פיצות נפוליטניות הפכו לדבר שבשגרה בכל רחבי ישראל. הזרקור אמנם מופנה לתל אביב, כרגיל, כאשר הלהיט התורן (לגמרי בצדק אגב) הוא "לה טיגרה" בפלורנטין. אבל ארצנו הקטנטנה מלאה בלא מעט מקומות איכותיים שטאבון במרכזם ומכינים לנו פיצה נפוליטנית נהדרת. כן, פארינו באשדוד, אני מדבר עלייך, גם אלייך, פבריקה מרחובות.
בניסיון למצוא לתושבי פתח תקווה והסביבה הגענו הפעם לפיצה-בר "רגאצי", שנפתח בשנה שעברה וכעת מרענן מנות, תפריט ואווירה. המקום נמצא בסמיכות ליכין סנטר, ה"טיים סקוור" של פתח תקווה, האזור שהעיר לפני כמה וכמה שנים את העיר, ואין ספק שהאווירה בו שמחה מאוד, בלי ציניות, בתקופה שתל אביב הופכת לבלתי נסבלת לעיתים, וההגעה אליה מהערים הסמוכות ארוכה או יקרה מדי, זה טוב שקמו המון אלטרנטיבות לבילוי, אבל לא משנה, הפיצה מתקררת, נחזור אליה.
העיצוב של "רגאצי" בולט מאוד לעין, והוא בהחלט נותן תחושה צעירה ומגניבה כשנכנסים למקום. אפשר אפילו לראות כיצד מכינים את הפיצה מאפס, וזה באמת משהו שחובבי אוכל יוכלו להנות ממנו.
אבל אנחנו לא פה כדי לדסקס על נראות של פיצריות, אלא על המוצרים אותם הן מציעות ללקוחות – ובמקרה הזה, יש מבחר לא קטן. אנחנו פתחנו את הארוחה שלנו עם סלט קפרזה שאמנם היה פשוט, אך היה בו משהו ממכר מאוד. השילוב בין הארטישוק, עגבניות השרי וזיתי הקלמטה עם פוקצ'ת השום והרטבים השונים הפכו אותו לחגיגה לא רק לעין, אלא גם לחך. הוא לא מציג משהו חדש, אבל הסלט הזה היה פשוט כיפי.
קרפצ'יו הסלק, לעומתו, היה פחות מוצלח. גבינת פטה הכבשים שפוררה מעליו הייתה מלוחה מאוד, שזה בסדר כן? אבל למה להוסיף לזה מלח גס? הכל הפך להיות חוויה של ביס מלוח ומאוד לא נעים, ואתם יודעים מה קורה כשמלוח? נכון, משתעלים. ואתם יודעים איזה מבטים מקבל מי שמשתעל או מתעטש במקום סגור בימי קורונה? לא יפה. אפילו הפיסטוקים הגרוסים והנענע הגרוסה, שהיו אמורים לתת ניגודיות למליחות, לא הצליחו להציל את המקרה הזה. לפעמים פחות זה יותר.
מנות פתיחה זה תמיד אחלה, אבל העיקריות הן, ובכן, המנה העיקרית. בין פיצות קלאסיות וגנריות, ניתן למצוא ב"רגאצי" כמה פיצות לא שגרתיות בכלל. מבין הקלאסיות, החלטנו ללכת על פיצה קרצ'ופי, שכוללת רוטב עגבניות איטלקי, מוצרלה, פרמז'ן, ארטישוק, שום קונפי ועלי בזיליקום. ממש כמו סלט הקפרזה, גם בפיצה הזו אין תחכום מיוחד, ובכל זאת כל הרכיבים מתחברים לכדי יצירה טעימה ומוצלחת.
מבין הפיצות המיוחדות, החלטנו ללכת על משהו שניסינו בעבר רק פעם אחת – פיצה עם תוספת של תפוח אדמה מעליה. כמובן שהירק הזה לא הגיע לבד, והקוביות שלו הונחו לאחר כבוד על הפיצה לצד פרמז'ן, מוצרלה, בצל ירוק, שמנת, שמן זית, מלח גס, פלפל שחור ומיץ לימון. תפוחי האדמה היו רכים ונימוחים, אבל הטעם שלהם לא ממש הורגש, וזו בעיה די גדולה עובר מה שאמור להיות הרכיב המוביל של המנה.
למרות זאת, המרקם של כל הפיצה עשה חשק להמשיך לאכול אותה, וזאת לא מעט הודות לשמנת, שנתנה לפיצה רכות שהייתה מנוגדת לתפוחי האדמה. הרכות הקשיחה הזו אולי לא סחפה אותנו וגרמה לנו לחשוב על איטליה, אבל גם לא בדיוק דמיינו כאילו אנחנו בחופשה במדבר, מכינים תפוח אדמה במדורה שלקח לנו שעתיים להדליק.
לסיום, ההתלבטות במתוקים הייתה בין פיצת כנאפה לקלצונה עם נוטלה ושוקולד לבן, והיה לנו ברור במהרה שאנו הולכים על הקלצונה. זהו מאפה מאוד פשוט: הרבה בצק רך במילוי מלא-מלא-מלא שוקולד נוטלה, שנוטף על הקלצונה יחד עם השוקולד הלבן. זהו שילוב מאוד סוכרי, מה שנקרא "לא ללב חלש", אבל לחובבי השוקולד זו תהיה מסיבה אמיתית. כל ביס הוא פצצת מתיקות, וכחובב מתיקות זה נתן לי בעיות את הסוכר לווריד שהייתי צריך, וזה גם היה שווה את זה.
אז ה"רגאצי" הוא לא מקום פורץ דרך, נו אז מה? אנחנו לא באמת צריכים שכל מקום יהיה פורץ דרך. בסופו של דבר זהו מקום שמרגישים שהלב של הבעלים שלו מונח בכל צלחת. ההשקעה והחשיבה היא כנה לגמרי, והטעמים, גם במקרים הפחות מלהיבים, הם בכל זאת כן טובים. אלה המנות הפשוטות שכבשו אותנו, ואולי לשם המקום צריך ללכת: לא להתפרע ולחשוב על איך לנסות לחקות את איטליה, אלא איך להביא אותה ארצה ולתת לה את הטוויסט הישראלי השובב שיעיף את הפיצה הזו למעלה, כפי שמגיע לה.
פיצה "רגאצי", השחם 32, פתח תקווה
ראשון עד שבת – 01:00-17:00
לפניות למדור האוכל של "ישראל היום" באינסטגרם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו