השורדת האחרונה: ניצולת שואה בת 96 ממשיכה להגיש רוגלך ובבקה

פעם היו שם חמש מאפיות בכל בלוק, היום נותרה רק אחת. בלב שכונת לואר איסט סייד בניו יורק, "המאפייה של מוישה" מסרבת להיעלם. מאחורי הדלפק תמצאו את גברת שרייבר, ניצולת שואה בת 96, שפורסתלחםשיפון במכונה משנות ה-70 ולא מוותרת על אף לקוח.

מי שיצעד ברחוב גראנד שבמנהטן עשוי לרגע להתבלבל ולחשוב שהוא חזר בזמן לשנות ה-50. בעולם של רשתות קפה מהירות ומאפיות בוטיק מודרניות, "Moishe’s Kosher Bakery" עומדת כמעוז אחרון של עולם הולך ונעלם. זוהיהמאפייההכשרה האחרונה שנותרה בשכונה שהייתה פעם הלב הפועם של יהדות ניו יורק.

אבל הסיפור האמיתי של המקום הוא לא רק הלחם, אלא האישה שמאחוריו. גברת שרייבר, ניצולת שואה בת 96, היא הפנים של המאפייה כבר 60 שנה. בחיוך ובעיניים שראו הכל, היא מקבלת את פני הלקוחות, מספרת על הימים שבהם השכונה הייתה מלאה בניחוחות של חלות טריות בכל פינה. "היו כאן חמש מאפיות יהודיות רק בבלוק אחד", היא נזכרת בגעגוע, "היום נשארנו רק אנחנו".

מה בתפריט?

אם אתם מגיעים לביקור, אל תצפו לקינוחים מולקולריים. כאן הולכים על הקלאסיקות שסבתא מכינה. רק אל תנסו לשלוף כאן כרטיס אשראי בממלכה של גברת שרייבר, המזומן הוא המלך.

התור שמשתרך לעיתים עד המדרכה מתקדם בקצב של פעם, כשהקופה הרושמת הישנה מצלצלת בכל מכירה. על המדפים העמוסים, לצד הלחמים, תמצאו הרים של עוגיות שחור-לבן שהן האייקון הניו יורקי בגרסה עבה ועשירה במיוחד, תמצאו גם קיכל'ה פריכים שמתחננים לטבילה בתה, וקופסאות של רוגלך קטנים ודחוסים בטעם של מטבח של סבתא.

ממשיכה לפרוס לחם במכונה בת 50 שנה

זה לא רק אוכל, זו עסקת חבילה שכוללת ריח של שמרים טריים, רעש של מכונת פריסה חלודה ושיעור בהיסטוריה יהודית והכל בשטר של עשרה דולר.

אצל מוישה תמצאו גם את לחם השיפון המפורסם שנפרס במכונה עתיקה בת חצי מאה, בדיוק באותו עובי ובאותו טעם של פעם. עוגת שבע השכבות שהן מופת של קונדיטוריה יהודית מסורתית. וכמובן בבקה ופרג, עוגות השמרים המיתולוגיות שמושכות אליהן לא רק את יהודי האזור, אלא תיירים מכל העולם.

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Kosher.Hopping‎‏ (@‏‎kosher.hopping‎‏)‎‏

המאפייה של מוישה היא לא רק עסק, היא מוזיאון חי. העובדה שהמקום עדיין עומד ומצליח לשמור על כשרות ועל איכות לאורך עשורים מוכיחה שכנראה הם עושים משהו נכון.

אז בפעם הבאה שאתם במנהטן, עשו לעצמכם טובה, קחו סאבווי ללואר איסט סייד, כנסו למספר 504 ברחוב גראנד, ותגידו שלום לגברת שרייבר. זה הטעם הכי יהודי שתמצאו בתפוח הגדול.