חצי מהסרטונים הפופולריים בטיקטוק על בריאות הנפש מטעים, לפי דוח חדש

יש רגעים שבהם הטלפון מרגיש כמו חבר הכי טוב. לילה ארוך, חרדה קטנה שמתחילה לטפס, עייפות שלא עוברת, ואתם רק רוצים תשובה מהירה. לא לקבוע תור, לא להמתין שבועות, לא להיחשף. רק לפתוח טיקטוק, לכתוב mental health tips (טיפים לבריאות הנפש), ולקוות שמישהו שם כבר יסביר לכם למה אתם מרגישים ככה.

ופה בדיוק מתחילה הבעיה.

דוח חדש שפורסם ב"הגרדיאן" טוען כי יותר ממחצית מהסרטונים המובילים תחת ההאשטאג #mentalhealthtips בטיקטוק כוללים מידע לא מדויק, מטעה או פשטני מדי. במילים אחרות, הפלטפורמה שאליה רבים פונים כדי להבין את עצמם טוב יותר, עלולה במקרים רבים לייצר יותר בלבול מאשר בהירות.

וזו לא רק שאלה של דיוק. זו שאלה של השפעה. כי כשעצה שגויה עטופה בעריכה מהירה, מוזיקה רגועה ופנים בטוחות בעצמן, היא עלולה להישמע משכנעת הרבה יותר ממה שהיא באמת.

מה בעצם נטען בדוח?

לפי הדיווח, נבדקו 100 הסרטונים הפופולריים ביותר תחת ההאשטאג #mentalhealthtips, והם הועברו לבחינה של אקדמאים ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. המסקנה הייתה חריפה: יותר ממחציתם הכילו מידע בעייתי.

בין הדוגמאות שעלו היו טענות כמו האפשרות להפחית חרדה באמצעות אכילת תפוז במקלחת. כן, גם לבריאות הנפש מגיע יחס קצת יותר רציני מפרי הדר תחת זרם מים חמים.

אבל מעבר לדוגמאות הקיצוניות, עיקר הבעיה היה עמוק יותר: סרטונים רבים, לפי הדוח, מציגים רגשות אנושיים רגילים כאילו הם בהכרח סימן להפרעה נפשית. עייפות, ירידה באנרגיה, התנצלות חוזרת או קושי רגעי - כל אלה עלולים להיות מוצגים בטיקטוק כהוכחה לדיכאון, טראומה או מערכת יחסים מתעללת, גם כשבפועל התמונה מורכבת הרבה יותר.

כשכל רגש הופך ל"אבחנה"

אחת הביקורות הבולטות שעלו בדוח נוגעת למה שמומחים כינו "פתולוגיזציה של חוויות יומיומיות". כלומר, הפיכת רגשות רגילים, ולעיתים חולפים, לשפה קלינית כבדה.

זו נקודה רגישה במיוחד. מצד אחד, יש חשיבות עצומה בהעלאת מודעות לבריאות הנפש, בזיהוי מצוקה ובשבירת סטיגמות. מצד שני, כשכל עצב הופך לדיכאון, כל ויכוח לזוגיות רעילה וכל עייפות לבעיה פסיכיאטרית, הציבור מקבל תמונה מעוותת.

הסכנה כאן כפולה: גם אנשים בריאים יחסית עלולים להתחיל לאבחן את עצמם בצורה שגויה, וגם מי שמתמודדים באמת עם הפרעה נפשית חמורה עלולים להרגיש שהחוויה שלהם מוצגת באופן שטחי, טרנדי ומרודד.

טיפול בדקה? לא בדיוק

תחום בעייתי נוסף, לפי הדוח, הוא ההבטחות המהירות. סרטונים שמציעים "פתרונות" כמעט מיידיים למצוקה נפשית, בלי הקשר, בלי ליווי מקצועי ובלי זהירות בסיסית.

אחת הדוגמאות שהוזכרו הייתה המלצה לכתוב על חוויה טראומטית במשך 15 דקות, כביכול כדרך "להירפא" בתוך שעה. לפי אנשי מקצוע שצוטטו בדוח, אין בסיס מחקרי לטענה כזו, ובמקרים מסוימים היא אפילו עלולה להזיק. חזרה עצמאית לחומר טראומטי בלי תמיכה מקצועית אינה תחליף לטיפול, ובוודאי לא קסם של שעה.

וזה אולי הדבר הכי חשוב להבין: תוכן קצר ברשת יכול לעורר מחשבה, לתת שפה, לגרום לאדם להרגיש פחות לבד. אבל הוא לא יכול להחליף אבחון, טיפול או הערכה מקצועית.

איך טיקטוק הגיבה?

מטיקטוק נמסר כי יש מגבלות ברורות למתודולוגיה של הבדיקה, וכי הדוח, לטענתם, פוגע בחופש הביטוי ובאפשרות של אנשים לשתף את הסיפורים האישיים שלהם. החברה הדגישה שהיא פועלת עם מומחי בריאות, כולל שיתוף פעולה עם ארגון הבריאות העולמי, כדי לקדם מידע אמין בפלטפורמה.

עוד נמסר כי טיקטוק מסירה מידע כוזב שעלול לגרום נזק משמעותי, וכי שניים מהסרטונים שהוזכרו בדיווח כבר הוסרו. בנוסף, החברה הזכירה את השותפות שהשיקה עם ארגון הבריאות העולמי ליצירת סרטונים מבוססי מדע בתחום הבריאות והרווחה.

במילים אחרות, טיקטוק לא מקבלת את הטענות כפי שהוצגו, אבל גם לא מתעלמת לגמרי מהבעיה.

למה זה חשוב דווקא עכשיו?

כי טיקטוק כבר מזמן אינה רק אפליקציית ריקודים, מתכונים וטרנדים. עבור צעירים ומבוגרים רבים היא הפכה למנוע חיפוש רגשי. מקום שבו לא רק מעבירים זמן, אלא מחפשים תשובות על חרדה, דיכאון, טראומה, זוגיות, בדידות ושחיקה.

וזה הגיוני. סרטון של 40 שניות מרגיש הרבה פחות מאיים ממפגש עם מטפל. הוא זמין, חינמי, אישי, ולעיתים גם מנוסח בשפה שמרגישה קרובה יותר מכל מאמר רפואי. אבל הנגישות הזאת היא גם עקב האכילס של הפלטפורמה: כשהשפה פשוטה מדי, חד משמעית מדי או דרמטית מדי, היא עלולה להחליף מורכבות בקליק.

איך צורכים תוכן נפשי בלי ליפול למלכודת?

כדאי לאמץ כמה כללי אצבע פשוטים. קודם כל, להיזהר מכל סרטון שמבטיח אבחון מהיר או פתרון מיידי. הנפש האנושית לא באמת עובדת כמו סרטון של "שלושה סימנים שיש לכם". שנית, חשוב לשים לב מי מדבר: האם מדובר באיש מקצוע מוסמך, או ביוצר תוכן כריזמטי עם תאורה טובה וביטחון עצמי בשמיים?

עוד דבר שכדאי לזכור: הזדהות אינה אבחנה. זה שסרטון "תפס אתכם" לא אומר שהוא מתאר את מצבכם במדויק. לפעמים הוא פשוט מנוסח באופן רחב מספיק כדי שכולם ירגישו שהוא עליהם.

העלייה בשיח על בריאות הנפש ברשת היא לא דבר רע. להפך. היא יכולה להקל על בדידות, לפתוח שיחות חשובות ולעודד אנשים לבקש עזרה. אבל כשהתוכן הוויראלי מחליף דיוק מקצועי בסיסמאות, השיח הזה עלול להפוך ממועיל למטעה.

ולכן, גם בעידן שבו טיקטוק מציעה תשובה לכל דבר כמעט, יש שאלה אחת שעדיין שווה לשאול לפני שמאמינים לסרטון הבא: האם זה באמת מידע אמין, או פשוט תוכן שיודע להישמע טוב?