"גם אני מפחד אחושרמוטה וזה בלתי נסבל. אין לי כוח להילחם כבר בכ"כ הרבה חזיתות", כך שיתף היום (ראשון) הקונדיטור מורן גיל הבעלים של הקונדיטוריה הצבעונית והמצליחה הקייקרי ברחוב אלנבי בת"א את עשרות אלפי עוקביו באינסטגרם, ונדמה שבמשפט אחד הצליח לזקק את תחושת הייאוש של אלפי בעלי עסקים בישראל. קולו לא רק אישי אלא קולקטיבי: הוא מגלם את הקול של דור שלם שנלחם לא רק בטילים אלא גם בבירוקרטיה, באי ודאות כלכלית ובשחיקה הנפשית של ניהול עסק קטן בישראל.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מעבודה משרדית לסנסציה קולינרית
לפני שהפך לבעלים של אחת המאפיות הכי נחשקות תל אביב, מורן בכלל היה עמוק בעולם הפרסום בתפקיד בכיר, אבל משהו בפנים לא נתן לו מנוח. הגעגוע לריחות הילדות מהקונדיטוריה של אימו בקיבוץ לוחמי הגטאות יחד עם תחושת מיצוי מהשגרה המשרדית ומשבר הקורונה, דחפו אותו להתחיל לאפות - תחילה לחברים, אחר כך למשפחה ולבסוף לכל מי שרק שמע על העוגות המחולקות שלו שהפכו לסנסציה קולינרית וויראלית כאחד.
התגובות הנלהבות והתחושה שהוא יוצר משהו אמיתי, מוחשי, גרמו לו לעזוב את המשרה הבכירה עם המשכורת היציבה ולצלול לעולם הלא ודאי של הקונדיטוריה. זו לא הייתה בריחה, אלא חיפוש אחר משמעות, יצירה, וסיפוק, והמעבר הזה, חד ואמיץ, הפך אותו לדמות כל כך מזוהה, כזו שמביאה איתה שילוב נדיר של דיוק טכני עם רגש של אופה אמיתי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
המלחמה שמתחוללת בכיס
המלחמה בישראל לא נגמרת בשטח. היא נמשכת בכיס, בפרנסה ובחיי היומיום של בעלי עסקים. מורן, בעיניים טרוטות מחוסר שינה, כמו של מיליוני אזרחים במדינה בימים האחרונים, שיתף בריל שהעלה הבוקר לאינסטגרם שלו במציאות הקשה של בעלי עסקים, מציאות שבה אין לך מושג אם תוכל לפתוח אותו מחר.
זה התחיל כבר ביום שישי האחרון, כאשר הבין בשעת בוקר מוקדמת, שאת כל הקרואסונים המיוחדים שאפה עבור מצעד הגאווה בתל אביב, הוא צריך לזרוק, או לתרום, כי את המקום הוא לא יוכל לפתוח, והמשיך הבוקר, לעוד יום של חוסר ודאות.
"היום בבוקר אף אחד לא הגיע חוץ מעובדת אחת, שהגעתי ממש מוקדם בחמש בבוקר לעזור לה. מזל שהכבישים ריקים", סיפר כיצד מבצע "עם כלביא" שהחל ביום חמישי משבש את שגרת יומו ופוגע בעסק שלו. היו כבר משברים שפגעו אנושות בבעלי עסקים - הקורונה, השבעה באוקטובר ועכשיו עוד סבב לחימה, וכל פעם מחדש בעלי העסקים מוצאים את עצמם לבד במערכה. "הפגנות, מלחמות, אין זה בלתי נסבל" ביקש לזעוק מדם ליבו עבורו ועבור כל מי שנמצא במצב דומה . "אף אחד לא יפצה אותך בשום דבר ולא יעזור לך בשום דבר", אמר בייאוש.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בירוקרטיה, קנסות והרכבת הקלה
ואם לא די במצב הביטחוני, הבירוקרטיה הישראלית לא נותנת מנוח. מורן הוסיף וסיפר על קנס של מעל ל- 5,000 שקל שנאלץ לשלם בגלל שיפוצי הרכבת הקלה שפגעו בעסק שלו, קנס שאיש לא עזר לו לבטל למרות הבטחות. "ניסיתי ליצור קשר עם הרכבת הקלה ועיריית תל אביב", שיתף, "אבל אף אחד לא חוזר אליך אז שילמתי כי רצו לעקל לי את החשבון של העסק - פחות מלחמה" סיכם בייאוש עייף מהמאבק בממסד לא פחות מהמאבק בטילים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל מורן הוא לא רק קונדיטור שחובש גם את הכובע של אזרח הכורע תחת העומס ונטל הפרנסה, כשהוא מנסה לשרוד במציאות מורכבת של בירוקרטיה מתישה ומצב בטחוני מטלטל - הוא הפך כמעט בעל כורחו לדובר של בעלי עסקים קטנים, יזמים, אנשים שבחרו לחלום ולבנות משהו משלהם ומוצאים את עצמם שוב ושוב נלחמים בחזיתות בלתי נגמרות. "הכל כמובן נאמר בפרופורציה" ביקש להדגיש. "אני בריא ושלם והילדים בטוחים אצל ההורים שלי בצפון", אמר אבל בין השורות, ברור שהמלחמה האמיתית היא לא רק על החיים היא על היכולת להמשיך לחיות כאן, להתפרנס, ליצור.
בין אם תגיעו ל"קייקרי" לאכול עוגה מחולקת או תעקבו אחרי מורן באינסטגרם, תגלו אדם שמסרב להפסיק להאמין. הוא מנסה לפתוח כל בוקר מחדש גם אם לא בטוח שיהיו לקוחות, גם אם לא בטוח שיהיו עובדים, גם אם לא בטוח שיהיה מחר. "אני לא יודע אם אני אפתח גם מחר אני חושב על זה עדיין" הוא מסיים את הסטורי ומותיר אותנו עם שאלה פתוחה: כמה עוד אפשר להחזיק ככה?
הסיפור של מורן הוא לא רק סיפור על קונדיטוריה, עוגות וטארטים. זהו סיפור על עמידה מול מציאות בלתי אפשרית, על מלחמה יומיומית שמנהלים אלפי בעלי עסקים בישראל - מלחמה על הבית, על הפרנסה, על התקווה. ואם יש משהו אחד שאפשר לקחת מהריל שלו ומהזעקה שלו זה את ההבנה שהחזית של ישראל 2025 לא תמיד נמצאת בשמיים - לפעמים היא מאחורי הוויטרינה של עוגות, ברחוב תל אביבי עייף, בלב של קונדיטור עקשן שלא מוותר.
אתמול הבאנו את סיפורו של מוסד השווארמה "קונגרס בזל" שהחליט לפתוח דלתות בשישי ולספק "מנה של נחמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו