קבינט הקורונה החליט על שורה של הגבלות שמטרתן למנוע עלייה במאומתים ובחולים קשה והכבדה על מערכת הבריאות. ברור לכולם שאם קצב עליית מספר החולים במצב קשה ימשיך, אנו עלולים להגיע בתחילת ספטמבר לכ-800 חולים קשה. מעבר לעלייה בתחלואה ובתמותה, מספר זה מציין סף משמעותי לספיקת בתי החולים, שבו יש ירידה משמעותית בתפקוד של מחלקות פנימיות, המוסבות למחלקות קורונה, פגיעה בפעילות בית החולים וחוסר במיטות טיפול נמרץ הן לחולי קורונה, אך לא פחות מכך - לחולים רגילים.
מה מבין הפעולות הננקטות היא החשובה ביותר למניעת עלייה זו? אף אחת מהן! כי הנושא החשוב ביותר הוא הגברת החיסונים בקרב האוכלוסייה הלא מחוסנת, אשר מונה קרוב למיליון איש!
אוכלוסיית הבלתי מתחסנים אינה הומוגנית: לצד "מתנגדי חיסון" מושבעים, יש הרבה מאוד "מהססי חיסון". מדובר באנשים שמוכנים להתחסן אבל מחכים לראות מה יקרה למחוסנים, אנשים שחוששים מקונספירציות עם ספקות כלפי מוסדות חזקים הקשורים לחיסונים, אנשים שחוששים מתופעות לוואי, ועוד. עלינו, באמצעות הרשויות המקומיות, מנהיגי קבוצות מגדריות ומתנדבים, לנסות להקים מערך הסברה ולהביא 300 אלף מחוסנים חדשים בתוך שבועות ספורים.
האם נגיע לסגר? עוד טעות רווחת היא שכאשר יכלו כל הקיצין - נטיל סגר והכל יסתדר. אז אם נסתכל על הסגר האחרון - הוא לא הצליח להוריד את מספר המאומתים במידה ראויה, מכיוון שלא יושם בתנאים טובים ולא היה שיתוף פעולה של הציבור. סופו של הגל השלישי הגיע רק בזכות החיסון. לכן "סגר" אינה מילת קסם.
מובן שכל האמצעים שהוחלט עליהם, כולל סגר, יגרמו לשיפור מסוים במצב, ומובן שהקבינט חייב לנקוט פעולות - אבל הבעיה הייתה ונותרה: היקף המחוסנים והמחלימים. ראו את ירושלים, שבה הייתה תחלואה גבוהה פי 2 מאשר בשאר הארץ לאורך הגלים השונים, וכרגע התחלואה בה נמוכה פי 8-5, ככל הנראה לאור מספר מחוסנים ומחלימים מהגבוהים בארץ.
הכותב הוא מנהל פנימית ב' ומחלקת קורונה בהדסה עין כרם