על תשעה באב והבחירות הקרבות: יש רק סיבה אחת לשיתוק הפוליטי - שנאות אישיות

"שנאת חינם" הביאה לחורבן בית המקדש השני ולגלות בת אלפיים השנים • כי מותר לא להסכים, ואף לחלוק קשות האחד על השני, אבל לשנוא - אסור • למרבה הצער, דווקא על זרי הדפנה של השגשוג הישראלי, הלקח ההיסטורי הזה נשכח

בנימין נתניהו. השנוא העיקרי במערכת הפוליטית, צילום: אורן בן חקון

חמש מערכות בחירות מטלטלות את ישראל מאז פרוץ המשבר הפוליטי ב־2019. זו הנוכחית היא הראשונה שבעיצומה חל תשעה באב. כלומר, אם לדייק - גם הבחירות "השניות" נערכו כמה שבועות אחרי הצום לזכר חורבן הבית, ואולם אז, ב־2019, עוד היינו תחת ההלם הראשוני של מה שנראה כמו תקלה פוליטית נקודתית. כיום, בסבב החמישי בתוך שלוש שנים וחצי, כל הציבור כבר יודע שיש רק סיבה אחת לשיתוק הפוליטי: שנאות אישיות.

"שנאת חינם", בלשון חכמינו, הביאה לחורבן בית המקדש השני ולגלות בת אלפיים השנים. מקובל להסביר "שנאת חינם" כתיעוב בלתי מנומק בין אדם לרעהו. האמת היא שבתקופת הכיבוש הרומאי דווקא היו צידוקים לשנאה. קבוצה אחת רצתה להילחם ברומאים, ואילו האחרת - לשתף איתם פעולה. אף שהפערים היו עצומים, חכמים הנחילו לנו לנצח את המסקנה שהיתה זו "שנאת חינם". כלומר, מותר לא להסכים, ואפילו לחלוק קשות האחד על השני. לשנוא - אסור.

אם רוצים - יכולים

למרבה הצער, דווקא על זרי הדפנה של השגשוג הישראלי, הלקח ההיסטורי הזה נשכח. השנה האחרונה הוכיחה לכל אזרחי המדינה עד כמה השנאה, ורק היא, מרכיבה ומפרקת ממשלות, בעשור השמיני לקיומה של המדינה.

לפיד ובנט. השנאה מרכיבה ומפרקת ממשלות, צילום: דודי ועקנין

שכן, תחת כהונתה של הממשלה היוצאת, למדנו שכל השחקנים הפוליטיים במפלגות היהודיות יודעים להתגבר על פערים עצומים בהשקפת העולם, אם הם רק רוצים. מרצ בלעה בנייה בהתנחלויות. שקד הסכימה לשופטים אקטיביסטיים. מיכאלי תמכה ברפורמות קפיטליסטיות. אשר ללפיד ולבנט - ובכן, הם הראו שאין כמעט הבדלי מדיניות בינם לבין השנוא העיקרי במערכת הפוליטית - בנימין נתניהו.

הממשלה שלהם לא שברה ימינה וגם לא שמאלה ביחס לממשלות שלו, לא בענייני חוץ וביטחון, וגם לא בתחום הכלכלי. קשה גם להצביע על רפורמות דרמטיות שקרו אצלם ולא היו מתרחשות אצלו. עולם כמנהגו נהג.

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ. בלע בנייה בהתנחלויות, צילום: יוסי זליגר

כרעי תרנגולת

אף על פי כן, נתניהו מוחרם. שנוא. מדוע? מטעמים אישיים בלבד. פעם נימקו את השנאה בהיותו נאשם בבית המשפט, ופעם בחוסר האמינות שלו. אך החודשים האחרונים הראו שמחליפיו אינם אמינים ממנו, ושהמשפט נגדו עומד על כרעי תרנגולות.

גם נתניהו עצמו מערבב חשבונות אישיים - בעיקר בדחיפת משפחתו - במהלכים פוליטיים. אילולא הכריז מלחמת שמד על גדעון סער, סביר להניח שלא היה נענה באותו מטבע מצד שר המשפטים. גם לבנט, לשקד ולבני גנץ נתניהו יכול וצריך היה להתייחס יפה יותר לאורך השנים. הוא שכח את ההמלצה של אביו המנוח: "לא להתייחס לגופו של איש, אלא לגופו של אישיו (סוגיה באנגלית)".

שר המשפטים גדעון סער. החזיר לנתניהו באותה עמדה, צילום: אורן בן חקון

בקשה נאיבית

אך ציפיית האזרחים היא שלא הררי התיעוב הזה יהיו המדריך הראשי לקבלת ההחלטות במדינה. ואם יש משהו שתשעה באב צריך ללמד אותנו, זוהי הפסקתה של השנאה, גם כשיש מחלוקות בהשקפת העולם, ועל אחת כמה וכמה כשאין. זו בקשה תמימה ונאיבית, אך היא ללא ספק משקפת את רצונם של רוב האזרחים.

אתם שם למעלה, פוליטיקאים יקרים, אנא זכרו את דברי הרב קוק: "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, על ידי שנאת חינם - נשוב להיבנות, והעולם עימנו ייבנה, על ידי אהבת חינם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר