האסייתית האהובה הפכה כשרה ועומדת בעין הסערה - ומה קרה לאוכל?

במרכז חולון, צמוד למדיטק וממש מעבר לכביש מהקניון העירוני, שוכנת מסעדת סומו - בית אוכל פאן אסייתי שמתמחה במטעמים מהמזרח הרחוק, עם דגש על סושי וכמות לא מבוטלת של מנות חלוקה. בשבועות האחרונים הפכה המסעדה לכשרה, למורת רוחם, יש לציין, של תושבים רבים בעיר שאהבו לפקוד את המקום בשבתות. מצד שני, עכשיו גם מי שנמנע להגיע אליה יכול להתנסות בתפריט הרחב, לפני או אחרי השופינג, הסרט או ההצגה, או כבילוי חברתי על מלא. 

עם הגעתנו למקום בשעת בין ערביים של יום חול חם ולח, השולחנות הסמוכים היו מלאים בקבוצות של חברים צעירים שבאו לחגוג ערב קליל ואפילו נהנו מצ'ייסרים על חשבון הבית. כולם נראו שמחים ומרוצים מהווייב המשוחרר, אבל איך האוכל?

מבירור שערכנו, התפריט החדש של סומו נשאר כמעט זהה למה שהיה לפני המהפך הכשר, אם כי נגרעו ממנו כמה מנות שכללו גבינה. בנוסף התווספו אליו קומץ מנות בשר מבית משק לגזיאל דוגמת צלעות טלה וסטייקים, אבל החלטנו, וככל הנראה תסכימו איתנו, שפחות מעניין להזמין אנטריקוט על הגריל או צלעות במקום שמתמחה בסושי וסשימי.

לפיכך, מכיוון שרוב המנות בסומו הכשרה אינן חדשות, החלטנו להתמקד בכמה מ"הלהיטים הגדולים" של המקום, מנות מבוקשות ו/או שהומלצו לנו על ידי הצוות האדיב, לצד כאלה שסיקרנו אותנו באופן אישי.

קונכייה אכילה

פתחנו בכמה מנות ראשונות מבוססות דגים שמיועדות לחלוקה, שרובן התגלו כהצלחות. סביצ'ה מוסר (69 שקלים) היה מעולה - ולא היינו שוקלים להזמין אותו אלמלא הינו ממליצים לנו עליו, צלחת גדולה מלאה בנדיבות (מוטיב שעוד יחזור על עצמו בארוחה שלנו) בנתחי דג דקיקים, בתוספת קרם אבוקדו יוזו חמצמץ, צ'ילי, ג'ינג'ר, בצל, כוסברה ושלושה מקלות בריוש עבים ופריכים, שהתאימו בול לניגוב וספיגת הרוטב. גם טרטר טונה בקונכיית דף אורז (69 שקלים) סיפק את הסחורה. מדובר במנה מקורית למדי של קוביות טונה עבות יחסית, עגבניות שרי, צנונית ואבוקדו ברוטב עשבי תיבול בתוך אותה "קונכיית" דף אורז, שבעצם משמשת ככלי קיבול אכיל. הרעיון הוא לשבור חתיכה מהקונכייה הקראנצ'ית, להעמיס עליה מהמילוי העשיר ולתחוב הכל מהר לפה, לפני שיישפך מהצדדים. אומנם קצת מלכלך ולא בדיוק מעודן, אבל המנה האינטראקטיבית, שדורשת קואורדינציה מסוימת, קיבלה מחמאות מסביב לשולחן.

לעומת זאת, הקונצנזוס היה שברוסקטת הטטאקי טונה – נתחי דג בתוספת פונזו, קרם פלפל שושקה, איולי ווסאבי, בצל וצ'ילי על ארבעה ריבועי בריוש קלויים (71 שקלים), סבלה מיותר מדי רוטב שהשתלט עליה לגמרי והפך אותה לעיסתית משהו. גם הפאני פורי (65 שקלים) איכזב. חטיף הרחוב ההודי – ארבעה כדורי בצק פריכים ודקים שלרוב ממולאים בתערובת של חומוס ומחית תפוחי אדמה – קיבל פה פרשנות "יפנית" בזכות מילוי של ספייסי טונה וסלמון, פטריות שיטאקי, צ'ילי ואיולי ליים. הביס היה חריף מאוד, דגי מאוד וגם במקרה הזה עיסתי מאוד, ופשוט לא היה כל כך טעים. למעשה, אחת מיושבות השולחן שלנו, מומחית למטעמי תת היבשת בזכות שורשיה ההודיים, קינסלה את המנה שהוזמנה במיוחד בשבילה. לעומת זאת, מנת הפתיחה / חלוקה האחרונה, גינת סלמון (71 שקלים), החזירה אותנו למסלול ההצלחות וגם נראתה מעולה, עם חמש "גבעות" של סשימי סלמון מתובל לצד גילופי מלפפון חמודים, קרם אבוקדו ויוזו, מיקס עלים (כולל שמיר, קחו את זה בחשבון) ובוטנים. השילוב בין הדג וטעמי הבוטנים, האבוקדו והשמיר הפתיע את כולנו לטובה, והמנה הזו חוסלה לחלוטין.

משם המשכנו לעיקרית של בו יאו לה סלמון (135 שקלים), או בשפה קלה יותר: פילה סלמון אפוי בחמישה תבלינים על ירקות טפניאקי, עם דגש על בצל ופטריות. במקרה הזה הדעות היו חלוקות מאוד. בעוד שכותב שורות אלה די אהב את המנה, שגם היא היתה נדיבה וסבר שהתיבול היה מוצלח, נשמעו בשולחן טענות שלפיהן הדג היה יבש מדי. אין בעיה, יותר סלמון בשבילו.

נענע בסושי. תתמודדו

המעבר לסושי היה מתבקש, שכן סומו מתגאה במגוון של רולים מיוחדים עם רכיבים שבדרך כלל לא תמצאו במסעדות אחרות, כמו נענע למשל. רול המינט סלמון (ספייסי סלמון, אבוקדו, נענע, מלפפון, מעטפת סלמון, פרוסות לימון ואפונת ואסאבי – 69 שקלים) היה הטוב והמקורי מבין השניים שהזמנו. הנענע, הלימון והאפונה הורגשו מאוד והעניקו למנה טוויסט מרענן-קראנצ'י-פיקנטי, וגם במקרה הזה התרשמנו לטובה מגודל חתיכות הסושי ומכמות הדג בכל חתיכה. מעבר לכך, הרול כלל עשר יחידות, ולא שמונה או אפילו פחות מזה, כפי שאולי תקבלו במקומות אחרים. ממש לא מתקמצנים פה. הרול השני, מקסיקו רול (צ'ילי אדום וירוק חריפים, בטטה כתומה, מלפפון, מעטפת טונה, קרם אבוקדו, צ'יפס בטטה סגולה ומיקרו כוסברה - 69 שקלים) אומנם היה פוטוגני מאוד, אבל פחות "מקסיקני" ממה שציפינו (כלומר לא כל כך חריף) ולטעמנו הבטטה התפלה יחסית השתלטה עליו יותר מדי.

לקינוח התבייתנו על כוס טפיוקה פירות (52 שקלים) – כדורי טפיוקה בחלב קוקוס עם מעט פירות למעלה. לגמרי טעם נרכש ולגמרי לא חובה, אם כי צונן ומרענן. ניתן לה לפחות את זה.

שווה להגיע לסומו?

אלה שכבר מכירים ואוהבים את המסעדה בוודאי ישמחו לשמוע שלמרות המעבר לפורמט כשר, והסגירה בשבתות (שביאסה רבים) - התפריט כמעט ולא השתנה מלבד מנות מנות בודדות שהוסרו ממנו, לעומת הסטייק והצלעות שנוספו. מבחינתם. ואלה שלא מכירים ונמנעו עד היום להיכנס בגלל תעודת הכשרות החסרה? אתם בכיף מוזמנים לסמן עוד נ"צ במפת הקולינריה החולונית שלכם. אל תשכחו להגיע רעבים במיוחד, שכן החבר'ה פה אוהבים לפנק.

סומו, גולדה מאיר 6, חולון. כשר בהשגחת הרבנות. חניה חינם.