במשך שנים רבות הפחידו ארגוני הטרור את מדינת ישראל. בתחכום רב, תוך ליבוי המוסלמים בארץ ובעולם, הם שמו לעצמם יעד דומה למה ששמו היהודים במשך 2,000 שנות גלות. את "ותחזינה עינינו לציון" הם החליפו בשלושה מילים "מסגד אל אקצא". אם תיגעו בהר הבית, מסרו, תהיה מלחמה.
הנרטיב שהובילו עבד, האיומים עשו את שלהם. במשך עשרות שנים חששו הישראלים מהזזת גרגיר בהר הבית. ניסיונות להעלות דגלי ישראל נענו במעצרים והרחקות, אמירת פסוקים בהר הייתה אסורה מכל וכל, וכשיהודים ביקשו לעלות אל המקום הקדוש ביותר לעמם, הדבר נעשה במהירות, כגנבים, בזמן שהמוסלמים צעקו וניאצו ברקע. במרחק של קילומטרים ספורים ממשכן הכנסת הריבונות הישראלית הייתה כלא הייתה.
כיפופי הידיים של ארגוני הטרור הובילו עוד קודם לשבעה באוקטובר לשינוי מסויים במדיניות, אך בעיקר בירושלים של מטה, מתחת להר הבית. חמאס, שהוביל ירי לעבר ירושלים בתגובה למצעד הדגלים, הבהיר למקבלי ההחלטות כבר אז שלא ניתן לקבל החלטות על בסיס הרתעה.
השבת השחורה שינתה את הפרדיגמה יותר מכל. התוצאה של הפלישה לעוטף עזה הייתה מסר ברור שאסור להיכנע לאיומים של חמאס, שאסור לעבור למדיניות של פחד, של הרתעה מהצד השני. מסר זה נראה יותר מכל במקומות כמו עזה, לבנון, סוריה ואפילו איראן. המשטרה, תחת המדיניות בהובלת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, החלה לפעל באופן שמעולם לא נראה בהר הבית.
כבר בשנה שעברה נראה שינוי משמעותי בהר. במקום שבו בעבר חל איסור כבד על השתחוויה – נעשו השתחוויות. במקום שבו פעם היו נכנסים יהודים בודדים, נכנסו אלפים. והסטטוס קוו, אותו פחד מפני שינוי, נשבר, כשמהצד השני לא נשמעה ולו קול ענות חלושה.
שנה חלפה, וההבדל תהומי
השנה כבר מדובר במהפכה של ממש. ביום העצמאות האחרון עוד הורחק פעיל הר הבית שהעז לקרוא להנפת דגלי ישראל בהר, אך בתשעה באב 2025 הניפו ישראלים בגאון את הדגלים ושרו את שירת התקווה מול מסגד אל אקצא. חברי כנסת הצטלמו מול המסגד, השתחוו בהר הבית, שרו שירי כמיהה לבית המקדש.
הדבר מוכיח יותר מכל את מה שאמור להיות ברור - פחד לא יכול להיות שיטת פעולה אפקטיבית. חשש מפני הזזת גבינה רק ייענה בפרוטקשן גדול יותר. משילות וריבונות אינן רק סיסמאות, אלא יש לקיים אותן בשטח כדי לנצח טרור.
במשך עשרות שנים סטטוס קוו מקודש שלט בהר הבית. באותן שנים ארגוני הטרור הם אלו ששלטו במדינת ישראל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. הם אלו שהחליטו האם יהודים יתפללו, ישירו או ישתחוו, הם קיבלו את ההחלטות בנוגע לאסקלציות ביטחוניות. מדינת ישראל טענה שיש לה ריבונות, אך מי שהוביל את הטון היו ארגוני טרור רצחניים.
גם היום יש מי שעינו לא נוחה מהאנשים שמתפללים בהר הבית. משום מה, גם לאחר שנתיים של מלחמה רצחנית שהחלה באסון נורא והמשיכה בניצחונות לא מעטים על אויבי ישראל, חושבים שניתן לקיים סטטוס קוו שבו נזהרים שלא להעיר דוב דמיוני, ונותנים לאויב ניצחונות ושליטה דה פקטו.
אסור למדינת ישראל לחזור לשיטת הפרוטקשן שאפיינה אותה לפני השבעה באוקטובר. חופש דת בהר הבית הוא דבר אלמנטרי - ליהודים, למוסלמים, לנוצרים, לכולם. קודם לשבת השחורה הובילו רבים את הקריאה למדינה דמוקרטית וליברלית. אלו לא מילים ריקות מתוכן, ודווקא מי שערכי ליברליות בראש מעייניו צריך להפנים שתפילת יהודים בהר הבית אינה בעיה, היא חלק מהפתרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו