כן, אומנם בתחנת דלק - אבל ממש לא רק עוד פיתה

הן נמצאות לצד הדרך, גלויות אבל סמויות מהתודעה - המסעדות בתחנות הדלק. איי מיזוג ושקט יחסי בינות ריח של בנזין ועשן מכוניות שבהן אפשר לעצור רגע ולחטוף משהו עם תוספת מסוימת של רגשות אשם.

העניין הוא, שכמו צמחי פרא בצד השביל בעת טיול של אחרי הסתיו, כמו זמרת מתחלפת בקריוקי של השכנים וכמו מוצר מעלי אקספרס שהשלים לכם למשלוח חינם אבל בסופו של דבר השפיע לכם על החיים - גם בינות אותן מסעדות תחנות דלק מסתתרות להן כמה שחבל מאוד לפספס. רק צריך לפקוח את העיניים. ״ישר לפיתה״ שבתחנת הדלק בין לוד לרמלה היא בדיוק פנינה קולינרית מהסוג הזה.

הדבר הראשון שקופץ לעין בכניסה למקום הוא העגבניות מעבר לדלפק. שורות שורות של עגבניות יפות מסודרות להן על פלנצ'ה ארוכה וצפופה שמתחתיה גחלים לוחשות. הטבחים מטפלים בהן בחרדת קודש, לא פחות משהם מטפלים בשיפודי הבשרים ובשאר ההזמנות. כל מנה שמוזמנת כאן כולל גם את ההצעה או הדרישה לכלול את אותן עגבניות, ובצדק גמור, אבל נגיע לזה בהמשך.

ישר לפיתה היא מסעדת פיתה מהדור החדש. המקום קטן אבל על חצי ממנו חולש מטבח גדול ונקי. יש כאן תפריט בסיסי ולא מתנצל: וריאציות של קבב, פרגית בקייג'ון, מרגז, חזה עוף, שייטל ופילה בקר.

הפיתות כאן גם הן מקור לגאווה מוצדקת, שכן הן מאודות במקום ושומרות על גזרה מושלמת. המתעקשים יכולים להזמין גם מנה בצלחת, בקשה שתגרור מבט חשדני וחוקר. לא רק שהפיתות גדולות יותר מהממוצע בשוק, החלק שנחתך מהן נטבל בטחינה וכוסברה, ומוחזר לפיתה - רעיון גאוני, אייל שני סטייל. ואגב שני, תוספת העגבניות באמת נהדרת ומעושנת בצורה מושלמת. אל תוותרו גם על הבצל כתוספת משלימה.

בהגיענו למקום שילבנו בין טריו קבב, פרגית ומרגז בפיתה (65 ש״ח) כי בכל זאת, הפיתה נמצאת פה על השלטים, לבין "חגיגת בשרים" שהיא למעשה מיקס בשרים בצלחת (85 ש"ח) בלי אותה פיתה מהוללת.

הקבב היה נהדר. פריך ועסיסי מבפנים. גם נקניקיית המרגז השתלבה מעולה עם הטחינה בלי לשרוף יותר מדי את הלשון מחריפות. היא הייתה דחוסה ואפיינו אותה גם טעמים טובים של עישון מהמנגל.

נתח הפילה הפתיע מאוד גם הוא בג'וסיות ובנימוחות שלו. הרגשנו שהוא הוכן בבישול ארוך ולאחר מכן קיבל צלייה טובה. עם פרגית בקייג'ון - תערובת תבלינים שכוללת בדרך כלל פפריקה, אורגנו, אבקת שום ועוד, קצת קשה לפשל, והיא הייתה טובה. עם זאת, כדי לא לערב שמחה בששון, נציין שעל חזה העוף בהחלט ניתן היה לוותר.

חובבי התוספות ימצאו מזור בפוטטוס המעולים, אך טיפה מלוחים שהוגשו לצד הבשרים, וגם בהברקה בדמות צ'יפס כרובית. צמחוניים - וכבר פגשתי אחת כזו - ימצאו במקום גם יופי של חצילים על האש עם אותן פיתות מדופלמות, אותן עגבניות ואותו בצל.

בסופו של דבר, לצד הביקורת הנפרדת על כל רכיב ופיסת בשר, כל הנ"ל משתדרג בכמה רמות כשמדובר בביס מפיתה חמה, לחה מבפנים ויציבה מבחוץ. יש מה לשפר בישר לפיתה בכל הקשור לעיצוב המקום ואולי קצת בתאורה, אבל אין ספק שהמסעדה מציגה את השילוב המדויק שנוצר בין מסעדות תחנות הדלק המעופשות של פעם, לקולינריית הפאסט פוד הישראלית האיכותית שהתפתחה בשנים האחרונות. הנראות סבירה, רמלה לוד מה שנקרא, הביצוע כבר שייך למטבחים מאזור החיוג של 03. כדאי למהר לפני שיתמסחר.

משה אדרת 1, רמלה
ראשון-חמישי 11:00-24:00, שבת 20:00-24:00
כשר