לא הרבה אנשים יודעים, אבל מסעדה היא יצור חי לכל דבר. האיברים שלה הם הציוד הטכנולוגי והקולינרי, המוח הוא השף והטבחים והלב הוא צוות האירוח שמחייך אליכם הסועדים ונותן שירות. כשהמסעדה לא פועלת באופן רציף האיברים נשחקים, כשהשף נמצא במילואים חסר למוח את היכולת לחשוב ולהתחדש וכשעובדי הפלור שלך יוצאים למסיבה בסוף שבוע ולא חוזרים, הלב כבר לא יחזור להיות מה שהיה.
את מסעדת ״מנא״ פתחתי לפני כשנתיים בנקודה מקסימה ברחוב הירקון בתל אביב. סך הכל 40 מקומות ישיבה וצוות קטן שמלווה אותנו המון זמן, משפחה. כולם עושים הכל וכולם מכירים את כולם. פתחנו אותה קצת אחרי הקורונה, היו לנו חלומות על מסעדה קטנה שעושה דברים גדולים וכנגד כל הסיכויים הצלחנו. בגיל 26, אחרי מאמץ והשקעה אדירים פתחתי, יחד עם ינון אלעל, השף שהפך לשותף, לחבר הכי טוב, ולמוח של כל מה שאנחנו עושים, את המסעדה השנייה שלנו, ״לונל״.
מאיה חיים וקארינה פריטיקה עבדו במנא קרוב לשנה. הן היו החברות הכי טובות. בהתחלה הן חששו להתחיל בגלל שלא גרו בתל אביב והיו צריכות להגיע בנסיעה ארוכה כל בוקר, אבל אט אט הן השתכנעו. האווירה הייתה טובה, הכסף סבבה והן בעיקר מצאו בית חם לעבור בו דברים שכל ילד בן עשרים אחרי צבא חווה ועובר - שברון לב, פרידה, זוגיות חדשה, תכניות לעתיד.
מאיה וקארינה היו צריכות לנסוע לדרום אמריקה בנובמבר, הנובה הייתה אמורה להיות פתיחה חגיגית בישראל לטיול המטורף שלהן, החלום המטורף שהן היו בדרך להגשים, ואנחנו שמחנו בשבילן כל כך. אחרי משמרת בוקר קשוחה של יום שישי הגיע מעיין, עובד נוסף שלנו, לאסוף אותן - ושלושתם יצאו יחד לחגוג את החיים. הן חשבו שהן נפרדות מהארץ וממעיין, אך הן לא ידעו שזאת פרידה אמיתית. ב-4:30 בבוקר עוד קיבלנו עדכונים ותמונות מהמסיבה בקבוצה של המסעדה. אבל הן לא חזרו.
למאיה חיים הייתה תפיסת עולם בוגרת ומדויקת, חיוך מדהים ורצון ויכולת לתת שירות אנושי לאנשים. קארינה הייתה כמו שמש עלי אדמות, אנרגיות בלתי פוסקות וזריזות מטורפת, הייתה יכולה להשתלט על מסעדה שלמה לבד בלי שזה יפגע בלקוח. הלב שלנו שבור, וכל עוד אנחנו כאן נפעל להנציח אותן בכל דרך.
ב-10:30 בבוקר, קצת אחרי שנותק הקשר עם מאיה וקארינה, קיבלתי טלפון מינון שהוא כבר בצו 8. לא אשקר, בפעם הראשונה נתקפתי בהלם, איך ממשיכים? כששתי עובדות נרצחו, עובד אחד פצוע בבית חולים (מעיין צוברי אהובנו, אנחנו שולחים לך איחולי החלמה מהירה ומייחלים לרגע שתחזור להביא אור למקום שלנו), וכשהשף שלך לא זמין כי הוא עסוק בלהגן על יישובים בעוטף עזה (לוחם גבעתי במילואים).
בפעם הראשונה זה כשלוש שנים נשארתי בבית ולא עשיתי כלום. האיברים משותקים, המוח לא מתפקד, והלב? הוא פגוע בצורה קשה מאוד. לא יכולתי לחשוב על פתיחה מחודשת.
אחרי ההלם הראשוני הגוף אט אט התחיל לגרד. לשבת בבית כבר לא הייתה אופציה, העובדים וגם אני לא הצלחנו לעכל את האובדן הנורא בלי השגרה, והבנתי שאם מאיה וקארינה היו כאן הן לא היו נותנות לי להישאר סגור יום אחד. אספתי שלושה עובדים ונערכנו לפתיחה מצומצמת ועצובה, במנא בלבד.
האמת הקשה, ובעיקר העצובה, היא שלא שווה לפתוח. כלכלית, הפדיון החודשי עומד על 20% ממה שאמור להיות, ההוצאות הקבועות של מסעדה במרכז העיר גבוהות ולא משתנות, והמדינה? היא לא קיימת בכלל. עם מודל פיצויים מגוחך, חוסר התייחסות לקשיים ולמצב של התחום שלנו, לעובדים - שרובם בשנות העשרים לחייהם, ונשארו כרגע בלי מקום לעבוד בו ובלי יכולת לשלם שכר לימוד או שכר דירה.
אוכל הוא חלק מרכזי בפולקלור שלנו, הדבר הזה שחמאס כל כך רוצים להשמיד. עבורי, המסעדות שלי הן הביטוי העצמי שלי, הן המסר שאני רוצה להעביר, אנחנו פוגשים אנשים ברגעים השמחים והעצובים של החיים ואנחנו שם בשבילם, עובדים על איזה רגש, על זיכרון, נותנים נחמה רגעית אבל גם ביטחון - שנהיה פה גם בפעם הבאה שתרגישו משהו ותרצו לפרוק. אם אין מסעדות אין תרבות, אם אין מסעדות אין תיירות, אם אין מסעדות, איך נבטא שמחה? איפה נקבע לחגוג? לאיזה ברמן נחפור בפעם הבאה שיישבר לנו הלב?
צריך להבין, גם לפני - המצב לא היה משהו. חודשים אוגוסט וספטמבר היו מהקשים שהעולם הזה ידע, עליות הריבית והמחירים והכלכלה המקרטעת הביאו לסגירה של המון המון מקומות. חודש אוקטובר היה אמור להיות האתנחתא של לפני החורף, אחד החודשים החזקים בשנה, ולצערנו הוא הפך להיות סיוט.
לקבוצות ההסעדה הגדולות אני פחות דואג, הן מערכות משומנות עם צוות כוח אדם גדול ומאגר לקוחות ענק, יש להם עבודה קבועה בטלוויזיה וקמפיינים עונתיים, וטוב שכך. אבל מה איתנו? אותם ילדים בעשור השלישי של החיים שפתחו מסעדה ממקום אמיתי וכנה בלב, של רצון לארח ולגעת באנשים? חלקנו כבר איבדנו אמון במקצוע הסיזיפי והלא מתגמל הזה, אבל יש אנשים כמוני שלא מוכנים לוותר כל כך מהר על החלום הרחוק, ובשביל זה אנחנו צריכים אתכם, את התמיכה שלכם, אנחנו צריכים שתבואו לאכול ולשתות אצלנו, מבטיחים לתת את המוצר הכי מתגמל, הכי כנה וטוב שרק אפשר.
המנא פתוחה בכל ימות השבוע לבראנץ, 9-16
ובסופי שבוע (חמישי-שבת) גם לבראנץ וגם לערב, 17:00-22:00