"עבורי, טיפול בבני הגיל השלישי הוא שליחות"

כשד"ר און דולברג נכנס למחלקה הגריאטרית פנימית ו' ולגריאטריה השיקומית במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, הוא עושה זאת בתפקיד מנהל המערך הגריאטרי. אבל הזיכרון הראשון שלו מאותו מסדרון חוזר אחורה כ־30 שנה, כאשר שימש ככוח עזר ובהמשך כמשנע רפואי במחלקה.

באותה מחלקה הוא למד להחזיק יד ברגעים קשים, להקשיב למשפחה מודאגת, ולהבין מה באמת חשוב למטופל מבוגר. אל המחלקה הזו הוא חזר כדי להוביל, לשנות תפיסות וללמד דור חדש מהו הטיפול המיטבי לקשישים.

ד"ר דולברג גדל לתוך עולם הרפואה, ובאותו בית חולים - אביו היה בעברו רופא נשים, סגן מנהל אגף נשים ומיילדות במאיר, ואילו אמו עבדה שם כאחות וכמורה באקדמיה לאחיות של ביה"ח. כך שהנתיב שלו היה ברור לכאורה, אבל דווקא הוריו שידעו עד כמה המקצוע תובעני, ניסו לכוון אותו למסלול אחר.

הסטיגמה והאתגרים

"הם המליצו לי ללמוד ניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון", הוא נזכר, "וכשחיפשתי עבודה כסטודנט, הם דווקא הציעו שאעבוד ככוח עזר במחלקה הגריאטרית. הם היו משוכנעים שהעבודה היומיומית הקשה תרחיק אותי מהחלום על לימודי הרפואה".

אבל זה לא קרה - להפך: "דווקא שם, ברגעים הפחות 'זוהרים' ליד מיטות המטופלים, התאהבתי בתחום. היו רגעים של כאב ועצב, אבל גם רגעים של אנושיות נדירה. הבנתי שהרפואה שאני מחפש נמצאת ביכולת לראות את האדם כולו".

“התאהבתי בתחום דווקא ברגעים הפחות 'זוהרים' ליד מיטות המטופלים, ברגעי כאב ועצב לצד אנושיות נדירה. גריאטריה היא הרבה יותר מ'רפואה לגיל מבוגר'"

באותם ימים נחשף ד"ר דולברג לסטיגמה המוכרת. "גריאטריה נתפסה לעיתים כתחום שמגיעים אליו כ'ברירת מחדל', לא מתוך בחירה. מבחינתי, זו היתה נקודת מפנה. הופתעתי לגלות עד כמה התחום לא תמיד מקבל את המקום הראוי לו, והבנתי שדווקא כאן אני רוצה להיות - ליד האוכלוסייה הכי פגיעה, הכי מורכבת, והכי חשובה, ולהצליח להפוך את הגריאטריה למקום שבוחרים בו".

אחרי שסיים בהצטיינות תואר בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון, הוא התקבל ללימודי רפואה באותה אוניברסיטה. לאורך שנות הלימודים המשיך לעבוד בסופי שבוע בבית החולים מאיר - תחילה ככוח עזר, ובהמשך במסלולים קליניים שהובילו אותו להתמחות ברפואה פנימית ולתת־התמחות בגריאטריה.

לדבריו, גריאטריה היא הרבה יותר מ"רפואה לגיל מבוגר". יש בה אתגרים כמו ריבוי מחלות כרוניות, ריבוי תרופות, ירידה תפקודית, שבריריות, סיכון לנפילות, דליריום (בלבול), ירידה קוגניטיבית ולעיתים בדידות. הטיפול הגריאטרי נמדד גם באתגרים נוספים - האם המטופל יצליח לקום מהמיטה, לחזור ללכת בבטחה, לאכול, לתקשר, ולשמור על עצמאות וכבוד.

עומק רפואי

"עבורי, טיפול בבני הגיל השלישי הוא שליחות. זה תחום מוביל ומאתגר שמטרתו לשפר איכות חיים, לשמר תפקוד ולהפחית סבל. זה עולם שנוגע כמעט לכל משפחה בישראל - הורים, סבים וסבתות, וגם אנחנו עצמנו בעתיד", הוא מדגיש.

בפברואר 2025, לאחר שנות עבודה ארוכות כגריאטר בכיר, מונה ד"ר דולברג למנהל המערך הגריאטרי במרכז הרפואי מאיר - בדיוק באותה מחלקה שבה החל את דרכו ככוח עזר.

"תחום הגריאטריה לא תמיד מקבל את המקום הראוי לו, והבנתי שדווקא כאן אני רוצה להיות - ליד האוכלוסייה הכי פגיעה, הכי מורכבת, והכי חשובה"

"זאת סגירת מעגל של ממש", הוא אומר. "בשנת 1975 נולדתי בבית היולדות גלר (נסגר כעבור שלוש שנים; מ"י), שלימים הפך למחלקה לגריאטריה שיקומית שבראשה אני עומד כיום. מבחינתי, זה היה גם רגע של התחלה: להעמיק את הרפואה הגריאטרית, להכניס עוד חשיבה מערכתית וללמד את הדור הבא שגריאטריה אינה שוליים - היא לב המערכת.

"אני מקווה שהמסלול שעברתי יעודד סטודנטים ומתמחים, וגם אנשי מקצועות הבריאות, להצטרף אלינו. בעולם הגריאטריה בכלל, ובמחלקות הגריאטריות במאיר בפרט, יש שילוב נדיר של עומק רפואי, חשיבה קלינית מורכבת ומשמעות אנושית עצומה. זו אוכלוסייה מופלאה, ואם נטפל בה נכון - נרוויח כולנו: המטופלים, המשפחות והחברה".