מסעדת ניני צ׳ו בפתח תקווה, אחות לניני האצ׳י התל אביבית וניני קאי האילתית, חוגגת חמש שנים ומשיקה לכבוד המאורע, ולחודש אחד בלבד, תפריט תאילנדי אותנטי תחת הכותרת ״מסע לאודון תאני״. אודון תאני הוא מחוז בחבל איסאן שבצפון-מזרח תאילנד, וגם מקום הולדתו של שף הקבוצה ארון צמסריקאי.
עכשיו, חשוב לציין שמדובר באסייתית כשרה. לכן, כשהוזמנתי לסקר את התפריט החדש, לא אשקר שהגעתי מצד אחד עם סקרנות ומצד שני עם הנמכת ציפיות כמעט אוטומטית. בכל זאת, להגיע לטעמים תאילנדיים אותנטיים תחת מגבלות הכשרות, בלי פיש סוס ושאר מרכיבים ארומטיים שהם חלק משמעותי מהמטבח הזה אך אינם כשרים, זה לא עניין של מה בכך.
זה אמנם לא היה הביקור הראשון שלי במקום, ובפעמים הקודמות ניני צ׳ו כבר הצליחה להרשים אותי, כך ששמחתי להגיע ולנסות את ההרפתקה הנוכחית. וספוילר כבר מעכשיו לטובת אלה מכם שמחפשים את הפאנץ׳ על ההתחלה: אכתוב קבל עם ופסקה ראשונה שההרפתקה הוכתרה בהצלחה.
ניני צ׳ו מצליחה לספק חוויית סעודה תאילנדית מרשימה למדי, וכזאת שלא נופלת רחוק מדי מהמקור. אמנם למי שמכיר ואוהב מטבח אסייתי עשויים לחסור מעט מהחריפות ומהטעמים העזים, הבועטים והבלתי מתפשרים של המקור, אבל לקהל הישראלי הסקרן זו ארוחה שלגמרי עושה את העבודה. ובכשר. זה בהחלט מצדיק ריספקט.
שבע מנות, ארבעה סועדים רעבים
התפריט התאילנדי מורכב משבע מנות בסך הכול, שעל הנייר עלולות להיראות צנועות ואפילו לעורר דחף לתגבר את הארוחה בכמה מנות מהתפריט הרגיל, מחשש שתישארו רעבים. אל תמהרו. בפועל מדובר בסעודה חגיגית ועשירה שאנחנו, ארבעה סועדים רעבים ובעלי קיבולת יפה, אפילו לא הצלחנו לסיים.
וכן, כמובן שהזמנו את כל התפריט. כי אם כבר לבדוק אותו בשבילכם, אז עד הסוף. המסע לאודון תאני נפתח בשלוש ״ראשונות״.
״ביצי קאי לוק קואי״ (36 שקלים): חמישה חצאי ביצים מטוגנות עם רוטב תמרהינדי, כוסברה, פלפלים חריפים יבשים ושאלוט מטוגן. מנה שהייתה עשויה נפלא, עם חריפות נעימה, שלחלק מהסועדים הייתה אפילו חריפה מאוד, אך לא מדי, וטעמים עזים כפי שהמנה הזאת צריכה להיות. התחלה נפלאה לארוחה.
״לוק שין״ (46 שקלים): שני שיפודי קציצות עוף עגולות שנצרבו על הגריל ברוטב אננס וצ׳ילי. קציצות העוף היו נהדרות, צ׳ואיות וטעימות ממש כמו במקור, אבל רוטב האננס-צ׳ילי שאיתו הוגשו היה מעט מאכזב. לתחושתי, יד נדיבה יותר על מחוג החריפות הייתה עושה עם המנה הזאת פלאים. ועדיין, חיסלנו אותה בהנאה.
״נואה דאד דיאו״ (54 שקלים): רצועות בקר מיובש עם שום וסוכר דקלים, לצד סלט פפאיה. רצועות הבקר היו נפלאות, לעיסות ומלאות טעם. סלט הפפאיה היה עדין מדי ובעיקר לא חריף, אבל ברגע שגנבנו קצת מרוטב הקאי לוק קואי כדי לחזק טעמים, הכול הסתדר. וגם כאן המנה חוסלה עד תום.
הקערה שהעיפה אותנו לאיסאן
המשכנו את המסע עם ״קנום ג׳ין גאם יא״ (74 שקלים): אטריות אורז בתבשיל קארי אדום וציר דגים בנוסח איסאן, המוגשות בליווי נבטים, כרוב, עלי חרדל כבושים, כוסברה, נענע ובזיליקום. מוסיפים מהמלווים לפי ההעדפה, מערבבים הכול יחד ושולקים.
זאת הייתה מנה שהיא תענוג. חריפה בול במידה, עם טעמים חזקים ונעימים של עשבי התיבול והחרדל הכבוש, כשבשר הדג הטחון מעניק לציר מרקם סמיך ומענג. באמת באמת שזה היה פשוט מעולה. למעשה, תנו לי קערה מהבילה כזאת וכוס בירה תאילנדית קפואה בכל ערב קייצי לוהט שהוא, ואני מסודרת.
למנת הבקר האיסאנית (92 שקלים), אודה ואתוודה, פחות התחברנו. מדובר ברצועות בקר עם המון עשבי תיבול, בהם שמיר, בזיליקום ולמון גראס, לצד אורז לבן. הבעיה אינה שהמנה לא טובה. להפך, היא הוגשה פחות או יותר כפי שהיא אמורה להיות מוגשת במקור, עם חריפות טובה ונדיבה וטעמים נכונים. אבל לנו באופן אישי כמות השמיר במנה הרגישה משתלטת מדי על שאר הטעמים.
ואז הגיע העוף המטוגן
לשמחתנו, חזרנו מהר מאוד למסלול עם ״גאי טוד״ (57 שקלים): כרע עוף מטוגנת עם שאלוט קריספי ורוטב תאילנדי חריף לטבילה.
מה אומר לכם, זו מנה שגרמה ללב שלי לרקוד מאושר, וכך גם לזה של כל שותפיי לשולחן. כרע העוף הייתה מטוגנת לשלמות, והרוטב לצדה היה מאוזן, חריף עד בערה וכל כך, כל כך טעים. בשום שלב לא הרגשתי שחסר בו איזשהו מרכיב. ועוף מטוגן כהלכתו זה לא עניין של מה בכך, אז שאפו.
סיום עד האדרה
את המסע לאודון תאני סיימנו ב״פלא ראד פריק״ (118 שקלים): דג שלם בטיגון עמוק, המוגש עם רוטב צ׳ילי מתוק-חריף ושום. באמת שלא יכולנו לבקש סיום מושלם מזה לארוחה. גם כאן מיומנות הטיגון הורגשה היטב: העור היה קריספי ומתפצפץ למרות הרוטב שמעליו, והדג עצמו היה עסיסי ונימוח. והרוטב? מתוק, חריף, מלוח, שומי, מתובל, בועט ובעיקר ממכר.
בשלב הזה כבר היינו מלאים כמעט לחלוטין, ועדיין לא הצלחנו להפסיק לאכול. הדבר היחיד שהיה חסר לנו היה מקום בבטן. אם היה כזה, כנראה שהדג היה מתחסל עד האדרה.
לא תאילנד, אבל יופי של בריחה
חשוב להבהיר: לא מדובר בתפריט טעימות אלא בתפריט א-לה קארט, כך שאפשר להזמין ממנו כמה ומה שרוצים. אבל אני מפצירה בכם, אם אתם מגיעים בקבוצה של ארבעה אנשים ומעלה, בעלי ראש פתוח וחך סקרן, אל תתנו לתפריט הרגיל לבלבל אתכם ופשוט לכו על כל התפריט החגיגי המיוחד. זו חוויה נהדרת וטעימה מאוד, במיוחד אם מחזקים אותה בקוקטייל או שניים.
נכון, זה לא מחליף בשום צורה את החופשה האמיתית בתאילנד, שאני, ואני בטוחה שגם חלק לא מבוטל מכם, חולמת עליה. אבל עד שהיא תגיע, ובמיוחד בחום הזוועתי שבחוץ ובאקלים המדיני, הפוליטי והמצברוחי ששורר כאן, זו יופי של בריחה קצרה וטעימה.
מאה אחוז איסאן? לא. יש מקומות שבהם הייתי שמחה לעוד קצת חריפות, לעוד קצת בעיטה ולעוד קצת חוסר התחשבות בחך הישראלי. אבל זה בהחלט קרוב מספיק כדי לעשות את העבודה, ולעשות אותה היטב.
ובהתחשב בכך שהגענו כבר לערב ההרצה הראשון, ומהיכרותי הקצרה עם הנפשות הפועלות מאחורי המקום, אני בטוחה שהם גם ידעו לקרוא את הקהל וליישם את הדיוקים והכיוונונים הקטנים שעוד נדרשים. אני, בכל אופן, חותמת בלב שלם ושמח ובבטן מלאה על המסע הזה, ומקווה שאולי הוא יימשך יותר מחודש. לסיבוב שני בהחלט הייתי חוזרת.
״המסע לאודון תאני״ יוגש, נכון לעכשיו, עד 17.9.
ניני צ׳ו, הסיבים 18, פתח תקווה. כשר
ראשון-חמישי 12:00-23:00, מוצ״ש 20:30-23:00