תנו לי לפתוח ולומר - אור יהודה היא קודם כל האנשים שבה, אנשים חמים, כנים ועם לב גדול, אנשים מזמינים - מעולם לא הרגשתי רצויה כל כך, וזה רבותי, תחילתו וסופו של הסיפור.
משיטוט קצר עולה כי רוב הבתים באור יהודה, נבנו על יד המדינה ובלי להעליב אף אחד - ככה זה גם נראה. דירות קטנות, תשתיות ירודות וחוסר חן בולט לעין. מקום זמני של מעבורת שמעולם לא נועד להפוך לעיר. אף אחד לא התכוון להחמיא לה. השלטונות רצו לפנות את האזור ואת העולים לערים גדולות סמוכות, אלה התנגדו נמרצות וככה נולדה אור יהודה, מעקשנות. רוב העולים היו עיראקים, תורכים, טריפוליטאים ובהמשך גם בוכרים וגאורגים, אז אפשר להבין את הנושא של עקשנות.
זה הזמן להודות, שמן הסתם לעולם לא הייתי עוצרת באור יהודה, לולא חברתי מיקה. יש לה אף למקומות האלו, מקומות שאף אחד לא הסתכל פעמיים - היא מסתכלת שלוש. למיקה פודארט, יש סיור קולינרי חדש באור יהודה ובלי טיפה של אובייקטיביות, תרשו לי להעיד - סיור מצוין. לכו. הנה כמה כוכבים מתוכו.
מאפיית נעמה
יוסי, אחד הבעלים של מאפית נעמה, מעיד על שבעה דורות של אופים. ארבעה דורות בעיראק ועוד שלושה באור יהודה. כל המנות העיראקיות המסורתיות ממלאות את המדפים, הכל עבודת יד. נשים שעומדות בשורה ואופות בקו אנושי את כל מה שטוב אצל העיראקים. בלי מכונות או כפתורים - מלאכת ידיים רבותיי.
במאפיה תמצאו את מנת הדגל: סמבוסביח. סביח בתוך סמבוסק - חומוס, חציל מטוגן, ביצה, סלט, זיפזוף של טחינה ועמבה מלכה. איך מיקה אומרת? "אדוני ואדושם".
תנורי האבן במאפייה לוקחים אותנו למסע בזמן ואופים לחמים שלא תמצאו בשום מקום אחר. עם שלושה טאבונים במאפיה, מה שהם עשו לפיתה העיראקית זה בגדר חטא - גאוורג - בצק של הפיתה שמדביקים אותו לקיר התנור ומייבשים אותו עד שהוא קריספי-קריספי. חיבה מיוחדת פיתחתי לבייגל כעכעת, בייגל גדול, דק ועגול שמסמל את מעגל החיים. לא בטוח שתגיעו איתו לקופה, הוא יתחסל בדרך.
עוד תמצאו בעבע, עוגיות עיראקיות הכי טעימות שיש, סמבוסק עם גבינות ועוד ועוד, בקיצור - יהלום קולינרי באור יהודה.
בלמו סאסי בוריקה
אמא חנה ובנה עמית או עמוס, דור שלישי לאנשי הבוריקה שעלו מעיראק, אחראים על הפלא הזה. דוכן קטן, למראית עין אנונימי לחלוטין אבל - וואו הו הוהו. הדוכן מכין בוריקות משנת 1955. מי שמכיר אותי יודע שאני לא חובבת מטוגנים אבל הדוכן הזה הוא יוצא הדופן שלי. השמן כל כך נקי והעלה כל כך טרי והכל בטמפרטורה המדויקת, ששום דבר לא סופח שמן. איך ביצה, עלה בצק ופלפל צ'ומה יכולים להפוך למנה אולטימטיבית? עמית עושה את הבצק וחנה את העלים, פעמיים ביום - יותר טרי מזה לא תקבלו. כמובן שאין משקל, הכל לפי עין והתחושה.
מילה על עמית או עמוס - איזה איש רך רך ונעים, סבלנות של שור. לא משנה כמה הצקנו לו, לא משנה כמה הסתובבנו לו בין הרגליים הוא לא איבד את זה לשניה. קסם.
בוריקה בתיבה היא חצי כיכר לחם מרוקנת מתוכה, לשם עמוס דוחף בוריק אחד או שניים ומועך את הכל להכל. מעל זה פלפל צ'ומה בנדיבות ואדוניי ואלוהימה. בוא לאמא בוא.
סמרקנד
אחת המסעדות היותר מפורסמות שקיימות באור יהודה. את סמרקנד הקים ב-1955 ראש המשפחה, אליהו פוזיילב וכיום אשתו וצאצאיו מנהלים אותה. מסעדה משפחתית שעל אף שהיא מתנהלת כמו מפעל קטן, האוכל שיוצא ממנה מבושל בשיטות מסורתיות ובטעם ביתי.
כיאה למטבח הבוכרי והאוזבקי, האנשים מאחורי הגריל, יודעים ומכירים בשר.כיאה לחך הישראלי, המסעדה מחזיקה בתפריט עשיר בבשר. יש קבבים, יש שיפודים יש אושפלו ובאחש ועוד ועוד, ויש מנטו. אני סאקרית של כיסונים. הבצק שקוף ורך, המילוי עסיסי ומלא בבצל והמיצים שבתחתית הכיס הם דרך קצרה לגן עדן.
המטבח של אמא
לפני 18 שנה קמה מזל ועשתה מעשה. היא הקימה מסעדה טריפוליטאית.
היא כאילו יצאה מהמטבח שלה אבל לא באמת, כי, לאכול אצל מזל זה לאכול אצל אמא. עכשיו, מזל היא אמנם לא אמא שלי אבל, היא יכולה להיות. מזל מרגישה כמו אמא של כולנו.
הכל מכינים פה ביד, טבחה בסלק, מטבוחה, משוויה, תרשי ואין ספור סלטים אחרים אבל בשבילי גולת הכותרת הייתה מנת הקוסקוס. אוורירי כל כך. אוורירי כזה אכלתי רק אצל סבתא עזיזה של בעלי. דור שלא מתפשר על שנים של מסורת.
זאת מיקה, גם אני הייתי מאושרת אם הייתי צריכה לעשות סיור קולינרי באור יהודה. יש עוד מלא תחנות בסיור אבל אני לא רוצה להרוס לכם את ההפתעה אז יאללה. הנה לכם לינק לסיור של אור יהודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו