לא רק בגלל השמירות: הסיבה שחיילות רבות מרגישות מותשות

השעה היא חמש לפנות בוקר והשעון המעורר בטלפון מצלצל בחוזקה, קוטע שינה קצרה מדי בחדר המגורים בבסיס. עבור נועה, חיילת בטירונות, הרגע הזה מרגיש כמו הר טיפוס.

נועה מרגישה שהגוף שלה עשוי מעופרת, והמחשבה על העלייה הקרובה למטווחים או על יום ארוך של הדרכות גורמת לה לרצות לעצום עיניים ולוותר. היא מסתכלת מסביב ורואה את חברותיה מתארגנות, ולמרות שגם הן עייפות, נדמה לה שהן מצליחות לסחוב טוב יותר.

היא אומרת לעצמה שזה בטח רק בגלל הלילות הקצרים, הריצות עם הציוד הכבד והשינוי הדרסטי באורח החיים מאז שהתגייסה. היא משכנעת את עצמה שכל אחת בטירונות מרגישה ככה ושזה פשוט חלק מהעניין, אבל עמוק בפנים היא מרגישה שהסוללה שלה נמצאת על עשרים אחוזים כבר שבועות, ושום כמות של קפה בחדר האוכל לא מצליחה להטעין אותה מחדש.

היא לא יודעת שהעייפות הזו היא לא רק תוצאה של הלו"ז הצבאי הצפוף, אלא איתות של הגוף על מחסור פנימי עמוק שהחל עוד הרבה לפני שלבשה את המדים.

עינת ששון, דיאטנית קלינית ומנהלת התחום המדעי באלטמן בריאות, מסבירה את התופעה - ומציינית כי הסיפור של נועה הוא סיפורן של חיילות רבות.

מחקרים בישראל מצביעים על כך שכחמישים אחוזים מהנערות סובלות ממחסור בברזל וכשלושים אחוזים סובלות מאנמיה קלינית עוד לפני הגיוס. המחסור הזה מתחיל לרוב בגיל ההתבגרות, תקופה של גדילה מואצת שבה הגוף זקוק לכמויות גדולות של ברזל.

במקביל, תחילת המחזור החודשי גורמת לאובדן דם וברזל מדי חודש, ואם לכך מתווספות דיאטות הרזיה, תזונה צמחונית או טבעונית לא מתוכננת, או דימום וסתי כבד, המחסור הופך לעובדה קיימת בשטח. כשהנערות האלו מתגייסות, הן פוגשות מציאות חדשה של מאמץ גופני מוגבר, שעות שינה לא סדירות ותזונה שלא תמיד מותאמת לצרכיהן, מה שעלול להחמיר את המצב ולהפוך מחסור קל לבעיה שפוגעת בתפקוד היומיומי.

התסמינים של מחסור בברזל הם חמקמקים משום שהם דומים מאוד לחוויות הרגילות של השירות הצבאי. חולשה מתמשכת, כאבי ראש, סחרחורות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ואפילו נשירת שיער וחיוורון הם סימני אזהרה קלאסיים. בצבא קל מאוד להאשים את המסע האחרון או את השמירה בלילה בסימפטומים האלו, אך המפתח הוא לבחון האם מדובר בשינוי משמעותי ומתמשך ביכולות.

אם חיילת מרגישה שהכושר שלה יורד במקום להשתפר עם האימונים, או שהיא מתקשה לבצע פעולות שבעבר היו לה פשוטות - ייתכן שהגוף שלה פשוט מרוקן ממאגרי הברזל שלו.
חשוב להבין שמחסור בברזל יכול להתקיים גם ללא אנמיה. אנמיה היא המצב שבו רמת ההמוגלובין יורדת מתחת ל-12 גרם לדציליטר אצל נערות, אך עוד לפני כן מאגרי הברזל בגוף יכולים להתרוקן. המדד המרכזי לבדיקת המאגרים הללו הוא חלבון הפריטין.

רמת פריטין מתחת ל-30 ננוגרם (מסומן כ-ng) למ"ל מעידה על חוסר קל, ומתחת ל-15 מדובר במחסור משמעותי שדורש התייחסות. נייר עמדה רפואי משנת 2025 אף המליץ לבצע בדיקות סקר הכוללות פריטין לכל נערה בגילאי 15-16 כדי לזהות את הבעיה מוקדם ככל האפשר.

הבשורה הטובה היא שישנן דרכים רבות להתמודד עם המחסור ולשפר את המצב. הצעד הראשון והבסיסי ביותר הוא הקפדה על תזונה נכונה בתוך מסגרת חדר האוכל הצבאי. ההמלצה היומית לנערות היא צריכה של כ-15 עד 18 מ"ג ברזל ביום. מקורות עשירים בברזל כוללים בשר בקר, עוף ודגים, שמהם הברזל נספג בצורה המיטבית בגוף.

עבור מי שמעדיפה מקורות צמחיים, ניתן למצוא ברזל בקטניות, טופו, שקדים, אגוזים וירקות עליים ירוקים כמו תרד ומנגולד. כדי לשפר את ספיגת הברזל מהצומח, מומלץ לשלב בארוחה מזונות העשירים בוויטמין C, כמו פלפל אדום, תפוז או קיווי.
במקביל להוספת מזונות מעודדי ספיגה, כדאי לשים לב לרכיבים שמעכבים אותה.

הקפה הצבאי המפורסם, כמו גם תה ומוצרי חלב, עלולים להפריע לגוף לספוג את הברזל מהמזון. לכן, ההמלצה היא להמתין כשעתיים בין ארוחה עשירה בברזל לבין שתיית קפה או צריכת מוצרי חלב. הרגלים קטנים אלו יכולים לעשות הבדל גדול ביכולת של הגוף לנצל את רכיבי התזונה הזמינים לו בבסיס.

כאשר התזונה לבדה אינה מספיקה, או כשהבדיקות מצביעות על מחסור משמעותי, יש מקום לשקול שילוב של תוספי ברזל בהתאם להמלצה מקצועית. כיום קיימות טכנולוגיות מתקדמות המאפשרות ספיגה טובה יותר עם פחות תופעות לוואי במערכת העיכול, כמו בחילות או עצירות, שהיו נפוצות בתוספי הדור הישן. סוגים כמו ברזל ביסגליצינאט, ברזל פולימלטוז וברזל סוכרוזומאלי הם אפשרויות שנועדו להקל על החיילת שנמצאת בתנאי שטח או בבסיס וזקוקה לפתרון נוח ויעיל.

לסיכום, השירות הצבאי הוא אכן תקופה מאתגרת ומעייפת, אך לא כל עייפות צריכה להתקבל כגזירת גורל. הבנה של צרכי הגוף, הקפדה על תזונה מגוונת, ביצוע בדיקות דם תקופתיות ושימוש מושכל בתוספים בעת הצורך יכולים להחזיר לחיילות את האנרגיה הדרושה להן. אם את מרגישה שהעייפות מנצחת אותך, אל תהססי לפנות לגורם רפואי; לפעמים הדרך לשיפור משמעותי בתפקוד עוברת בבדיקת דם פשוטה ובאיזון מאגרי הברזל.