כוכב ה-NBA הישראלי, דני אבדיה, מוביל את הטרייבלייזרס בקמפיין הפלייאוף הראשון של הקבוצה מזה חמש שנים, אבל העיר הגדולה של אורגון היא לא רק מעצמת כדורסל מתקמבקת, אלא גם יעד קולינרי מהשורה הראשונה – בעיקר לחובבי קפה איכותי, פיצות ומאפים מושחתים, אבל לא רק.
בחרנו כמה מהלוקיישנים הגסטרונומיים שלטעמנו לא כדאי לפספס אם מבקרים בעיר, כי אומרים שלא כדאי לעודד על בטן ריקה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כישוף שמנוני: וודו דונאט (Voodoo Doughnut)
ככל הנראה הייצוא הכי מושחת של פורטלנד. רשת וודו דונאט מתמחה בדונאטס וביצירות בצקניות דומות עם טוויסט שובב ולעיתים פרובוקטיבי. הטעמים והעיצובים, בחלקם הגדול, מפתיעים, מקוריים ופוטוגניים, ודונאט בודד מספיק מאסיבי בשביל לסגור פינה לשני סועדים בעלי מצפון קלורי (מניסיון).
אף שוודו דונאט כבר יצאה מגבולות העיר ומתגאה כיום בכמה עשרות סניפים ברחבי ארה"ב, הביקור בחנות המקורית שבשכונה הישנה (Old Town) נחשב לעצירה חובה. רק קחו בחשבון שמדובר באטרקצייה תיירותית, וכך שלעיתים התור משתרך מעבר לפינה.
מה להזמין?
דונאט "ממפיס מאפיה" (בצק מטוגן עם צ'אנקים של בננה, קינמון, שוקולד, בוטנים, ורוטב בוטנים ושוקולד - אלוהי); דונאט "וודו דול" (מילוי פטל וציפוי שוקולד, מעוצב כבובת וודו עם "יתד" בייגלה שנעוץ לה בלב. דונאט הבית).
הצגת פוסט זה באינסטגרם
תשכחו מהפוך: סטאמפטאון (Stumptown Coffee Roasters)
סצנת הקפה של פורטלנד היא אחת מהבולטות בארה"ב, יש שיגידו המובילה שבה. המקומיים לוקחים את הפולים שלהם ברצינות תהומית, והעיר מלאה בבתי קפה מיתולוגיים ו/או היפסטריים בעלי אג'נדה סביבתית, שלרוב מספקים את הסחורה.
מכיוון שתמיד צריך להתחיל מאיפשהו, רשת הבוטיק סטאמפטאון, שהוקמה בעיר ב-1999 (ופתחה סניפים בודדים גם בניו יורק, לוס אנג'לס ואפילו אחד ביפן), נחשבת לנקודת מוצא טובה. גם במקרה הזה, מומלץ לבקר בסניף הדגל המקורי שברחוב דיביז'ן כדי להרגיש בעניינים, לספוג את האווירה המתוחכמת ולסמן וי. לא זול.
מה להזמין?
כחובבי נייטרו קולד ברו (חליטת קפה קרה בשילוב חנקן, מה שמעניק לו מרקם קטיפתי) – זו ההמלצה שלנו גם כאן. אפשר גם לקנות פולים ובקבוקי קפה קר הביתה / למלון, ויש גם ספיישלים עונתיים, כמו מאצ'ה לבנדר אביבית. על המאפים אפשר לוותר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
יש גביע: גלידת סולט אנד סטרו (Salt & Straw)
טעמנו הרבה גלידות בחיים. אנחנו אוהבים גלידות בכל עונה, בכל מצב ובכל שעה. יש בישראל גלידריות מצויינות. אבל הטעמים שליקקנו כאילו אין מחר בסולט אנד סטרו היו בין המוצלחים והקרמיים שבלוטות הטעם שלנו פגשו אי פעם. גם במקרה הזה מדובר ברשת מקומית (שהתחילה את דרכה כפודטראק) עם סניפים בכמה מדינות בארה"ב, אך אין כמו המקור. היצע הטעמים והספיישלים משתנה בתדירות גבוהה אז לא בטוח על אילו מהם תיפלו – אבל בטוח שזו לא תהיה נפילה.
כרגע, למשל, אנחנו פוזלים לכיוון טעמי השוקולד-תמרים-טירמיסו-סטראצ'טלה; עוגת הרום-צימוקים; וקאפקייק השוקולד עם תפוצ'יפס (!). יש גם טעמים קבועים ובלתי שגרתיים בעליל דוגמת גבינה כחולה ואגסים; מלח ים עם קרמל; ושמן זית ארבקינה. חגיגה.
מה להזמין?
כאילו, חוץ מהטעמים שהזכרנו? נסו את ה"טאקולייט" – טאקו שוקולדי קראנצ'י ממולא גלידה, שהוא בעצם שיתוף פעולה עם רשת טאקו בל. ויש גם פיינטים לקחת לחדר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
תגידו כן: הפיצות והמאפים של קן (Ken’s Artisan Pizza / Bakery)
מיני-רשת עם שלושה סניפים, ששניים מהם (אחד בעיר אחרת באורגון) מתמחים בפיצות והשלישי הוא מאפייה / בית קפה. סצנת הפיצה מפותחת מאוד בפורטלנד, והמגשים זוכי הפרסים של קן התחבבו מאוד על כותב שורות אלה. הפיצות נאפות בתנור אבן ומשלבות מסורת איטלקית עם השפעות אמריקניות.
אף שהמייסד קן פורקיש יצא לפנסיה ומבלה את ימיו בהוואי שטופת השמש (לעומת אורגון שטופת הגשם), עובדיו שירשו את המקום הבטיחו לשמור על האיכות והאינטימיות ולא להתרחב יותר מדי. נכון לעכשיו הם לגמרי עמדו בהבטחה שלהם והביקור שלנו בפיצרייה היה מוצלח ולבבי במיוחד.
מה להזמין?
פיצת פטריות (גבינות מוצרלה, פונטינה ופקורינו, שום, מרווה ושמן לימון), ופיצה מרגיטה שעליה תוכלו להעמיס את התוספות המועדפות עליכם. במאפייה נמליץ על שבלול פסיפלורה או פטל, טארט פקאן וקרמל מלוח (בעונה), וכריך סלט טונה (מחוזק באיולי נענע-לימון. וואו).
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הבאנו עליכם: שלום י'אול (Shalom Y’all)
אין צורך להרחיק עד פורטלנד בשביל אוכל ישראל ים תיכוני. יש מספיק ממנו, אתם יודעים, בישראל. אבל אם, איכשהו, הגעגועים משתלטים עליכם ואתם זקוקים לאלטרנטיבה אסלית שתזכיר לכם את ארץ הקודש (דני קורא את זה?), אז מסעדת "שלום לכולם" בתרגום חופשי אמורה לסגור את הפינה. חשוב להדגיש שמדובר במסעדה על מלא ולא בדוכן או מזללה.
אחד הבעלים, שהינו ישראלי, אפילו שלח עובדים לארץ כדי ללמוד להכין חומוס ופיתות ישר מהמקור, וזה ככל הנראה הכי קרוב שתגיעו לתפריט כחול-לבן בעיר האמריקאית הזו. במנות: חומוס ומרגז כבש, שקשוקה, שווארמה עוף וקבב עוף.
מסעדת האחות השכונתית, Yalla, שמה דגש מיוחד על בשרים ותוכלו למצוא בה גם פסטרמה תוצרת עצמית, סטייקים וגם קבב בולגרי. המקומות אינם כשרים.
מה להזמין?
חומוס, פיתות (שנאפות במקום), טחינת סלק, פלאפל ושווארמה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ונעבור לאיכר: שוק האיכרים בדאונטאון
בכל שבת, מ-8:30 עד 14:00, מתקיים ברחבת האוניברסיטה המטופחת שבמרכז פורטלנד שוק איכרים ואוכל מרשים ומושקע במיוחד שבו עד 100 יצרנים קטנים, חקלאים ויזמי קולינריה מקומיים מציעים את מרכולתם הטרייה. לטעמנו מדובר בביקור חובה, אבל המיקום והשעות המוגבלות מקשות מעט על ההגעה.
יש פה הכל מהכל, מפירות וירקות שזה עתה נקטפו, מיצים שהרגע נסחטו, לחמים ישר מהתנור, שוקולד תוצרת עצמית, קפה על רמה, קינוחים, פיצות, אופציות בשרית, אפשרויות טבעוניות וזו רק ההתחלה. אחלה הזדמנות לשבת על ספסל, לנשנש משהו, לראות אנשים ולהתערות עם תושבי העיר והסביבה.
מה לאכול?
קצת מהכל ולקחת אספקה למלון. מיץ התפוחים הסחוט, שלרוע המזל שחכנו את שם החווה שבה הוא נרקח, היה מופלא.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד המלצות על הדרך:
* מסעדת הדרייב-אין / הדיינר שוגרפיין (Sugarpine), שנמצאת בחיק הטבע מחוץ לפורטלנד ומהווה נקודת עצירה לפני או אחרי טיול. מפורסמים בזכות קינוחי הסאנדיי המושחתים שלהם, אבל יש גם כריכים, סלטים ומרקים. ככל הנראה יהיה תור.
* המעדנייה הטבעונית בסגנון יהודי בן ואסתר (Ben & Esther’s). בתפריט: בייגלס, כריכי "בשר", סלטים, ממרחים ואפילו אוזני המן ללא רכיבים מן החי. לא מצאנו מקום דומה בעולם, למען האמת.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
* פיצריית Lovely’s Fifty Fifty. עוד מוסד משפחתי שמבוסס על תוצרת מקומית, לצד תפריט יינות ואלכוהול גדול במיוחד. התפרסמה בתוכנית "שולחן השף: פיצה" של נטפליקס.
* מאפיית הפאי של לורטה ג'ין (Lauretta Jean’s Pie Bakery). עשרות סוגי פאי (וכמה עוגות) לא מהעולם הזה. פאי שוקולד בננה. פאי דבש מלוח. פאי פטל-רוברב. כן, בדיוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוהצגת פוסט זה באינסטגרם
