לא מסעדה ולא מלון: אחת מחוויות האוכל הכי מיוחדות בארץ

ישנם מקומות שנראים כאילו נלקחו מתוך שמורת טבע היסטורית, מקומות שהזמן בחר שלא לגעת בהם. כאילו העדיפו שלא להשתתף במירוץ, אלא להישאר נטועים במקומם ולשמור על חינם. כזה הוא המקום שמתגלה כשמטיילים ברחוב המייסדים הפופולרי של זיכרון יעקב ומגיעים אל ביתו של עידו הלקט.

רחוב המייסדים עצמו משמר, באופן חינני במיוחד, את המורשת הגדולה שלו. בתי האבן הקטנים, גגות הרעפים האדומים והמשופעים והנינוחות האירופית הקלה מאפיינים את מודל המושבה העברית המודרנית של סוף המאה ה-19.

יחד עם זאת, הקדמה הפכה חלק ניכר מן הרחוב למסחרי, ואין בכך פלא. זיכרון יעקב גדלה והתפתחה, צרכים אורבניים קיבלו קדימות, והבתים ההיסטוריים הפכו לבתי קפה, חנויות ועסקים נוספים.

אך כשממשיכים לפסוע במעלה הרחוב, ממש מול בית אהרונסון, מתגלה חצר פלא של ממש. הכול בה פורח ומלבלב בפראות. ענפי שומר הבר גבוהים וסבוכים עד שאפשר כמעט להריח את ארומת האניס העדינה. עצי הפרי מניבים בשפע, הערוגות מבולגנות בחן טבעי, והמבנה עצמו לא שופץ או חודש - וכל כולו מהלך קסם, כמו ביתה של סבתא של מישהו אחר.

מטבח של פעם, בטכניקות של פעם

כאן מתגורר ומבשל עידו הלקט. החלל שבו הוא מארח והכלים שבהם הוא מגיש את מנותיו הם מחווה לאורחות החיים של פעם. גם טכניקות הבישול שלו נשענות על שיטות מסורתיות לשימור מזון, שהיו חלק בלתי נפרד מחייהן של תרבויות רבות, והפכו בשנים האחרונות למונחים לוהטים בעולם הקולינריה: התססה, קונפי, המלחה, כבישה ועוד.

עידו הלקט הוא למעשה עידו שגב - שף צעיר בעל מסלול מקצועי מרשים. הוא למד בישול ב"קורדון בלו" בפריז, התמחה אצל השף אלן דוקאס, ולאחר מכן חזר לישראל כדי להמשיך להתפתח כשף. תחילה עבד לצד השף רפי כהן במסעדת "רפאל", ובהמשך אצל השף עזרא קדם ב"סטודיו" שבעין כרם.

את הדיוק והטכניקה שספג בצרפת המשיך ללטש אצל כהן, ואילו אצל קדם למד לשלב עונתיות, מקומיות ומלאכות עתיקות.

הרבה מעבר לארוחה

כיום, ממטבחו שבלב זיכרון יעקב, עידו מארח בכמה דרכים. לאורך כל השבוע אפשר למצוא אצלו מוצרי מזווה ובהם מרקחות, ריבות, ממרחים, ירקות מותססים, כבושים ועוד.

בכל יום שישי נפתחת גם המעדנייה של הלקט, שתפריטה משתנה מדי שבוע. את התבשילים, המאפים ושאר המטעמים ניתן להזמין מראש ולאסוף ישירות מהמטבח.

את כישוריו כשף וכמארח הוא מפגין בארוחות פרטיות ואינטימיות הנערכות בביתו. בארוחות הללו הוא מקדש את עונות השנה, את תנובת החצר הפראית שלו, ומשלב בהרמוניה נוסטלגיה עמוקה עם קולינריה עכשווית.

מטבח שמתחיל בגינה

בארוחות מגיש עידו מנות המבוססות על חומרי גלם עונתיים, ובהן "נוז טו טייל" של סלק, דג נא המתובל בעדינות ומעוטר בפרחי מלפפון מהחצר, קבב דג ים המשופד על ענף שומר שנקטף מחזית הבית רגע לפני תחילת הסרוויס.

בנוסף תמצאו גם פרחי קישוא ממולאים ומטוגנים, נתח בשר איכותי הצלוי כהלכתו ומוגש עם רוטב דמי גלאס מסורתי, ולצדם פוקצ'ה איטלקית המוגשת עם שפע פנכות ישראליות.

האירוח הייחודי והיינות המשובחים שמלווים אותו מזמינים להמשיך בטיול רגלי נעים במורד רחוב המייסדים, אל מתחם "הגפן" החדש.

משלימים את החוויה

במבנה מסוף המאה ה־19, שנבנה בהשראה טמפלרית, כולו אבן וחצר פנימית אופיינית, שוכנים חדרי אירוח בוטיקיים. בעבר היה זה ביתם של מרים ויעקב כהן, מחלוצי העלייה הראשונה שעלו מרומניה ובנו את ביתם מול הים.

למעלה ממאה שנה לאחר מכן שופצו החדרים ועוצבו באלגנטיות רבה דווקא במהלך ימי המלחמה, מתוך אמונה שהשגרה עוד תשוב ושגם בתקופה מורכבת יש מקום ליוזמה, לאירוח ולתקווה. כיום פתוח המתחם לאורחים ומציע בועה קטנה של שקט, יופי וטעם טוב.

גם ארוחת הבוקר שווה עצירה

לא רק הלינה מושכת למקום. ב"גפן" מגישים גם ארוחות בוקר עשירות הפתוחות לקהל הרחב. לצד המנות הקלאסיות מוגשות ברוסקטות, מנות ירק מעודנות כמו קולרבי עם שמן זית ושקדים קלויים או קרפצ'ו סלק עם גבינה בולגרית, לצד משקאות בריאות כמו שוט ג'ינג'ר, תפוזים וגזר.

אבל מעל הכול, נדמה שהקסם האמיתי של המקום טמון באנשים שמאחוריו – אנשים עם כוונות טובות, רצון אמיתי לארח ואהבה גדולה למה שהם עושים.