כתבי המשפט גיא פלג ואביעד גליקמן, מה עם קצת אובייקטיביות?

שלושה ימים לסיכום עדותו של ניר חפץ, ואפשר להכריז: מישהו לא מספק את הסחורה. ואני מתכוון לשני כתבי המשפט, אביעד גליקמן וגיא פלג, שכבר מזמן הפכו מושאי סיקור בעצמם, כשכל דיווח שלהם נבחן בשבע עיניים. ניתן להמר כי תיקי נתניהו יהוו את פסגת הקריירה של השניים. הם עשו אותם כוכבי טלוויזיה המוכרים בכל בית, כששניהם מגייסים את ארשת הפנים הרצינית ואת המונוטוניות הנדרשות כדי לעמוד ברוב המקרים לצידה של פרקליטות המדינה, במסעה להפיכת בנימין נתניהו מנאשם - לאשם.

במשך שנים הם מפציעים מדי פעם, לעיתים פותחים מהדורות בכותרות מפוצצות, לעיתים רק מעדכנים בהתפתחויות או מתאמים עם הצופה את לוחות הזמנים ואת ה"פיקים" החשובים. העובדה כי על כתפיהם מונחת האחריות לייצר ניוז ופרשנויות בתחום הצדק לא מפריעה לשניהם לייצר את הרושם שלקחו צד של ממש במשפט הפוליטי המשמעותי ביותר שידעו צופי הטלוויזיה בישראל.מהם קיבלנו את הבילד־אפ המבטיח כי עדותו של חפץ תהווה "גיים צ'יינג'ר", אם רק נגיע אליה לפני שתיחתם עסקת טיעון.

הואיל וכל תוכנית אקטואליה זכתה לסיקור של השניים, נתמקד בשתי דוגמאות שהובאו לצופים, שמספרות, אם תרצו, את סיפור הסיקור המוטה: את האייטם שלשום במהדורת החדשות של חדשות 12, פתח גיא פלג בדרמה המשפטית "ניר חפץ בכה היום באולם" - וכבר יכולנו להרגיש לאן הרוח והאמפתיה נושבות להן. חשוב להבין, אם מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, כונה "עד מפתח", ניר חפץ היה אמור להיות מפתח המאסטר שפותח בפנינו שעות של הקלטות וראיות שנוזלות מהן - ואחרי שלושה ימים שלו על הדוכן, אפשר היה להוציא כותרת שעוסקת בכך שאין בדל ראיה פלילית נגד הנאשם, ולא בלחלוחית כזו או אחרת של העד.

בהמשך, הדגיש גיא פלג כי חפץ ביקש להתחשב כי "יש לו רגשות, והוא מבקש שלא יפגעו בו מתחת לחגורה". ולמי שלא הספיק המסגור של מיהו הטוב, הרע והמסכן בסיפור - נגמר האייטם בסיקור האיומים על עד המדינה חפץ מתומכי נתניהו. מכל הדרמה בבית המשפט באותו היום, והתמונה המתבהרת כי עד המדינה לא מחזיק בראיה אחת נגד נתניהו - בחר גיא פלג להתמקד בדמעותיו של חפץ. היות שאין חומרים מתוך אולם בית המשפט, כדאי לציין כי על פי עדויות מתוך האולם דווח כי לא היה מדובר בגבר מתייפח, אלא בהתרגשות קלה של עד המדינה. ומה עם להזכיר כי העד התרגש בגלל מעשיו, או כי החליט להשמיד ראיות ללא ידיעת נתניהו? לפלג היה חשוב פחות להביא את הקונטקסט, ויותר את הדמעות.

נעבור לגליקמן: בעוד גיא פלג עוטה ארשת נטולת הבעה, גליקמן אמוציונלי יותר וקל יותר "לקריאה". מאז תחילת תיקי נתניהו הוא נוקט עמדה קרובה מאוד לעמדת הפרקליטות, ואף נלחם עליה.
כאילו כדי לאזן את החלק העצוב אצל פלג, אצל אביעד גליקמן קיבלנו אווירה של צחוק. בדיווח בתוכניתו של שרון גל, התמקד גליקמן בנרטיב "נתניהו שלט באתר וואלה", תוך הפגנת חיוכים לכל עבר מול המגיש, שניסה לעמת אותו עם העובדות ועם עוד גילויים מדהימים מאותו היום: מכל הקלטות חפץ - אין אחת שקושרת את נתניהו, והכל נסב סביב שרה והבן יאיר - שאינם עומדים למשפט.

הואיל ואת מצלמות הטלוויזיה לא ניתן להכניס בעיצומם של ימי העדות, דווקא שני רגעים קטנים שחוברו להם יחדיו יצרו סרטון ויראלי שרץ ברשתות. גליקמן פונה אל חפץ ומבקש "כמה מילים, ניר?", והאחרון עונה לו "חס וחלילה, אסור לי...", אך שנייה אחר כך נראה לוחש לכתב המשפט סוד חברי באוזן. אז מה הפלא שאחר כך הם מתרגשים כשהוא בוכה?