עד לפני כמה שנים היה ל"ג בעומר יום שמח שבו נהרו המונים למירון, לציונו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, ובמקביל כמעט שלא היה ילד במדינת ישראל שלא השתתף בהדלקת מדורה, בין אם במסגרת בית-ספרית, בין אם דרך תנועות הנוער ובין אם באופן פרטי.
ואז הגיעה הקורונה, ואז הגיע האסון במירון, ואז הגיעו אירועי מזג אויר קיצוניים, ואז הגיעה המלחמה – וכבר שש או שבע שנים ששום דבר מזה לא מתקיים, ומאז נדמה שהסיפורים על בר כוכבא, על רבי עקיבא ותלמידיו ועל רבי שמעון אמנם נשארו, אבל היום המיוחד הזה כמעט ואבד מלוח החגים הישראלי, וחבל.
אמנם על חבל הארץ המופלא הזה, הגליל העליון, שם פעל רשב"י ובו הוא נקבר, ועל יקביו ויינותיו המופלאים, אנחנו לא מוותרים. עד כאן.
היקב שמתחת לרדאר
יש לא מעט יקבים שנמצאים בגליל כמו גם אחרים שקולטים משם את ענביהם, אבל מתחת לפני השטח יש גם כמה קטנים שפחות מוכרים מעבר לחוגי חובבי היין האדוקים. "כרם אביתר" הוא אחד מהמסקרנים שבהם.
לא מעט משפחות ועסקים מתמודדים עם היעדרות משרתי המילואים, מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל לפני כשנתיים וחצי, ועד היום רבים מגויסים. הבעיה אף קשה יותר במקרה ששני השותפים בעסק נקראו אל הדגל. מרדכי בוחבוט (39) וישעיהו שוורץ (36), השותפים בכרם אביתר הגלילי, הם דוגמא קלאסית לכך.
שני מילואימניקים, יקב אחד
שניהם משרתים במילואים והפגיעה ביקב שלהם מתמשכת, למרות שלא תשמע מהם תלונה. הם אנשי עבודה שכבר התרגלו למצב, הם והמשפחות שלהם. ישעיהו, היינן, משרת כלוחם בגבול סוריה או מעבר אליו, ומרדכי, אב לשבעה, בתפקיד פחות קרבי אמנם אך לא פחות חשוב ותובעני, במערך הגיוס.
מרדכי גדל לתוך עולם היין במושב רינתיה שמאחורי פתח תקווה, כשמשפחתו מטפחת שם כ-80 דונם כרמי יין, וישעיהו בילה את שנות ילדותו בגליל, וכיום מתגורר בכרם בן זמרה. ההיכרות ביניהם התרחשה כשמרדכי שימש כעוזר יינן ביקב אלכסנדר וישעיהו היה סטודנט ללימודי יין במכללת תל-חי. הם השתעשעו ברעיון להקים משהו יחד ודי מהר עברו לפסים מעשיים.
את היקב שלהם, "כרם אביתר", הם הקימו בדלתון בשנת 2013 באופן ניסיוני ותוך שנה או שנתיים כבר התחילו למכור. כיום הם כבר מייצרים כ-30,000 בקבוקים לשנה כשהיד עוד נטויה, ובגלל הגידול בכמויות, הייצור עבר ליקב כמיסה שבפארק התעשיה דלתון, שם משמש ישעיהו כיינן הראשי, אבל הם עדיין חולמים על יקב עם מרכז מבקרים משלהם, חלום שהולך וקורם עור וגידים.
מדליות בלי רעש
את הענבים הם מגדלים בעצמם על פסגת הר אביתר הסמוך (ומכאן שם היקב), והבציר נעשה כולו באופן ידני כדי לשמור על שלמות הענבים ואיכותם בעת הגעה ליקב. חוץ מיין הדגל שהוא זני, כל היינות שלהם, גם הלבן שעדיין לא בוקבק, הם בלנדים שעשויים מכמה זנים, שהרי סוד גלוי הוא כי בעולם היין 'השלם גדול מסך מרכיביו', וניכרת בהם טביעת אצבע מקצועית, כשהם כבר הספיקו לזכות כמה מדליות יוקרתיות בתחרויות יין בינלאומיות.
הצניעות הטבעית של שוורץ ובוחבוט גרמה להם לפעול עד עכשיו מתחת לפני השטח, בלי הרבה יחסי ציבור מהדהדים, ואולי דווקא בשל כך הגיע הזמן שגם אתם תכירו את היין שלהם, שבאמת מצליח להרשים, גם בטעימות קשות מול מתחרים עיקשים.
הנה ההתרשמות שלנו -
GSM 2023, כרם אביתר – ממסך נגיש ונהדר בסגנון עמק הון, שהותקן מענבי גרנאש (45%), סירה (40%), מורבדר (10%) ונגיעה של פטיט סירה שמוסיפה לו עומק וגוף. אחרי שכשוך של כ-7 חודשים בחביות, האף שופע שזיפים בשלים עם נגיעת ירקרקות רעננה ובלגימה הוא פירותי, בעל גוף בינוני ונגיש מאד. מקסים! (100 שקלים)
תימא, 2023, כרם אביתר – בלנד מרשים בסגנון קליפורני-אוסטרלי, שבנוי רוב קברנה סוביניון (55%), סירה (40%) ושוב השלמה של פטיט סירה. הוא נקרא על שם התנא רבי יהודה בן תימא, שמקום קבורתו על הגבעה הסמוכה לכרם. היין התבגר כשנה ומחצה בחביות צרפתיות, והוא מפגין ארומת דובדבנים שחורים נהדרת לצד ניחוח מיץ רימונים, שוקולד מריר ושמץ מנטה. הגוף עוצמתי ורחב אבל לא על חשבון האלגנטיות, והוא צפוי להשתבח כעשור. (140 שקלים)
סירה 2023, כרם אביתר – יין הדגל של היקב העשוי ענבי סירה עם השלמה קלה (3%) של ויוניה שתססו יחד על השזרות, כנהוג במחוזות הצרפתיים, ועוד נגיעה (7%) של פטיט סירה. הוא התבגר בחביות חדשות כעשרים חודשים. יש לו צבע בורדו-סגול עמוק וכהה, באף שלל גרגירי יער כחולים לצד קפה והשפעה מתונה של החבית. הוא צעיר אך העפיצות שלו מתונה ונעימה, והקטיפתיות שלו מאוזנת בחומציות טובה. עשוי ביד אמן. (165 שקלים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
