדה שיהודים לא מסוגלים לחיות מבלי לריב אחד עם השני, והדבר נכון שבעתיים ככל שמדובר בענייני דת ומדינה.

במשך שנה שלמה, החרדים והדתיים הלאומיים-ליברלים התקוטטו בשאלה אם ניתן לבצערפורמה בכשרותואם יש לחזק או להחליש את הרבנות הראשית. נושא פנים מגזרי, שלא רלוונטי ל-70% מהאוכלוסייה, הפך לשיחת היום. עכשיו, אחרי שהיוצרות התהפכו, החרדים צפויים להיות עסוקים בביטול אותה רפורמה, לקול מחאות הצד השני, שמעוניין שהיא תמשיך להתקיים.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבים שמוכיחה שלא רק שהדתיים והחרדים אינם מעוניינים בשינוי דרמטי בסדר היום הציבורי-דתי, הם כלל אינם מסוגלים לעשות זאת. לפני יותר מ-20 שנה, ניסחו רבנים ואישי ציבור את אמנת גביזון-מדן בניסיון להסדיר את השבת במרחב הציבורי. ספוילר: האמנה הזו עדיין נותרה על הנייר. לכן, כשמדובר בתחבורה ציבורית בשבת, בזכויות הקהילה הגאה או בטענה המופרכת לדרישת שביס בשידורי הטלוויזיה או ברחוב – הסיכוי שמשהו ישתנה באופן מהותי הוא אפסי.

חברים וחברות, בוא ננשום ונירגע. לא יקרה שום דבר. למעשה, לרוב הדתיים (וגם לחלק לא קטן מהחרדים), נוח במצב הקיים. סטטוס-קוו. הם מעוניינים שיאפשרו להם לקיים את המצוות ללא הפרעה, אך לא בוער להם לשנות את המצב בתל אביב. הם רוצים הפרדה בין נשים וגברים בהופעה של מוטי שטיינמץ, אבל מעניין אותם כקליפת השום מה יקרה בהופעה של בריטני ספירס. תנו להם את הזכויות שלהם, ותפסיקו לפחד מ"מה אם". אתם אולי מרגישים כאילו אתם בסיוט, אבל בזאת זה מסתכם – חלום רע שכל הקשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט.