גבינת הפטה היא הרבה יותר ממרכיב בסלט היווני. עבור יוון היא "זהב לבן" של ממש, תעשייה שמגלגלת כמיליארד דולר בשנה. אבל השילוב של מגפה קטלנית והחלטת ממשלה שנויה במחלוקת מאיים כעת להפוך אותה ליקרה ולנדירה, ברחבי העולם.
בבסיס המשבר עומדת התפרצות חמורה של "אבעבועות כבשים ועיזים", נגיף מידבק להחריד שהתגלה לראשונה בצפון יוון באוגוסט 2024 והחמיר דרמטית במהלך 2025. כדי לבלום את ההתפשטות נקטה ממשלת יוון מדיניות השמדה נוקשה: די במקרה בודד בחווה כדי שכל העדר יושמד.
מאז פרוץ המגפה הושמדו יותר מ-480 אלף כבשים ועיזים, ומאות חוות נסגרו או שותקו. "שלוש משפחות התפרנסו מהמקום הזה. תראו מה עשו לי", תיאר החקלאי קוסטס תאופילו, שאיבד את כל עדרו, בריאיון לסוכנות AFP.
החלטה אחת הרסה הכל
אבל דווקא החלטה אחת של הממשלה היא שהציתה את הזעם: הבחירה שלא לחסן את העדרים. הסיבה כלכלית, חיסון היה גורר איסור זמני של האיחוד האירופי על ייצוא חלב ומוצריו ופוגע ביצוא הפטה. ההחלטה הובילה למחאות ענק של חקלאים, ומומחים מזהירים כי הנזק ארוך הטווח של השמדת עדרים בעלי מטען גנטי ייחודי עצום בהרבה, שכן שיקומם דורש שנים.
ההשלכות כבר מורגשות בכיס
מחירי חלב הכבשים זינקו בלמעלה מ-10%, ועד יוני האחרון טיפס המחיר הסיטונאי של פטה יוונית ליותר מ-11 דולר לקילוגרם, עלייה של כ-33% בהשוואה לאשתקד. הערכות מצביעות על ירידה של כ-11% בייצור הפטה ב-2026 ועל מחסור של כ-30 אלף טון בחלב כבשים.
יבואנים ובעלי מסעדות ברחבי העולם סופגים בינתיים את הפערים, מחשש שהלקוחות יעברו לתחליפים זולים מבוססי חלב פרה, שחסרים את הטעם האדמתי והפיקנטי של המקור.
הבעלות על ''הפטה''
ומעל הכל מרחפת מלחמה על עצם השם. ב-2002, אחרי מאבק משפטי מול דנמרק, צרפת וגרמניה, העניק האיחוד האירופי לפטה מעמד של כינוי מקור מוגן (PDO): רק גבינה שיוצרה ביוון, מלפחות 70% חלב כבשים, רשאית לשאת את השם. אלא שההגנה תקפה באירופה בלבד.
בארה"ב, קנדה וטורקיה משווקים "פטה" תעשייתית על בסיס חלב פרה, זולה ונפוצה, ועסקאות סחר בינלאומיות שוחקות עוד ועוד את נתח השוק היווני. השאלה שנותרה פתוחה היא אם המחסור וההתייקרות ייצרו ואקום שייכבש בידי חיקויים תעשייתיים מעבר לים, או שהתעשייה העתיקה תצליח להתאושש בזמן.