5 רשתות מזון ענקיות שעשו עלייה לישראל - ונכשלו

ענף המסעדנות והקולינריה הישראלי נחשב מאז ומתמיד למגרש משחקים קשוח ומורכב, אך נדמה שבשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 חוו המותגים הבינלאומיים את הטלטלות העזות ביותר.

נהירת הרשתות הזרות לארץ יצרה תחרות קשוחה מול המטבח המקומי המתפתח, ולא פעם - גם מותגי עתק עם גב כלכלי עצום גילו שהצרכן הישראלי לא ממהר לאמץ קונספטים שלא קולעים בול לטעמו. ריכזנו את סיפורי הנפילה של הרשתות שניסו את מזלם בארץ הקודש, ונמחקו מהמפה המקומית.

(Wendy's (1988-1996

רשת ההמבורגרים האמריקנית השלישית בגודלה בעולם, "ונדיז" (Wendy's), ניסתה את מזלה בישראל פעמיים - בראשית שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90.

סימני ההיכר המפורסמים שלה, ובהם הקציצות המרובעות האייקוניות והצ'יפס עם הקליפה, משכו בתחילה סקרנים רבים לסניף הדגל בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

למרות הגב השיווקי, הרשת לא הצליחה לייצר בידול משמעותי ותחרות אמיתית מול השליטה המוחלטת של רשת "בורגראנץ'" המקומית, ששלטה בשוק באותם ימים ביד רמה, עוד לפני הגעתן של מקדונלד'ס וברגר קינג לישראל.

התמחור הגבוה יחסית וחוסר היכולת לקלוע במדויק להרגלי הבילוי של המשפחה הישראלית הובילו לסגירת הפעילות החוזרת והסופית של המותג בארץ בשנת 1996.

סאבווי (1992–2003, 2009–2014)

אימפריית הכריכים הבינלאומית "סאבווי" (Subway) חוותה בישראל היסטוריה מפותלת של עליות ומורדות. היא הגיעה לראשונה ב-1992, אך נתקלה במכשול מנטלי קשוח: הצרכן הישראלי, שרגיל לשפע הסלטים והרטבים של עולם הפלאפל והשווארמה או לכריכים העמוסים של בתי הקפה המקומיים, תפס את המנות הסטנדרטיות והמדודות של הרשת כקמצניות ולא מתגמלות ביחס למחיר.

לאחר חילופי זכיינים וקשיים כלכליים, הרשת נסגרה לראשונה בתחילת 2003. בשנת 2009 נעשה ניסיון קאמבק שני והרשת חזרה לפעול בארץ, אך גם בגלגול זה לא הצליחה לפרוץ, פתחה סניפים בודדים בלבד ולבסוף נעלמה לחלוטין מהשוק הישראלי בשנת 2014.

דאנקן דונאטס (1996–2001)

בשנת 1996 נחתה בישראל "דאנקן דונאטס" (Dunkin' Donuts), מעצמת הסופגניות והקפה האמריקנית, מתוך מחשבה שהקהל המקומי, חובב המושבע של חנוכה, ירצה לצרוך דונאטס צבעוניים ומצופים לאורך כל השנה.

הציפיות היו בשמיים, אך המציאות הכתה במהירות. הישראלים אכן אהבו את הגימיק בהתחלה, אך הנטייה המקומית להתרחק ממאפים עתירי סוכר וטיגון בשגרה היומיומית, לצד העובדה שהקפה האמריקני הדליל לא הצליח להתחרות בתרבות ה"קפה הפוך" המושרשת בארץ, חרצו את גורל הרשת.

פחות מ-5 שנים מהשקתה, בשנת 2001, ארזה הרשת את הציפויים ועזבה את הארץ.

סטארבאקס (2001–2003, והקאמבק שטורפד ב-2020)

בשנת 2001 פתחה ענקית הקפה האמריקנית שישה סניפים נוצצים בתל אביב בקול תרועה רמה. למרות כוחו של המותג, החברה כשלה לחלוטין בהבנת "תרבות בתי הקפה" הישראלית.

בעוד שסטארבאקס התבססה על חוויית "לקחת לדרך" וקפה בטעמים מתוקים, הישראלים חיפשו מקום לשבת בו שעות ארוכות.

התחרות העזה מול רשתות מקומיות חזקות שהובילו אז את מהפכת האספרסו האיטלקי, כמו "ארקפה" ו"אילנ'ס", לצד פריצת האינתיפאדה השנייה שפגעה קשות בתנועת האנשים במרכזי הערים, הובילו לכך שבשנת 2003 סגרה סטארבאקס את שעריה בישראל.

שנים ארוכות לאחר מכן, המותג כמעט ועשה היסטוריה וחזר לישראל. בתחילת שנת 2020, הראל ויזל (מנכ"ל ומייסד קבוצת פוקס) ניהל מגעים מתקדמים להבאת הרשת ואף טס למטה החברה בסיאטל כדי לחתום על ההסכם.

אולם, רגע לפני החתימה ובדיוק ביום נחיתתו בארה"ב, התגלה מקרה הקורונה הראשון במדינה - פריצת המגפה העולמית שיבשה לחלוטין את התוכניות וטרפדה את הקאמבק הגדול ברגע האחרון.

Hard Rock Cafe (1993–1997)

בשנים 1993-1997 פעל בתל אביב המותג הלונדוני-אמריקני האייקוני "הארד רוק קפה". הרשת, המשלבת בין אוכל אמריקני, מוזיקה וחוויית תרבות רוקנרול, פתחה סניף ענק ומפואר בדיזנגוף סנטר.

המקום עוצב כספק מסעדה-ספק מוזיאון עם פריטים מקוריים של גדולי המוזיקאים בעולם, והפך למוקד עלייה לרגל לחובבי מוזיקה ולתיירים. אולם, החוויה הרועשת והתפריט האמריקני הכבד והיקר התבררו כפחות מתאימים לבילוי היומיומי של המשפחה הישראלית הממוצעת.

פגיעת הטרור של אמצע שנות ה-90 במרכזי הערים (ובהם הפיגוע הקשה מחוץ לדיזנגוף סנטר ב-1996) פגעה אנושות בתיירות ובבילויים באזור. פחות מחמש שנים לאחר הפתיחה הנוצצת, ולאחר הפסדים כספיים כבדים, המסעדה נסגרה סופית בשנת 1997.