ראשון לציון מארש: עיר היין זוכה סוף סוף לבר יין

לבר היין "הופמן" בראשון לציון נכנסנו בערב חורפי קר וגשום, רטובים לגמרי. זה היה אחרי צעידה ארוכה ברחוב ז'בוטינסקי - מרכז הברים והפאבים של ראשון, באמצע סופת גשמים חורפית. סטינו מהדרך הצידית לתוך רחוב קטן שנראה כמו שכונת מגורים ישראלית קלאסית, לא מהסוג שמקיים מקומות בילוי כלשהם.

בהתחלה היינו בטוחים שטעינו בכתובת. מקומות הישיבה בחוץ היו נטושים בשל הגשם, אבל ברגע אחד, כשנכנסנו פנימה והורדנו את המעילים, נחתה עלינו הרגשה של בית.

תמהיל האנשים במקום היה מגוון. כמה חברות שנפגשו אחרי העבודה, צמד אנשי עסקים בחליפות וזוג בדייט שנראה בשלב מאוד לא מחייב. אך את ההצגה גנבו שלושה חברים שישבו ליד הבר כשהם לבושים בפיג'מות, אחד מהם בפיג'מה עצומה וצהובה של המיונים. אין אמירה חזקה יותר של "זה הבית השני שלי" מזו.

רתם לב ארי, הבעלים והברמנית שלנו להערב, מניחה בידנו זוג כוסות יין ומספרת לנו קצת על הרקע של המקום. "הופמן", שם משפחתה לפני נישואים, הוקם ברחוב מגוריה של בן ארי, חלום ארוך שנים להקים מקום בעיר מגוריה על טהרת היין.

העבר ההיסטורי המפואר של יקב כרמל מזרחי והברון דה רוטשילד זיכו את ראשון לציון בתואר "עיר היין", אלא שהיקב כבר מזמן לא פועל ובעיר אין בה אף לא בר יין אחד. עיקר הלקוחות הם פרצופים מכורים מהשכונה או מהאזור, ולטענתה של בן ארי, המעגל הולך ומתרחב.

לא ברור אם הופמן, היא חנות יין שיש לה בר או בר שיש לו חנות יין. בשתי התקצוות של העסק, שולט ניסיון לדייק ולא לירות לכל עבר.

לא מדובר בחנות יין אינסופית שמנסה לקלוע לכל טעם וכל ז'אנר, אלא בקולקציה מוקפדת של בקבוקים מהארץ ומרחבי העולם (דגש על פורטוגל וצרפת) של יינות מכל מני סוגים והרכבים. ניכר כי אהבתה של לב ארי לתעשיית היין הישראלית נובעת ממקום עמוק מאוד ויש לה חיבה מיוחדת ליקבים ויצרנים קטנים.

האוכל בהופמן לא גונב את ההצגה ונוטה יותר לנשנוש לצד היין מאשר לארוחה של ממש. מוגשות בו צלחת שרקוטרי איכותיים עם חרדל וקורנישונים (79 שקלים), צלחת דגים מעושנים וכבושים עם קרם פרש (82 שקלים), צלחת גבינות ברקנית עם קונפיטורה ביתית (66 שקלים). לצד צלחת לחמים המגיעה עם חמאה, שמן זית ובלסמי מצומצם, זיתים וחריף (24 שקלים). דווקא צלחת הדגים המעושנים, תוספת קצת פחות מקובלת ליין, מוצלחת באופן מפתיע ומנצחת בנוקט אאוט את השתיים האחרות.

היין הנמזג לכוסות משתנה באופן יומי, או שנחה על רתם הרוח לשנות אותו. בכל אופן החוקים ברורים, על גליל נייר קרפט שנמצאת על הקיר נמצאת רשימה של היינות שפתוחים לשתייה בכוסות. כמה אדומים, כמה לבנים, הכל לפי ההיכרות והטעם של בעלת המקום, שהפכה את היין לסגנון חיים. התמחור הוגן ונגיש והמגוון מספק.

"היה לי חשוב להביא לראשון משהו שאין בה, חווית שתייה אחרת, וגם לספק בילוי איכותי ונעים למי שמאס בנסיעות לתל אביב. הופמן הוא בר יין שכונתי או אזורי, מקום לא מתיימר. ואני הייתי רוצה לאפשר ללקוחות שלי לשתות יינות שונים שלא ניסו קודם, אבל בהתנהלות שכונתית ונעימה, שגורמת להם להרגיש מאוד בנוח", מספרת לב ארי.

לו הופמן היה נמצא בטבורה של מטרופולין קוסמופוליטית וסואנת, היה מעט מה לכתוב עליו. הוא היה עוד בר שכונתי חמוד שהמקומיים מכונים להישבע שהוא הטוב בעולם ועוברי אורח שנקלעים לשכונה תוהים על קנקנו ואומרים לעצמם "כזה מקום הייתי רוצה ליד הבית". אבל בראשון לציון, "הופמן" מקבלת מעמד חשוב בהרבה, של מובילת תרבות יין ומקום לבלות מבלי "לצאת", כמו בבית. את ההוכחה לטענה הזו קיבלתי כמה ימים מאוחר יותר, כשהחברה תושבת ראשון כבר סיפרה שהספיקה לפקוד אותו בפעם השלישית. "פשוט אין עוד מקום כזה פה, זה פשוט מתבקש".