מחיר "הבלימה הרכה": כך לא מנהלים מגיפה

כאלף איש נפטרו מקורונה מיום שהוקמה הממשלה בחודש יוני ועד היום. יותר מ־950 מתוכם נפטרו מתחילת חודש אוגוסט. מדינת ישראל נמצאת במקום החמישי בשיעור התמותה בקרב מדינות ה־OECD, ובשיעור התחלואה היא מככבת במקום הראשון זה זמן מה.

בלימה רכה, בלימה רכה, נאמר לנו פעמים כה רבות בשבועות האחרונים. שם קוד שמסתיר מדיניות מתמשכת שיצרה בינאריות מזויפת בין כלכלה ובריאות, שמכרה "אי סגר" כספין המכחד חוסר נכונות לקדם כל פעולה אחרת שתצמצם תחלואה מלבד חיסונים, בצד גלגול האחריות על הציבור. והתוצאה? תחלואה קשה ותמותה בלתי נסבלת.

ההחלטה החשובה לתת חיסון שלישי התעכבה שבועות יקרים, וכשסוף־סוף התחיל המבצע, היה זה לאחר שהופץ כבר כל כך הרבה מידע שגוי על יכולת החיסון להתמודד עם זן הדלתא ולמרבה הצער - אך לא ההפתעה - שיעור ההיענות לחיסון לא עמד בציפיות. עד היום, מתברר, לא הגענו לשלושה מיליון מתחסנים בבוסטר, כפי שטען לפני כמה שבועות בנט בפגישתו עם ביידן.

גם המאמצים לחסן את מיליון האנשים שלא התחסנו אפילו במנה אחת, נכשלו. זאת, בצד שאר המחדלים בניהול המגיפה בחודשיים האחרונים, שהפכו למרבה האבסורד את מדינת ישראל לדוגמה החדשה של מכחישי החיסונים. ובכל שלב בחודשיים הללו - כשעוד ניתן היה לנסות למנוע את המשך העלייה בתחלואה באמצעים נוספים עד שיושג אפקט החיסון השלישי - ההגבלות על הציבור, אפילו המינוריות ביותר, לא אושרו בזמן.

וכך, במקום ניהול המגיפה ביד רמה ותחת משנה סדורה, התגלגלנו מספין לספין: לא יהיה סגר "כמו בממשלה הקודמת" (אף שבמדינה מחוסנת כמו שלנו, מלכתחילה לא היה צריך להגיע למצב שבו סגר נמצא על הפרק); זאת מגיפת דלתא נאמר (כדי להצדיק את חוסר השליטה על ההתפרצות הגדולה); תו ירוק ותו סגול חמורים מדי? נמציא "תו שמח"; הפרצה בנתב"ג מדאיגה? נטפל בטסים לאומן; ומעל לכל צריך "להכיל את המתים".

ואת המחדל המתגלגל והבלתי נסבל הזה, עמלו בממשלה להסתיר היטב היטב מן הציבור.

כשמספר המאומתים חצה את שיא ה־10,000 ביום, בכל יום, במשך שבועות, החלו מציעים שלא לדווח עליהם, אלא רק על חולים קשה.

בכלל, אנחנו כמו הגרף היורד של בריטניה. וכשמגמת הירידה בחולים קשה נעצרה (כמו בבריטניה) ומספרם נותר קבוע, ביקשו לדבר על מקדם ההדבקה. וכשמקדם ההדבקה התחיל לעלות, הסבירו שמה שחשוב זה יכולת הטיפול של בתי החולים. וכשהללו סיפרו כבר סיפורי קריסה, ותיארו מציאות שבה חולי טיפול נמרץ לא קיבלו טיפול בגלל מחסור בציוד ובכוח אדם, הסבירו שזאת אינה "אי־ספיקה".

כשביד שרה העידו על מחסור במחוללי חמצן, הם הכחישו שחולים קשה נשלחים גם לאשפוז ביתי. וכשהתורים לבדיקות התארכו, הודיעו על הורדת "הביקוש" ועל שינוי מדיניות חיוב בדיקות PCR. וכשהבידודים בבתי הספר הפכו המוניים, הודיעו על פיילוט בדיקות במקום בידודים. אבל מספר המונשמים והחולים במצב קריטי המשיך לעלות, ואיתו, בכאב רב, גם הנפטרים.

1,000 נפטרים הוא לא מספר סימבולי, ולא רק עוד שלב שמזקק לנו את עובדת כישלון ניהול המגיפה בגל הנוכחי כנגד כל הספינים שנאמרו בחודשיים האחרונים. זהו אוסף של פנים ושמות וסיפורי חיים שנגדעו. מחיר כבד שהציבור נדרש לשלם בגין מדיניות כוזבת של "בלימה רכה".