הביקור שלנו בשגב דיינר, המסעדה האמריקנית החדשה מהניילונים של שגב משה בפתח תקווה, התעכב מעט, היות שהשף החליט להמתין עם הפתיחה החגיגית, שתוזמנה ליום ראשון שעבר, לאחר שספג ביקורות, כדי להצטרף ליום ההשבתה למען החטופים. גם המהלך הזה, גרר תגובות משני צידי המתרס. היו כאלה שחיבקו ועודדו, לצד אחרים שנשבעו לא לדרוך במקום, רק בגלל שהשף, ואנחנו מצטטים פה את אחת התגובות לפוסט שלו, "נותן במה לקפלניסטים".
למען הסר ספק, לא נערבב בסקירה הזו פוליטיקה וקולינריה. זה לא טעים, וגם אין לנו עניין בהעמקת הקרע. אם כבר, מטרת המשפט הבא היא לאחד את כל אלה שמחפשים את אחד הדילים הכי טובים בעיר (ומי לא מחפש?), במיוחד אם הם שומרים כשרות, נוטים לצד הקרניבורי של הסקלה ובלי קשר לנטייתם הפוליטית: לא תדרכו במקום החדש של שגב, מכל סיבה שלא תהיה? הפסד שלכם.
דבר נוסף שכדאי לשים על השולחן כבר בהתחלה: שגב דיינר הוא לא דיינר, בטח לא מהסוג השמנוני שתמצאו בתחנות דלק ובשולי כבישים מהירים בניו ג'רזי (הידועה כבירת הדיינרים של העולם, אגב). כן, המקום מגיש תפריט אמריקני, וכן, מוזיקת פופ-רוק אמריקנית (ברובה) מתנגנת ברקע. אבל שלא תטעו: זוהי מסעדה על מלא, אפילו מסעדה אלגנטית. הווייב אפלולי, אינטימי ושיקי (אחלה מקום לדייט, למען האמת), מראות ענק מעטרות את הקירות, ובר מרשים במיוחד – שטרם יצא לנו לחקור לעומק – תופס מקום של כבוד בחלל הגדול. גם הצוות לבוש יחסית בהידור. שולחנות בציפוי פורמייקה, כורסאות ויניל אדומות וניחוחות טיגון עמוק שעולים מהמטבח? לא לא, לא כאן.
לחמניות אלוהיות
הבהרות הכרחיות הצידה, אפשר להתחיל לאכול, ובשגב דיינר מתחילים עם "פינוק ראשון משגב": נשנוש פתיחה חביב ופוטוגני על חשבון הבית, עלה דקיק וקריספי של בצק פילו, מעוטר בבוטנים גרוסים לצד צלוחית של איולי לימוני. אל תצפו לשבוע מהמנה הזו, היא רק נועדה להתניע את הערב, אבל העובדה ששגב, ובכן, אכן מפנק במנה חינמית ללא התניות, כבר יוצרת רושם חיובי. לא מדובר בגימיק שמגולם במחירי המנות אחרות – ועוד נגיע למחירים בהמשך שכן הם אחת מהמעלות הכי גדולות של המקום – אלא באמת ברצון לפנק.
משם עברנו, כותב שורות אלה ומילואימניק צעיר ורעב במיוחד, לצמד ראשונות בהמלצת הצוות. כבר מהביס הראשון, הלחמניות ניו אורלינס (19 שקלים), הוכיחו את עצמן כמנה שרק בשבילה שווה לחזור למסעדה: ארבע לחמניות בריוש שום קטנות ולוהטות ישר מהתנור, מגובות בקרם פלפלים קלויים. מכירים את זה שאתם נוגסים בענן מושחת בטעם שום? אנחנו כן. אם יש גן עדן בטעם צמח התבלין הפקעתי, אז הלחמניות האלה ככל הנראה מעטרות את השמיים שלו.
לעומת זאת, האננס מאמריקה הלטינית (19 שקלים), עורר אצלנו תגובות מעורבות. מדובר בפלח יחיד של אננס צלוי, לוהט גם הוא, עסיסי ובעל טעם חרוך-מעושן, שמגיע עם רוטב חלפיניו פיקנטי. המילואימניק קצת פחות התחבר, אבל שותפו לארוחה, חובב אננס מושבע, הביע סיפוק לנוכח שילוב הטעמים הבלתי צפוי, קרי אננס מעושן עם חלפיניו. בואו עם ראש פתוח.
צ'יקן קדאיף
הבחירה בעיקריות היתה קשה ומאתגרת, שכן שגב דיינר מציע הכל מהכל: המבורגרים, סטייקים, מנות עוף (החל משניצל וקריספי צ'יקן עד ל"חצי תרנגול"), דגים (מסלמון צלוי עד לסשימי), טאקוס, סלטים, ארוחות ילדים ובטוח פספסנו עוד כמה. מבירור שערכנו הבנו שהסטייקים וההמבורגרים הם השוס פה, אבל בינתיים דגמנו את הבייבי קריספי צ'יקן (39 שקלים). קיבלנו שתי לחמניות בריוש קטנות מרוחות בחמאת שום ורוטב צ'ילי, כשבכל אחת מהן הונחה חתיכת צ'יקן עבה, קראנצ'ית ומכובדת עד מאוד, בטח בשביל המחיר. תאמינו או לא, אבל בציפוי העוף איתרנו שבבים של איטריות קדאיף (!) שהקפיצו את רף הקריספיות לגבהים חדשים. טעים למדי, אבל תראו לנו דיינר אמריקני ששם קדאיף בציפוי העוף המטוגן שלו. כמשתמע מהמילה "בייבי", זו לא עיקרית אלא מנת חלוקה, אבל לדעתנו סועד יחיד לגמרי יכול לשבוע משתי הלחמניות פלוס תוספת.
מכיוון שרצינו להתנסות בטעמים פחות שגרתיים ובלעדיים לשגב דיינר, הזמנו צמד מנות עיקריות עם טוויסט. הראשונה, בורגר ואווז (69 שקלים כולל תוספת), היא קציצת המבורגר 160 גרם עם 50 אווז מעושן צלויים על הפלנצ'ה עם בצלים מקורמלים, חלפיניו, צ'יפוטלה וריבת שזיפים, בלחמנייה כמובן. הביס הראשון, ככל הנראה לפני שהגענו לאווז, לבצל ולריבה, היה מלוח מאוד והתכוננו לאכזבה האמיתית הראשונה של הערב, אבל כמה נגיסות עמוקות ועסיסיות יותר תיקנו את הרושם. השזיפים והבצל המקורמל נתנו לבשר קונטרה מתקתקה, והאווז, אף שהיה פחות מורגש, סיפק טוויסט מעושן וסולידי. בסך הכל בסדר גמור ויותר מזה, אבל אם השילוב הזה פחות קוסם לכם, אל חשש – יש גם המבורגר רגיל וסמאש בורגר עם גבינה טבעונית. הצ'יפס היה שגרתי לגמרי, שום דבר לכתוב עליו הביתה, לכאן או לכאן.
העיקרית השנייה, בהמלצת הצוות, היתה סטייק פרנסיסקו סטייל (96 שקלים). איזה סטייל של סטייק אוכלים בסן פרנסיסקו? מבחינת שגב מדובר בנתח איירון מתובל באגסים סגולים ותבלינים ארומטיים. עוד משהו שלא תמצאו בדיינר אמריקני מן השורה: סטייק עם אגסים סגולים. נקודת זכות ראשונה: הבשר היה רך מאוד ועשוי בדיוק כפי שביקשנו – מדיום. נקודת זכות שנייה: יצאנו מרוצים מסטייק עם אגסים סגולים, שגם במקרה הזה, כמו ריבת השזיפים בהמבורגר, העניקו מתקתקות במקום שבדרך כלל לא מחפשים אותה. גם כמות הבשר, ביחס למחיר, היתה מכובדת. נקודה שלילית: הפירה ("קרם תפוחי אדמה") שהתלווה למנה היה סתמי מאוד ולא הוסיף לה, אפילו גרע.
פאי מפורק ועוגת עוגיות
קינוחים (39 שקלים לכל מנה). כל דיינר אמריקני שמכבד את עצמו מגיש פאי מאגדות. תשאלו את הסוכן דייל קופר מ"טווין פיקס". את האמריקן פאי של שגב, לעומת זאת, שמורכב מתפוחים סגולים, קרמל, יין אדום ועלי קינמון לצד גלידת וניל-לוטוס, לא היו מגישים בכל דיינר אמריקני, שכן זה לא ממש פאי, אלא גרסה אבסטרקטית-מפורקת של הקינוח, שבה הכל מתערבב בתוך צלחת עגולה ולא מגיע כפרוסה. אבל מה? היה מדהים, אם לא אכפת לכם. בטח כקינוח פרווה. לדברי המילואימניק, לגלידה מגיע ח"ח משלה.
הקוקי פאף, שמתואר בתפריט כ"עוגת עוגיות קוקי", לא סיפק מבחינתנו את הסחורה. קיבלנו שתי עוגיות שוקולד צ'יפס גדולות שהונחו זו על זו, עם קרם נוגט אגוזים בצד. העוגיות היו מתוקות מדי, פשוטות יבשות בצדדים (אולי מעט שרופות?), והעובדה שלא סיימנו את המנה מוכיחה שלא עפנו עליה.
בזכות מחירים מצחיקים לעומת הסטנדרטים המקוממים של היום, אנחנו סולחים לשגב דיינר על כך שבואו, זה לא בדיוק "דיינר". אבל זוהי כן מסעדה עם טוויסט אמריקני, אוכל טוב, וכמה יציאות יצירתיות במיוחד. מקום שעל פניו נראה שבאמת אכפת לבעלים שלו מהלקוחות, ושתקבלו בו תמורה יותר מהולמת לכסף שלכם. הווליו פור מאני פה פשוט מעולה. עם סטייק מושקע ומוצלח (כולל תוספת, כן?) בפחות ממאה שקלים, המבורגר שובר שגרה בפחות משבעים וראשונות ופתיחים מעולים בפחות מעשרים (!), באמת שאי אפשר לבוא בטענות... אבל לגמרי אפשר לבוא שוב, וזה מה שנעשה. טיפ אחרון: עזבו את המשקאות הקלים הרגילים ולכו על גזוז הדובדבן. התמכרנו.
שגב דיינר
תוצרת הארץ 2, מתחם שופ טיים, פתח תקווה
ימים א׳-ה׳: 18:00-23:00, שבת החל מחצי שעה לאחר צאת שבת
(בשבועות הקרובים ייפתח לצהריים החל מ-12:00)
כשר