איימי שומר הייתה רק בת 10 כשהכאבים הראשונים הכריעו אותה. לא כאב בטן רגיל, לא "מחזור קשה", לא משהו שאפשר לפתור במנוחה קצרה או בכדור משכך. זה היה כאב חד, עמוק, משתק, כזה שגרם לה להתקפל ולהרגיש כאילו הגוף שלה נלחם בה מבפנים. ובכל זאת, היא לא שאלה יותר מדי שאלות.
הסיבה הייתה פשוטה ועצובה: היא כבר ראתה את זה בבית. במשך שנים צפתה באמה מתייסרת על רצפת חדר האמבטיה, סובלת מאותם כאבים בדיוק. לכן, כשזה הגיע גם אליה, שומר הניחה שכך פשוט מרגיש להיות אישה. "חשבתי, עכשיו זה התור שלי", סיפרה בראיון למגזין TIME.
כמעט 30 שנה אחר כך, אחרי יותר מעשרה רופאים, קיבלה שומר סוף סוף שם למה שעבר עליה: אנדומטריוזיס. מחלה כרונית שבה רקמה הדומה לרירית הרחם גדלה מחוץ לרחם, ועלולה לגרום לכאבים עזים, דימומים, נפיחות, עייפות, פגיעה באיכות החיים ולעיתים גם בעיות פוריות. לפי ארגון הבריאות העולמי, מדובר במחלה שמשפיעה על כ-10 אחוזים מהנשים בגיל הפוריות בעולם, אך עדיין מאובחנת לעיתים באיחור רב.
"כולם חשבו שאני מגזימה"
בילדותה, הכאב הפך לחלק קבוע מהשגרה. שומר הייתה מוצאת את עצמה שוב ושוב בחדר האחות בבית הספר, שוכבת על מיטה, מנסה לבלוע אדוויל ומקווה שהכדור יישאר מספיק זמן בגוף כדי להשפיע. פעמים רבות היא פשוט הקיאה אותו.
היא נשלחה הביתה כל כך הרבה פעמים, עד שגם החברים שלה התרגלו לזה. הם הפכו את זה לבדיחה פנימית, אבל מבחינתה לא היה בזה שום דבר מצחיק. הכיווצים, הרגישות, הנפיחות והתחושה שהכאב משתלט על כל הגוף ניתקו אותה מחיי היומיום. היא רצתה להישאר עם החברים, לשחק, לצאת, להיות ילדה רגילה - אבל הגוף שלה לא אפשר לה.
כמו נשים רבות, היא למדה להמשיך בכל זאת. היא שיחקה כדורעף, תפקדה, עבדה, חייכה על במה, ובמשך שנים שכנעה את עצמה שאולי היא פשוט פחות "קשוחה" מאחרות. "חשבתי שאני חסרת מזל", סיפרה. אבל היא לא הייתה חסרת מזל. היא הייתה חולה במחלה שאיש לא אבחן.
התשובה הגיעה דווקא בניתוח קיסרי
בשנת 2019, בזמן שילדה את בנה בניתוח קיסרי, התבררה האמת. אחת המנתחות ראתה את מה שעשרות בדיקות ופגישות רפואיות לא הצליחו לזהות. לדבריה, זה נראה כאילו "פצצה התפוצצה" בגופה.
בין הממצאים היו ציסטה מסוג "שוקולד" על השחלה השמאלית, תוספתן שנפגע, ו-33 נגעים של אנדומטריוזיס. עבור שומר, הרגע הזה היה מטלטל. לא רק בגלל האבחנה, אלא בגלל ההקלה. סוף סוף היה אישור לכך שהיא לא עצלנית, לא דרמטית, לא ממציאה ולא חלשה. היה לה הסבר רפואי אמיתי.
"זו הייתה מלחמה בלתי נראית בתוך הגוף שלי", סיפרה. "לגלות שזה אמיתי, שמישהו רואה את זה, הייתה תחושה שאין דומה לה. לא שיקרתי".
בשנת 2021 עברה שומר ניתוח להסרת הרחם והתוספתן. לדבריה, מאז היא מרגישה כמו אדם חדש. יותר מהכול, היא מרגישה כמו אמא חדשה. היום היא מספרת שיש לה אנרגיה וכוח לשחק עם בנה בן ה-7 בצורה שלא הייתה אפשרית בעבר.
בשנת 2019, בזמן שילדה את בנה בניתוח קיסרי, התבררה האמת. איימי שומר עם בנה ג'ין (7)
View this post on Instagram
הכאב שלא רואים מבחוץ
אחד הדברים הקשים ביותר באנדומטריוזיס הוא הפער בין מה שמתרחש בתוך הגוף לבין מה שהסביבה רואה מבחוץ. מי שמתמודדת עם המחלה עשויה להיראות מתפקדת לחלוטין, בזמן שהיא חווה כאבים עזים, עייפות קיצונית וחרדה מפני השאלה הפשוטה: האם הגוף יאפשר לי לעבור את היום?
שומר מתארת שנים של "התעמלות מנטלית ופיזית" רק כדי לעמוד בקצב החיים. היא עבדה כפול, התאמצה כפול, והסתירה הרבה. עם הזמן, היא גם הפסיקה לדבר על זה. לא כי הכאב נעלם, אלא כי נמאס לה להרגיש שהיא חוזרת על עצמה, מכבידה או מתלוננת.
כאן בדיוק נכנסת הבעיה הרחבה יותר: כשמחלה אינה נראית לעין, קל מדי לפקפק בה. וכשמדובר בכאב נשי, הפקפוק הזה עמוק עוד יותר. שומר מדברת בגלוי על הסטיגמה שמלווה נשים שמדווחות על כאב: הן "דרמטיות", "רגישות מדי", "מגזימות". לדבריה, זו לא רק בעיה של רופאים גברים. זו תפיסה תרבותית עמוקה, שנשים וגברים כאחד התחנכו לתוכה.
"פשוט קחי גלולות" זו לא תשובה מספיקה
במשך שנים, מספרת שומר, התשובה שקיבלה הייתה כמעט אוטומטית: קחי גלולות. מבחינתה, זו לא הייתה הקשבה אמיתית אלא דרך לסיים את השיחה. אנדומטריוזיס היא מחלה מורכבת, ולעיתים נדרשת הערכה רפואית מעמיקה, בדיקות הדמיה, טיפול תרופתי, ניתוח או שילוב של כמה דרכי טיפול.
הבעיה אינה רק רפואית, אלא גם חברתית. שומר מדגישה שאם גם אישה מפורסמת ובעלת אמצעים מתקשה לקבל הקשבה ואבחון, המצב חמור עוד יותר עבור נשים ללא משאבים, נשים מקהילות מוחלשות שסובלות גם מפערים מוכרים בטיפול רפואי ובתמותת אימהות.
היא מזכירה את סרינה וויליאמס, שסיפרה בעבר כי ידעה שמשהו לא תקין לאחר הלידה שלה, אך בתחילה לא האמינו לה. "אם לא מאמינים לסרינה שהיא מכירה את הגוף שלה, למי כן יאמינו?", שואלת שומר.
מה אפשר ללמוד מהסיפור של איימי שומר?
המסר המרכזי של שומר הוא לא רק אישי, אלא מעשי: אל תוותרו על עצמכן בחדר הרופא. היא ממליצה להגיע מוכנות, לכתוב שאלות מראש, לתרגל בבית את מה שרוצים לומר, ואפילו להגיד בקול רם שקשה לכן להתעקש - אבל אתן עושות את זה כי הבריאות שלכן חשובה.
היא מציעה משפט פשוט למי שקופאת מול סמכות רפואית: "קשה לי לשאול את כל השאלות האלה, ואני לא רוצה להטריד, אבל אני חייבת להתעקש בשביל עצמי". לפעמים, היא אומרת, עצם האמירה הזו משנה את האווירה בחדר.
העצה שלה חדה במיוחד: לנשום עמוק, לאגרף ידיים אם צריך, ולשאול. גם אם זה מרגיש לא נעים. גם אם נדמה שאתן "מציקות". גם אם מישהו כבר רמז לכן שזה בראש שלכן.
מתי כאבי מחזור צריכים להדליק נורה אדומה?
כאב מחזור יכול להיות שכיח, אבל הוא לא אמור להפיל אתכן מהמיטה, לגרום להיעדרויות חוזרות מלימודים או עבודה, להקאות, לעילפון, לכאב ביחסי מין, לכאב ביציאות או במתן שתן, או לכאב אגן שנמשך גם מחוץ לימי הווסת. במקרים כאלה, חשוב לפנות לרופאת נשים ולבקש בירור מסודר.
אנדומטריוזיס אינה "סתם מחזור קשה". היא מחלה כרונית שעלולה לפגוע עמוקות באיכות החיים, ולעיתים לוקח שנים עד שמקבלים אבחנה. לכן הסיפור של שומר חשוב כל כך: הוא מזכיר שנשים לא צריכות להוכיח שהן סובלות כדי שיאמינו להן.
בסופו של דבר, שומר מבקשת מנשים דבר אחד פשוט: להתייחס לעצמן באותה חמלה שבה היו מתייחסות לאדם שהן אוהבות. או כפי שהיא ניסחה זאת: נשים צריכות לאהוב את עצמן כאילו הן האמא של עצמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
