העראייס שהצית סערה בניו יורק: "הישראלים גונבים לנו את האוכל"

לפני כשבוע התעוררה סערה קולינרית ופוליטית בלב מנהטן, וכל מה שנדרש כדי להצית אותה היה פיתה אחת ופוסט אחד באינסטגרם. מסעדת הפיתות "שיפקה", שבבעלות המסעדן הישראלי אמיר נתן, הוסיפה לתפריט שלה מנת עראייס והפכה במהירות ליעד של קמפיין חרם פרו-פלסטיני ברשתות.

העראייס, פיתה ממולאת בבשר ונצלת על הגריל, מוכר ברחבי המזרח התיכון ובישראל. אלא שהפעם, הופעתו בתפריט של "שיפקה" הפכה אותו למוקד של ויכוח על זהות, מקור וניכוס תרבותי.

פעילים פרו-פלסטינים טענו כי מדובר במאכל ערבי-פלסטיני שישראלים "ניכסו לעצמם", וקראו להחרים את הרשת.

"הם גונבים את התרבות והמטבח"

המחאה התפשטה ברשתות החברתיות, ובמסגרתה פורסמו קריאות להחרים את סניפי "שיפקה". לצד הקריאות לחרם הופיעו תגובות חריפות, שחיברו בין המחלוקת על האוכל לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

"בהתחלה הם גנבו את האדמה שלהם, עכשיו הם מנסים לגנוב את התרבות והמטבח שלהם", נכתב בתגובה לפוסט המחאה. מגיב אחר כתב: "ישראלים אוהבים לגנוב מטבחים ממדינות אחרות, תמיד מתחזים, הם לא יכולים שתהיה להם תרבות משלהם". אחר טען: "אין דבר כזה מטבח ישראלי, יש מטבח ערבי, שמבושל בצורה נוראית על ידי ישראלים".

כשהעראייס הופך לסמל

הסערה סביב "שיפקה" מצטרפת לוויכוח רחב יותר על מקורותיהם של מאכלים במזרח התיכון ועל הגבול שבין מטבח משותף, השפעות הדדיות וזהות לאומית. חומוס, פלאפל, סביח ועראייס הם בין המאכלים שנמצאים בלב הוויכוח, כאשר אותם מאכלים מוכרים במדינות שונות באזור ומקבלים לעיתים שמות, פרשנויות והקשרים שונים.

במקרה של "שיפקה", פיתה ממולאת בבשר הפכה בתוך ימים למוקד של מחלוקת גדולה בהרבה. עבור מבקרי הרשת, זו אינה עוד מנה בתפריט, אלא דוגמה למה שהם מגדירים כניסיון "לגנוב" מאכלים מהמטבח הערבי והפלסטיני ולהציג אותם כחלק מהמטבח הישראלי. ובינתיים, לפחות לפי התפריט, מדובר בסך הכול בעראייס, "קלאסיקה ים-תיכונית". אלא שבמנה הזו, מתברר, יש הרבה יותר מבשר ופיתה.

בסופו של דבר, יש משהו כמעט אבסורדי בעוצמת הוויכוח שהתפתח סביב פיתה ממולאת בבשר. אוכל במזרח התיכון מעולם לא נעצר בגבולות לאומיים, ומתכונים, חומרי גלם ושיטות בישול נדדו בין קהילות במשך דורות.

במקרה של "שיפקה", האבסורד בולט במיוחד: המסעדה כלל לא הציגה את העראייס כהמצאה ישראלית, ובכל זאת מנה אחת בתפריט הספיקה כדי להצית קריאות לחרם ודיון שלם בשאלה למי "שייך" האוכל. כך הפכה ארוחה פשוטה לעוד זירה שבה פוליטיקה, זהות ולאומיות נפגשות - הפעם בתוך פיתה.