כבר חשבנו שהסיוט מאחורינו, ולכן האכזבה קשה. הווירוס הזה נשאר ולא עוזב במהרה. למעשה, סיפור מהעבר הרחוק יכול לשפוך אור.
במאות ה־15 וה־16, כאשר האירופאים הראשונים הגיעו לאמריקה ולהוואי, הם הביאו איתם וירוסים וחיידקים. באזורים מסוימים כמעט כל האוכלוסייה המקומית נכחדה כתוצאה מחשיפה חדשה זו, בעוד אותם המזהמים לא גרמו למוות בסדר גודל כזה באירופה. עם השנים, האוכלוסיות המקומיות פיתחו הגנה טבעית או פשוט עברו שינוי ביולוגי, וכבר הסתגלו לחיות עם אותם חיידקים ווירוסים.
ניתן להשליך מכך על ימינו, ולהבין שאנו נמצאים בשלבי ההסתגלות לחשיפה החדשה. החברה צריכה ללמוד לחיות עם הווירוס ולפתח חסינות, אם על ידי קבלת חיסון שהמדע העניק לנו ואם על ידי הידבקות. זאת יש לבצע ככל שניתן עם מינימום איבוד חיי אדם. כרגע נזקי המחלה עצמה עולים לאין שיעור על תופעות הלוואי של החיסון ועל הפגיעה ארוכת הטווח של הקורונה.
אז נכון להיום, אנחנו צריכים לשקול כיצד להתנהג. לא ניתן לחיות עוד עם הסגרים ועם הפגיעה בכלכלה, ואני לא חושבת שיש מי שממליץ כיום לחזור לסגרים שהופעלו בתחילת הדרך. אנחנו לא שם. אך כן ניתן לזהות דרכים להוריד את נקודות המגע להתפשטות המחלה ולשלוט בהן.
כרגע ברור שרמת החיסון של המתחסנים יורדת עם הזמן. המחלה בקרב מחוסנים היא קלה, אבל בניגוד לעבר - שאז אנשים עם מחלת נזלת קלה או שיעול קל המשיכו כאילו כלום - כיום מתבקש שהחולים קל, גם אם עדיין לא עשו בדיקת קורונה, יקפידו שלא לחשוף אנשים נוספים למחלה. יש לך נזלת? תישאר בבית. הניסיון של הממשלה לפתח דרכים כדי למנוע את התפשטות המחלה שלא על ידי סגר ופגיעה בכלכלה, הוא נכון.
הקפדה יתרה על עטיית מסיכות במקומות סגורים היא בעלת חשיבות עליונה, ויש מקום להגבלת אירועים עם מספר רב של אנשים במקומות צפופים וסגורים.
בשלב זה הממשלה צריכה לבצע כמה פעולות מרכזיות בדחיפות, והן:
1. בניית מערך אכיפה של הבידוד, גם לנכנסים למדינה וגם לחולים ולחשופים בתוך ישראל. אם הציבור לא מסוגל בעצמו להקפיד על הבידוד, אין ברירה אלא לאכוף זאת.
2. שליטה במעברי הגבול למניעת כניסת חולים ווריאנטים חדשים. אולי לא נוכל למנוע לחלוטין את כניסתם, אך נוכל לשלוט בחשיפה ללא נזקים מהותיים למשק. אין מקום לסגור את השמיים, אך על ידי אכיפת בידוד וביצוע בדיקות לכולם לפני הכניסה ולאחר הכניסה ניתן לתת לחיים להמשיך.
3. בניית מתווה לפעילות הילדים בבתי הספר. אסור להגיע למצב שבו יסגרו שוב את הילדים בבתים חודשים על גבי חודשים. שנה וחצי של דיונים בנושא במשרדי הבריאות והחינוך יצרו בסיס, שעליו ניתן לבנות מתווה ולפיו ניתן להנחות את בתי הספר כיצד לפעול. כיתות קטנות יותר ומניעת צפיפות הן הבסיס להגבלת ההדבקה. הרווחים של פעילות שכזו הם לא רק בתחום מניעת ההדבקה מקורונה, כך שבוודאי יהיו תוצאות חיוביות לכך מעבר לבריאות הציבור. מובן שיש צורך להשלים את החיסון של קבוצות הילדים מעל גיל 12.
4. איסוף מידע ועריכת מחקרים כדי לאפשר קבלת החלטה מושכלת לגבי חיסון שלישי. כנראה לא תהיה ברירה אלא לחזור ולחסן את הציבור מדי פעם נגד נגיף הקורונה. אך לפני קבלת ההחלטה, יש לבדוק את האפקטיביות ואת הבטיחות של הפעולה.
אז בינתיים - המשיכו לעטות מסיכות, והימנעו עד כמה שאפשר ממקומות הומי אדם ומצפיפות. ותרו על נסיעות לחול שאינן הכרחיות, ניתן בהחלט לבלות גם בישראל את החופשה ולהמשיך בחיים הטובים שיש לנו בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו