המילה "חיפה" מעוררת הרבה אסוציאציות, כמו הגנים הבהאיים, הכרמל, שכונת דניה, ברק בכר, קניון לב המפרץ ועוד כהנה וכהנה. עבור פודיז איכותיים כל אלה הם רק תירוץ. לדידם, העיר היפהפייה, אולי היפה בארץ, היא רק קישוט למה שחשוב באמת: סיור אוכל משובח.
הבראנץ' הסודי, הראמן המחתרתי: 7 המלצות בחיפה - שלא הכרתם
הקוסמופוליטיות של העיר התחתית באה לידי ביטוי בכל הרבדים: בארים עם מוזיקה מערבית לצד בתי קפה עם נרגילה, פיצוציות שבהן מוכרים בצוותא יהודים וערבים, חילוניות בשיאה לצד מסגדים, בתי כנסת וכנסיות. אפילו רחוב יפו, שרק שמו מעלה ניחוח מזרחי ומתגאה בשדרת שווארמיות מפוארת, הופך במחי מעבר חצייה אחד לרחוב בעל שם מזרח אירופי מובהק: נתנזון.
וכך, אף על פי שהם מרוחקים 200 מטר בלבד זה מזה, שני מקומות אטרקטיביים מסמלים את הפער בין מזרח למערב, בין ישן לחדש. בצד האחד ממוקמת שווארמה פייר שנוסדה לפני חודשים אחדים. באחר – מעיין הבירה, מוסד מוכר שפועל יותר מ-63 שנה ומצטיין באשכנזיותו.
שווארמת "המריבה"
פייר חשאם עבד באמיל, השווארמייה הוותיקה בעלת המוניטין החזקים ביותר בעיר, במשך שלושה עשורים. בתחילת השנה יצא לדרך חדשה עם דוכן עצמאי. "הגיע הזמן לפתוח דף חדש ולעשות משהו שלי, יחד עם המשפחה והילדים", אמר בחודש מרץ בריאיון ל"ישראל היום". גלגל אחד יש לו, נוטף ומזמין, למרגלותיו עגבניות ובצלים צלויים במעגל מעורר תיאבון. תצוגת תכלית מושלמת לאכילה עם העיניים עוד לפני הביס הראשון.
מאחר שידענו שהבילוי הבא יהיה גדוש וטעים בפני עצמו, הסתפקנו בחצי מנה (30 שקלים, 47 שקלים למנה שלמה) לשנינו, בידיעה שלאשתי תספיק נגיסה אחת, אני כבר אדאג להשלים את המלאכה. "זה ממש מלוח ומתובל", היא אמרה בהבעה קשוחה.
אכן, פייר היא שווארמה טובה פלוס לכל מי שאוהב עודף תיבול ולא חושש ממלח. בעיניי היא בהחלט נמצאת ברף העליון, אם כי לא מצוינת, למשל, כמו סבאח העדינה והמדויקת יותר. מבחינת כמות, חצי המנה לא הייתה נדיבה במיוחד, אפשר לצפות ליותר. האם זו שווארמה טופ 10 בארץ? בהחלט לא. האם זו שווארמה טופ 5 בחיפה? ייתכן. כך או אחרת, אף על פי שיש בה איכויות, הרגשנו שההייפ סביבה קצת מוגזם.
שווארמה פייר, דרך יפו 44 חיפה
שישה עשורים של קרפלך
למעיין הבירה יש מה שאין להרבה מקומות מסוגו בישראל: ערך ויקיפדי. זה מקנה לו בצדק את הכינוי שכל כך הרבה מקומות פחות ראויים חולקים איתו: מוסד. המסעדה הזאת ברחוב נתנזון 4, שהחלה את דרכה כאטליז, פעילה במשך יותר משישה עשורים ומתמחה באוכל בסגנון מזרח אירופי.
כבר כשחולפים ליד הדלת הכניסה שואפים עמוקות את ההילה: מסעדת פועלים אולד סקול, אווירה נעימה אך דחוסה. קהל גדול הצטבר וביקש לשבת בצהרי יום שישי, שבו באופן נדיר ירד גשם. אולי דווקא מסיבה זו העדפנו לשבת בחוץ.
התפריט מלהיב וכנראה יחיד מסוגו. לצד בשרים שגרתיים כמו כבד עוף ושניצל, תמצאו גם מנות קלאסיות שנלקחו מהמטבח של סבתא שלכם, בעיקר אם נולדה באזור גליציה: רגל קרושה (זה בסדר, מותר להגיד איכס), גפילטע פיש, קרפלך ועוד. כיאה ליום סגרירי שכזה, הזמנו מרק שעועית עם בצל מטוגן (45 שקלים), מנת קרפלך בשרי (45 שקלים) ומנת סלטים מעורבת - כבד קצוץ, חצילים ואיקרה (35 שקלים).
ההלם הראשוני היה מהטעם. כל מנה הרגישה טרייה, איכותית, משולש שווה צלעות בין מראה, איכות וטעם. נדירים המקרים שבהם אוכל שאמור להיות ביתי באמת מרגיש כזה, אבל זה היה המקרה – אוכל של פעם, טעם של פעם, תחושה של התעלות שמימית בכל טעימה של הסלטים, בעיקר הכבד הקצוץ) אכילה של המרק, שהיה סמיך בדיוק מירבי, ונגיסה בקרפלך (ההערה היחידה לגבי המנה הזאת: תצטיידו במלחייה אם לא סיפקו לכם אחת). סביר להניח שרוב הסבתות היו מתגאות.
קצת קשה להאמין שכל זה עלה לנו 125 שקלים, ובכל מקרה המחיר הוא רק בונוס - אבל איזה בונוס.
מעיין הבירה
נתנזון 4, חיפה
חיפה לא מפסיקה להציג את מיטב האפשרויות הקולינריות שלה, ולהראות שכל ביקור בה טומן הפתעות. בין שווארמייה חדשה למוסד ותיק עוברים 200 מטרים וחוט מקשר אחד: ביסוס העיר התחתית כאחד ממעוזי האוכל החזקים שיש למדינה שלנו להציע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו