אחרי 70 שנה של פעילות, בורקס חזן המיתולוגי סגר השבוע את שעריו לתמיד, כפי שפירסם לירן שבתאי ב-N12. עבור תושבי העיר וחובבי הפחמימות, זהו לא סתם עסק שנסגר, אלא סיומו של עידן. הריח המשכר, שסימן במשך עשורים את הדרך ללב של יהוד, נותר כעת רק זיכרון, ומשאיר אחריו חלל גדול.
מה שהתחיל ב-1956 כדוכן צנוע שהקים אב המשפחה, הפך למורשת של הילדים ולמוסד קולינרי מיתולוגי. זה לא היה סתם בורקס, זו הייתה אומנות של בורקס הבויוס טורקי אורגינל בעבודת יד, כזו שדורשת טכניקה נדירה וסבלנות שכבר כמעט ולא קיימת בעידן התעשייתי.
הביקור של כתבת "היום"
בביקור שערכה במקום לפני כעשור עבור "היום", מאיה דרין חוויה שהתחילה עוד לפני הביס הראשון: בבוקר חורפי וקר, הוביל אותה אל החנות הקטנה "שובל מסתלסל ומפתה של ריח מאפה טרי".
דרין, שהגיעה למקום יחד עם השף עומר מילר, התפייטה על "בצק השמן" המפורסם של משפחת חזן - בצק פשוט, המרודד ידנית לעלה כמעט שקוף, שנאפה בחום גבוה עד לקבלת "פריכות נהדרת שכמותה לא טעמנו".
סמל ההיכר בורקס חזן
במשך עשורים, התפריט היה המצפן של המקום בויוס גבינה לוהט, תרד, חצילים או תפוחי אדמה, שמוגשים לצד השילוש הקדוש, ביצה חומה וחמוצים. בלי שלטים נוצצים ובלי עיצוב מנקר עיניים, רק תור אחד אינסופי שהוכיח פעם אחר פעם שעל איכות לא מתפשרים.