חלום יעקב: הכוכב המפתיע בקרב חובבי היין

לפרקים אנו פוגשים אנשים מיוחדים שעוסקים בפעילות יוצאת דופן. בעולם היין, לצד היקבים המסחריים ויקבי הבוטיק, עומדים היצרנים הפרטיים. יעקב אוריה, למשל, עובד ביקב מסחרי - אך מקפיד באותה עת לייצר גם יינות משלו.

הוא חי בין עולמות, משלב ביניהם באופן מעורר השתאות. מתנחל ממעלה אדומים ובוגר ישיבה, שיינותיו מוגשים במעדניות ובמסעדות יוקרה, לאו דווקא כשרות. הבציר האחרון שלו הושק בגלריה בדרום תל אביב, לא הרחק ממערכת עיתון "הארץ".

• יין אורגני-יהודי? הכרם שמוכיח שיש דבר כזה

• הלוחשים לחביות: הכירו את האנשים שאחראיים ליינות הישראליים הכי המשובחים

• המלצה ליינות שיעיפו לכם את הסכך

אוריה נולד כבן זקונים בארה"ב בשנת 1967. ביקור משפחתי בתקופת החגים בארץ הקודש, כשהיה בן 6, הפך עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לשהות ממושכת. הוריו מיאנו לעזוב למנהטן והשתקעו בישראל.

כשגדל, למד בישיבת הסדר, ולאחר שחרורו מהצבא פנה ללימודי הנדסאות בניין ואף עסק בתחום. "כנראה שם למדתי איך מייצרים יין. אתה רואה מבנה מורכב, מנסה לפרק אותו לגורמים ולבנות אותו חזרה בעצמך, ובדרך שלך", הוא מסביר.

את דרכו בענף הוא החל לפני יותר מעשור וחצי בייצור יין ביקב "אסיף" (שנסגר מאז), שאותו הקים כיקב נגוסיאנט אשר עוסק ברכש יינות גולמיים מיצרנים שונים, בהכנת בלנד ובבִּקבּוק עצמאי.

עד מהרה הבין אוריה שלא יוכל עוד להסתמך על ייצור של מישהו אחר. "אין בזה המשכיות. מנסים למכור לך עודפים, ואיך לך שליטה על האיכות", הוא מסביר, ולכן החל לייצר יין בעצמו - לא לפני שלקח קורס מעשי ביקב "שורק".

התחנה הבאה הייתה יקב "מדבר", שם שימש היינן הראשון, ולאחר ניסיון קצר ביקב עמק האלה עבר ליקב פסגות - יקב שבו מיוצרים כבר כ-700 אלף בקבוקים לבציר.

לפני שנתיים הוא חבר למיזם יין מסקרן, "יקב פינטו", המגדל את ענביו סביב העיר ירוחם שבנגב ואף מקים שם יקב.

עם זאת, אוריה מטפח לאורך השנים, "מתחת לרדאר" ובכמויות קטנות, את העשייה הייננית העצמאית שלו, שכיום מפיקה כ-25 יינות שונים בכמות מצטברת של כ-25 אלף בקבוקים לשנה.

"ביקבים הגדולים שבהם אני עובד, אני עושה יין יותר מיינסטרימי. נראה לי שזה יהיה לא אחראי מצידי 'לשחק' על חשבון האמצעים שלהם. את החקירות ואת חופש הפעולה אני שומר לעשייה הפרטית שלי".

אולי חוסר הרקע האקדמי ביין ואולי האופי שלו הם שגרמו לו לחקור ללא גבולות את הליך עשיית היין, תוך שימוש בטכניקות לא מקובלות ובשיטות עבודה מסורתיות. הוא לא מקבל מוסכמות אלא מנסה הכל וחוקר במו ידיו סוגי שמרים, מועדי בציר, יינות כתומים, תסיסות וזיווגים לא סטנדרטיים בין זני ענבים.

"גדלתי בבית שלא שתו בו יין, למעט הקידוש, ולכן מעולם לא היה לי רפרנס איך יין צריך להיות, אין לי נקודת התייחסות", אומר אוריה. "כנראה בגלל זה אני משוחרר בעשייה שלי לחקירה מתמשכת, ללא מחויבות לשום תוצאה".

לא בברנז'ה של אף אחד

מפעים היה לראות באירוע ההשקה, ואף בפוסטים ברשתות, את קבוצת המעריצים שהולכת איתו באש ובמים - חובבי יין כבדים, אשר נשבעים שהוא-הוא הדבר האמיתי.

יינותיו נלחשים מפה לאוזן ביראת כבוד ונשמרים במרתפי יין נחשקים, אך הוא מצטנע: "אני לא הכרם, לא הפוטוסינתזה וגם לא השמרים -  אני רק מנסה לנצח על התזמורת, ושמח שבדרך כלל זה עושה טוב לאחרים".

נכון, היינות לא מתאימים לכל אחד. הם מורכבים יותר, ולרוב גם יקרים יותר. עם זאת, הם נחטפים כלחמניות טריות בקרב יודעי דבר.

איך זה שאתה, דתי ומתנחל, הפכת לכל כך פופולרי דווקא בברנז'ה התל-אביבית?
"אני לא מנסה להיכנס לברנז'ה של אף אחד, אלא רק לעשות יין באופן נכון ואותנטי. מתברר שבסוף זה מעניין גם אחרים, ולכן זה חוצה מגזרים. אנשים שמחים לטעום דברים שונים. גם באופיי אני לא שיפוטי, אין לי תפיסות כלפי אחרים.

"זה ממש לא ענייני התפיסות המוסריות או האידיאולוגיות של אחרים - ואני מאמין בזה בעומק. הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו בחירה חופשית - ואני מכבד את הנתינה הזו שלו".

רשמי טעימה

שרדונה פליי גראונד 2021: אמנם זהו שרדונה מחלקת כרם יחידנית (מרום גולן), אבל הוא תסס ב-13 תסיסות שונות (בציר מאוחר ומוקדם, חבית ונירוסטה, קרבונית ועוד), כך שהוא בעצם מורכב מאוד. האף שלו נעים ואגוזי. בלגימה הפה הדרי, על הצד היותר חומצי (אשכולית לבנה וליים) ומינרלי, אך הגוף שלו מורכב ועשיר. רמזי אגוז מעושן ואפילו קצת אומאמי פטרייתי. משהו למתקדמים. אחר ושונה מכל שרדונה אחר (180 שקלים).

אלפא אומגה גוורצטרמינר 2020: יין כתום - סליחה, "לבן על קליפותיו", כפי שאוריה נוהג לכנות אותם. מדובר ביין מענבים לבנים, שמיוצר בטכניקה שמשמשת לייצור יין אדום. כלומר מיץ מותסס עם הקליפות. הצבע של היין זהוב עמוק, האף מדהים ורווי משמעות: משמש מיובש ולדר, ריבת תפוז, פריחת ורדים ושמץ מרווה. הפה יבש מאוד והסיומת מרירה ועדינה, אבל זה מה שיפה בו - כשהוא עמוס בטעמים וברכות מלטפת (120 שקלים).

SOB 2018: ממסך ייחודי שנולד בהזמנה פרטית. היין מכיל ענבי גרנאש, קריניאן, סירה, פטיט סירה ופינו נואר. נשמע קצת מבולגן? אבל התוצאה נהדרת. מצד אחד יין אלגנטי ומצד שני עמוק ורב-שכבתי, פירותי מאוד לצד טעמי חבית ברקע. מזכיר את יינות פריורט, אבל מורכב אף מהם (160 שקלים).

ויוניה בציר מאוחר 2021: ענבי היין הזה נבצרו מאוחר מאוד כשהגרגירים החלו להצטמק. גם כאן הוא הותסס על קליפותיו. צבעו זהוב, עמוק ויפהפה. הוא בעל 10% אלכוהול בלבד. האף מקסים ממש, נעים ולא מכביד. בלגימה הוא מרשים אפילו יותר - בעל מרקם שכבתי אינסופי של טעמים מתקתקים (ריבת משמש וקומקווט), אך מאוזן בחמיצות מענגת (120 שקלים ל-500 מ"ל).

מלבק 2021, יקב פינטו: והנה דוגמה אחת ליין מסחרי ומיינסטרימי יותר באופיו שמתקין אוריה. זהו יין מודרני בנוי לתלפיות, ואפילו שהוא צעיר ולא התבגר בחביות עץ כלל, הוא עשיר ומלא בעסיסיות נהדרת. מקור הענבים כאמור בכרמי הנגב. היין מדיף ארומות עשירות של פירות אדומים וכחולים לצד תבלינים ופלפל שחור, שתרם הטרואר המדברי. המרקם שלו פירותי ועשיר, עם טאנינים רכים שמחליקים בגרון (89 שקלים).