להפיק את לקחי העבר המתבקשים

הימים האחרונים מדאיגים את מערכת הבריאות בפרט, ואת הציבור הישראלי בכלל. הנתונים על זן האומיקרון, זן הקורונה החדש אשר מתפשט בדרום אפריקה, הביאו להכרזה על כמה צעדי חירום, בעיקר איסור כניסת זרים לישראל ובידוד לכל השבים מחו"ל, עם תוספת בדיקה. חשוב להבין שעדיין יש הרבה חוסר ודאות, אבל ברור שהמשך ההתחסנות בכל החזיתות - ילדים מגיל 5, חיסון שלישי למי שחוסן בחיסון שני לפני יותר משישה חודשים ובוודאי מי שלא חוסן כלל - הפך להיות עוד יותר חשוב.

גם אם נראה שיש מחוסנים בשלוש מנות שנדבקו, בינתיים המקרים נראים קלים. בשבועיים האחרונים אנחנו במגמת עלייה בהדבקה, ועתה עם הזן החדש, גם אם יתברר שהחיסון פחות יעיל נגדו - עדיין סביר שהחיסון יגן כנגד תחלואה קשה ומוות. כלקח מכניסת זן הדלתא באפריל האחרון, כאשר ישראל הגיבה בפסיביות יחסית, הן בניטור הגנטי והן לגבי החוזרים מחו"ל, ולצערנו גם תוכנית החיסונים התעכבה - הפעם התגובה מהירה וחזקה יותר. התרגיל הלאומי האחרון, אשר התבסס על תרחיש של כניסת וריאנט חדש, מראה את החשיבות של השיח בין משרדי הממשלה השונים.

בעוד אני בהחלט מצדיק את הצעד של סגירת המדינה לכניסת זרים, עם כל החריפות שלו והנזק הכלכלי לתיירות - החזרת איכוני שב"כ, גם אם רק במצבים מיוחדים, היא בעיניי צעד מיותר, אשר גם תועלתו לא ברורה (כי יש חלופות), וגם מהווה בעיניי חציית קו אדום במדינה דמוקרטית. אובדן האמון של הציבור בעיניי מוצדק ודורש חשבון נפש, בייחוד לאור פסיקת בג"צ, אשר הורתה שצעדים כאלה חייבים להתקבל בדרך המלך בחקיקה ראשית, ולא בהוראות חירום חוזרות. במקום ללכת ל"פתרון קל", צריך להשקיע בתשתיות של ניטור תחלואה באופן מקובל ומוסכם חברתית.

המצב הנוכחי רק מבהיר לנו שהמגפה ממש לא מאחורינו, כפי שהיה נדמה עד לאחרונה. אנחנו נמשיך לחיות עם הקורונה, אך יש הרבה מה לעשות, ויש להפיק לקחים מהעבר. חיזוק מערך קטיעת שרשראות ההדבקה, הריצופים הגנטיים והאכיפה הם חשובים גם להמשך, אחרי תקופת הקורונה. אכיפת המסכות והתו הירוק התרופפה לאחרונה, וחייבים לחזקה. כל הצעדים הללו נועדו להגן עלינו ברמת הפרט, אך לא פחות חשוב - ברמת הקהילה. הישמעות להנחיות והתחסנות הן גם צעדים סולידריים חשובים. זה הזמן לחזק את מערך החיסונים, תוך הסברה מותאמת לאוכלוסיות השונות וגמישות במתן חיסונים, כולל בבתי הספר וליד הצגות החנוכה השונות.

ברמה הבינלאומית, חשוב להבין שהאספקה הלא-שוויונית של החיסונים גורמת להמשך תחלואה ותמותה באותן מדינות, ומעבר לכך - סיכון להתפתחות וריאנטים. המגפה לא תיפתר באופן מקומי. לא יהיה מצב שבו מדינה תוכל להכריז כי היא "נקייה מקורונה", כל עוד המגפה תשתולל ברחבי העולם. אם המדינות המתקדמות, ובכללן ישראל, לא יתגייסו לחסן את המדינות העניות - יתפתחו עוד ועוד זנים חדשים, מידבקים ואלימים יותר, שישפיעו על חיי כולנו.

כמו כן, מאז תחילת מגפת הקורונה, אפשר לראות באופן ברור כיצד היא גם חושפת את הפערים הכלכליים-חברתיים הקיימים, וכיצד היא מעמיקה אותם, גם ברמה המקומית וגם ברמה העולמית. בתקופת "הרמזור" בישראל, ניתחנו את הקשר בין היישובים האדומים לאשכול הכלכלי-חברתי שבו הם נמצאים, וגילינו קשר ברור בין יישובים אדומים ליישובים מוחלשים.

כך גם אפשר לראות עכשיו את הקשר בין מדינות נחשלות לבין שיעורי תחלואה גבוהים ושיעורי התחסנות נמוכים. חשוב להביא בחשבון את נושא הפערים בהתמודדות עם הקורונה ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית, בייחוד לקראת האתגרים הבאים שעומדים על הפרק, כמו השפעת שינוי האקלים על הבריאות.