"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פנייה נרגשת

היהודי האחרון מנג'ראן למלך סעודיה: תן לי לבקר בבית הוריי לפני מותי

דוד שוקר, שעלה לארץ ישראל ב-1948, פרסם מאמר מיוחד ב"וול סטריט ג'ורנל" • פנה למלך הסעודי וליורש העצר מוחמד בן סלמאן: "אני לא יודע עוד כמה זמן אלוהים יתיר לי לחיות"

,עודכן
0השמעה
מלך סעודיה סלמאן. שוקר משתוקק לבקר בבית הוריו, צילום: אי.פי

"אני השורד האחרון של הקהילה היהודית שחיה לידהעירנג'ראן בדרום ערב הסעודית", כך מצהיר השבוע דוד שוקר במאמר לעיתון האמריקני"וול סטריט ג'ורנל".

הישראלי בשנות ה-70 לחייו שופך אור על אחת מהקהילות היהודיות המרתקות בעולם. במשך חייו הוא עמד בראש המועצה הציבורית להצלת יהודי תימן, והיה חבר במועצה המקומית בני עי"ש בדרום. כעת, הוא מבקש מבית המלוכה הסעודי להגשים את משאלתו האחרונה, אף שבשל אזרחותו הישראלית הוא לא יכול להיכנס למדינה.

"בסביבות 60 משפחות יהודיות חיו פעם בנג'ראן ובכפרים הקטנים בסביבתה. כמה מהן עבדו עבור המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד בשנות ה-30 וה-40, בתחזוקת הנשק של חייליו. אחרים הועסקו בתור מנעולנים, נגרים ובורסקאים (מעבדי עורות)", הוא מציין.

יורש העצר הסעודי בן סלמאן. ייעתר לבקשה?,צילום: רויטרס

לדבריו, "בניגוד לשלטון בתימן השכנה, יהודי נג'ראן הורשו לשאת את הפגיון המסורתי, הג'מבייה, על חגורותיהם. עד היום, אני זוכר את חיילי המלך מפנקים אותי במאכלים מתוקים ומלטפים את שערי המתולתל".

הכותב מציין כי נג'ראן, שהייתה חלק מתימן בעבר הרחוק, הפכה לחלק מממלכת ערב הסעודית תחת הסכם טאיף של 1934. במסגרת ההסכם, כוחותיו של אבן סעוד נטלו את השליטה על העיר מידי הכוחות התימניים. הוא מוסיף שבשנים הבאות היהודים חיו תחת הגנתו של המלך, והרגישו מוגנים.

"אחרי שמדינת ישראל נוסדה ב-1948, היהודים נקראו על ידי נציגי המלך להתאסף בכיכר העיר. שיירה של גמלים חיכתה שם ל-260 אנשים, רובם ילדים כמוני. נולדתי ב-1944, לפני השקיעה התחלנו ללכת לעברהגבול עם תימן".משם שוקר יחל את מסעו לישראל.

כשהוא מתקרב לגיל 80, שוקר מקווה לבקר שוב בסעודיה כדי לראות את בית הוריו, ולהתפלל בבית הקברות של אבותיו. הוא משתוקק לרענן את הזיכרון של ימי ילדותו ולטעום את המאכלים המתוקים.

שוקר גם מציין שכאב לו לשמוע על הטילים ששיגרו החות'ים לעבר נג'ראן בשנות המלחמה בתימן, ורווח לו כשנודע שרוב הנזק תוקן.

בסיום המאמר פונה שוקר למלך סעודיה סלמאןוליורש העצר מוחמד בן סלמאןבבקשה להרשות לו לבקר בנג'ראן כשהוא עוד מספיק חזק לנסוע. "אני לא יודע כמה עוד זמן אלוהים יתיר לי לחיות. חלומי הוא להיפרד מהמקום שבו נולדתי", הוא כותב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר