לפעמים לא צריך אירוע דרמטי כדי להרגיש שחוקים - מספיק אדם אחד הנמצא בחיינו דרך קבע ומהווה מקור למתח, ביקורת או עומס רגשי. אנחנו נוטים לחשוב על ההשפעה שלו במונחים של מצב רוח, עצבים או עייפות, אבל ייתכן שהמחיר עמוק יותר. מחקר חדש מציע כי קשרים כאלה עלולים להיות קשורים גם לקצב הזדקנות ביולוגי מהיר יותר. הבריאות שלנו מושפעת לא רק משינה, תזונה ופעילות גופנית, אלא גם מהאקלים הרגשי שסביבנו - ובעיקר מהאנשים שאיתם אנחנו באים במגע שוב ושוב.
המחקר, שמומן על ידי המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות ופורסם בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences, בחן את ההשפעה של אנשים שהחוקרים כינו "hasslers" - מי שגורמים לבעיות או הופכים את החיים לקשים יותר.
לפי הממצאים, כמעט 30% מהנבדקים דיווחו שיש להם לפחות אדם אחד כזה במעגל החברתי. החוקרים התבססו על נתונים של יותר מ-2,000 משתתפים, שנשאלו על מערכות היחסים שלהם במהלך ששת החודשים שקדמו למחקר. בהמשך הם גם מסרו דגימות רוק, ששימשו לבדיקת שינויים ב-DNA הקשורים להזדקנות ביולוגית.
הממצא המרכזי היה שכל "אדם קשה" נוסף נקשר לעלייה של 1.5% בקצב ההזדקנות הביולוגית. במונחים פשוטים, במקום להזדקן שנה ביולוגית אחת בכל שנה קלנדרית, אדם עם "מקשה" נוסף אחד עשוי להזדקן בקצב מעט מהיר יותר - כ-1.015 שנים באותו פרק זמן. זו נשמעת כמו סטייה קטנה, אבל החוקרים מדגישים שגם פער קטן עלול להצטבר לאורך זמן.
עוד עלה כי ההשפעה הייתה בולטת יותר אצל משתתפים שדיווחו על שני אנשים "קשים" או יותר בסביבה הקרובה שלהם. עם זאת, החוקרים מבהירים שהמחקר לא מוכיח סיבה ותוצאה. כלומר, הוא לא מוכיח שאנשים קשים גורמים ישירות להזדקנות מהירה יותר, אלא מצביע על קשר בין נוכחותם לבין קצב הזדקנות ביולוגי מואץ.
לא כל קשר חברתי מועיל לבריאות
הקשר בין מערכות יחסים לבריאות כבר מוכר היטב. קשרים חברתיים טובים נקשרו במשך השנים לירידה בסיכון לפגיעה קוגניטיבית, לבריאות טובה יותר בגיל מבוגר ולחיים ארוכים יותר. אבל לצד הקשרים התומכים, יש גם קשרים שמייצרים מתח כרוני.
חלק ממערכות היחסים הן אמביוולנטיות - גם תומכות וגם שוחקות. אדם יכול להעניק אהבה, עזרה או תחושת שייכות, ובאותו זמן גם לעורר אשמה, עימותים ועומס נפשי. אחרים, לפי החוקרים, הם מקור כמעט קבוע ללחץ.
במובן הזה, המחקר החדש מחזק רעיון פשוט אך חשוב - לא מספיק לשאול אם יש לנו אנשים סביבנו, אלא גם איזה סוג של אנשים יש סביבנו.
מי נוטה יותר לדווח על "אנשים קשים"
החוקרים מצאו שנשים נטו יותר לדווח על "מקשים" במעגל החברתי שלהן לעומת גברים. אחת ההשערות היא שנשים מושפעות יותר ממה שקורה בתוך מערכות יחסים, לטוב ולרע, ולעיתים גם נושאות על עצמן יותר מהעומס הרגשי שנוצר סביב קשרים מורכבים.
גם אנשים שמצבם הבריאותי פחות טוב דיווחו יותר על קשרים כאלה, וגם מי שחוו ילדות קשה. ייתכן שאצל מי שמתמודדים עם בעיות בריאות, קשרים שמערבים טיפול, תלות או פיקוח נחווים בקלות רבה יותר כמכבידים. מי שחוו ילדות מורכבת עלולים להיות פגיעים יותר ללחצים כרוניים וליחסים שוחקים.
דווקא הקרובים אלינו עלולים לשחוק יותר
אחת המסקנות המעניינות היא שרבים מה"אנשים הקשים" אינם זרים או דמויות שוליות, אלא דווקא אנשים קרובים. בני משפחה בלטו במיוחד כמי שעלולים להיתפס כגורם מקשה, ובתוך המשפחה - הורים וילדים יותר מבני זוג.
גם מחוץ לבית נמצאו מוקדי חיכוך צפויים למדי - עמיתים לעבודה, שותפים לדירה ובמידה מסוימת גם שכנים. אלה קשרים שקשה יותר לברוח מהם, משום שהם כרוכים במחויבות, מרחב משותף או תלות הדדית. לכן גם כשהם שוחקים, לא תמיד פשוט לשנות את הדינמיקה או להתרחק.
מה אפשר לעשות
המסקנה מהמחקר אינה שצריך לנתק כל קשר מורכב. החיים מלאים במערכות יחסים לא מושלמות, ורוב הקשרים כוללים גם חיכוך. אבל כשהקשר הופך למקור קבוע של מתח, כדאי לזהות את זה בזמן.
הצעד הראשון הוא הצבת גבולות - פחות זמן חשיפה, פחות כניסה לעימותים ידועים מראש, ויותר תשומת לב למחיר הרגשי שהקשר גובה. במקרים מסוימים, טיפול רגשי או שיחה טיפולית משותפת יכולים לעזור. במקרים אחרים, הפתרון הוא פשוט להשקיע יותר בקשרים שכן נותנים תחושת יציבות, רוגע ותמיכה.
זה חשוב במיוחד משום שהפתרון אינו בידוד. קשרים חברתיים טובים נשארים אחד מגורמי ההגנה החשובים לבריאות. לכן השאלה אינה אם להיות בקשר עם אנשים, אלא אילו קשרים מחזקים אותנו ואילו שוחקים אותנו לאט.
בסופו של דבר, הבריאות שלנו נבנית גם מהדברים השקטים - השגרה, השינה, רמת המתח, והאנשים שסובבים אותנו. לפעמים, כדי להבין למה אנחנו מותשים, לא צריך לחפש רק בצלחת או בבדיקות הדם - אלא גם ברשימת אנשי הקשר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו