אכלנו את הפיצה הכי טובה בעולם

שעתיים ורבע מרומא בעיר קזרטה, בירת המוצרלה די בופאלה נמצאת לה אחת הפיצריות המדוברות בשנתיים האחרונות –" i Masanielli"

הכל התחיל אי שם בשנת 2001, כשתרבות מסעדות ה"פיצות שף" עדיין היתה בחיתוליה. פרנצ׳סקו מרטוצי השף, אחיו סשה ואימו החליטו לפתוח מקום שכל כולו פיצות, מקום שכולו חקר של חומרי גלם, טכניקות וקולינריה מקומית .

מרטוצ'י (43), למי שלא מכיר, נבחר כבר ארבע שנים ברציפות (האחרונה ממש לפני כמה ימים) לפציולו מספר 1 באיטליה על ידי "50 Top Pizza", הגוף היוקרתי המדרג פיצריות ברחבי איטליה לפי שלל קריטריונים.

בחזרה לסיפור. עם השנים פרנצ׳סקו אכן חקר את עולם הבצקים, וב-2017 הוא פתח את מסעדת הפיצות המפורסמת שלו בקזרטה והתחיל לקטוף לאט לאט את כל הפרסים האפשריים. הזמנו מקומות חודש מראש , למרות שהמסעדה מקצה מספר שולחנות לעוברי אורח מזדמנים שלא מודעים לאופציית הזמנת המקומות מראש או שפשוט סתם סומכים על המזל שלהם. פשוט מגיעים , נרשמים ומחכים שיקראו לכם בתור.

הגענו בשבת, היום היחיד בו לא מוגש תפריט הטעימות, אבל זה עדיין לא משהו שמנע מאיתנו להגיע. התיישבנו בשולחן המשקיף על שני הטאבונים המטורפים שיש לו במטבח שגודלו 320 מטר רבוע. פרנצ׳סקו ניגש אלינו ושאל מאיפה אנחנו, ענינו "ישראל" והעיניים שלו זרחו מאושר.

מסתבר שהוא כל כך אוהב את ישראל ומגיע אליה לעיתים תכופות. הוא שאל בנימוס אם אנחנו אוכלים הכל, והאם יש מאכלים שאיננו אוהבים וביקש רשות להוציא לנו תפריט טעימות. אנחנו אוהבים שחורגים מנהלים בשבילנו.

הפיצה הראשונה שהגיעה לשולחן הייתה פיצה שנקראת “דומניקה” domenica (יום ראשון). ראגו של עגבניות ז’אן מרצאנו מבושלות במשך 10 שעות, גבינת פקורינו, קונפי עגבניות, מיונז ראגו וחלב סויה. הבצק אוורירי ונפלא, הטופינג היה עשיר בטעמי הראגו. טוויל הראגו נעשה משאריות תחתית סיר הראגו. קונפי העגבניות המתוקות בשילוב המיונז יצרו ביס על טעמים נפלאים. פרנצ׳סקו שיתף אותנו ש״אני מאמין״ שלו זה שימוש בכל חומר הגלם, אפילו בשורשים ולא לזרוק שום דבר.

אם חשבנו שהפיצה הראשונה הייתה מושלמת, הגיעה הפיצה השניה, שהייתה חלומית, וגם סוג של זיכרון ילדות נהדר. קרה לכם פעם שנגסתם במנה שהחזירה אתכם לרגעים כל כך טעימים ואהובים מהעבר? ככה הרגשנו שאכלנו את פיצה הבצל שהונחה לנו על השולחן על ידי השף.

היא החזירה אותנו לחודשי החורף הקרים אי שם במסעדה צרפתית מקומית, אוכלים מרק בצל עשיר וטעים עם גבינה וטוסטוני לחם קלוי. תחתית הגבינות על הפיצה , קרם הבצל, הבצל המקורמל ושבבי צ’יפס הבצל הכל ביחד נתנו תחושה בפה של אוכל מנחם.

הפיצה השלישית שהגיעה אלינו לשולחן הייתה זו שהביאה אותו למקום הראשון בעולם: המרינרה.
היא נעשית בשילוב שלוש טכניקות - אידוי טיגון ואפיה. קודם כל, הבצק עובר אידוי בטמפרטורה של 100 מעלות לאחר מכן טיגון 180 מעלות, ובסוף אפייה בטאבון עצים בחום של 400 מעלות. טופינג העגבניות הצלויות למעלה היה חזק בטעמיו ועליו פוזרו צלפים, אנשובי זיתים מאזור קאייצו ( עיירה קטנה לא רחוק מקזרטה גם היא בחבל קמפניה) ואורגנו.

השארנו מקום לקינוחים מבעוד מועד כי גם שמם הולך לפניהם. הקונדיטוריה של המקום זכתה בתחרות של "גמברו רוסו" המקומית למובילה לשנת 2022 אך לצערי לא זכינו לטעום ממנה - השפית קונדיטורית היא אישתו של השף שילדה לפני 20 יום וכרגע בחופשת לידה ולכן הם החליטו לסגור זמנית את מחלקת הקונדיטוריה.

אם תגיעו לפה, וזה בהחלט כדאי, דעו שמעבר לתפריט הפיצות המשגע ישנו גם תפריט מטוגנים. לא דילגנו עליו וטעמנו שני כדורי פסטה מטוגנת. האחת עם גבינות ופרושטו והשני פונדו גבינות ולימון. יש גם תפריט בירות ויינות עשיר עם שפע של אופציות.

ומה עם הכסף? מרגריטה קלאסית תעלה לכם שישה יורו בלבד, מחיר המיוחדות נע סביב 13 יורו. כן כן, זה הכל.

לפרטים נוספים על הפיצריה לחצו כאן

מיכל מילרד היא שפית ומדריכה קולינרית שחיה ברומא ומארחת בה ובשאר האזור סיורי אוכל וסדנאות קולינריות בצוותא עם שפים ועסקי אוכל מקומיים. פרטים נוספים כאן