מרד בנטפליקס: המנכ"ל נמצא על הכוונת של העובדים

נטפליקס מעולם לא הייתה מקום עבודה סנטימנטלי במיוחד. מי שלא מספק את התוצאות הרצויות מוצא את עצמו בחוץ, גם אם מדובר במנהל בכיר עם שנים של הישגים מאחוריו. אלא שאחרי הדחתה של מנהלת התוכן בלה בז'אריה, פיטוריו של מנהל חטיבת הסרטים דן לין וקיצוצן של כאלף משרות, מתברר שלא כולם משוכנעים שהאחריות לבעיותיה של ענקית הסטרימינג נעצרת בקומה שמתחת למנכ"ל. כעת מתגבשת קבוצה של בכירים לשעבר ובהווה המבקשים לשנות את דרכה של החברה, ואולי אפילו להביא להחלפתו של המנכ"ל המשותף טד סרנדוס.

לפי דיווח שפרסם דומיניק פאטן באתר "דדליין", ההתארגנות מתנהלת בינתיים הרחק מחדרי הישיבות הרשמיים. הבכירים המתוסכלים משוחחים בקבוצות ווטסאפ, נפגשים במהלך טיולים רגליים בפארק גריפית בלוס אנג'לס ומקיימים פגישות במלון גודפרי בהוליווד.

הם אינם מציגים עדיין חזית מאוחדת. חלקם מודאגים מצניחת מניית נטפליקס ומהפגיעה בחסכונותיהם, ואחרים מוטרדים ממה שהם רואים כאובדן הזהות של החברה. דווקא המחנה השני, לפי מקורות ששוחחו עם "דדליין", הוא שמביע את הביקורת החריפה יותר.

"טד הפך להוליוודי", טוענים כמה מהבכירים, ולדבריהם החברה "איבדה את הקסם שלה". הביקורת מכוונת בעיקר לחיבתו של סרנדוס להפקות יוקרתיות, כוכבים גדולים ומודל הפעולה של הוליווד המסורתית. לטענת המתנגדים, נטפליקס, שהתפרסמה בתרבות ניהול קשוחה שבה הישגים קבעו את עתידם של העובדים, הפכה ל"עוד אולפן", שבו הקרבה למנכ"ל וההתאמה להעדפותיו עשויות להיות חשובות לא פחות מהביצועים עצמם.

הבעיה היא לא רק מי שמפוטר

הסערה מגיעה שבועות אחדים לאחר אחד מגלי הפיטורים הדרמטיים בתולדות נטפליקס. באוקטובר פוטרו כאלף עובדים, כ-6% מכוח האדם של החברה, ובמקביל הודחו שתי דמויות מרכזיות בתעשיית התוכן: בז'אריה, שכיהנה כמנהלת התוכן הראשית, ולין, שעמד בראש חטיבת הסרטים.

בז'אריה, שעבדה בנטפליקס במשך כעשור, הייתה מהדמויות המזוהות ביותר עם הפיכתה לענקית תוכן בינלאומית. בתקופתה המשיכה החברה ליהנות מהצלחות כמו "משחק הדיונון", "ברידג'רטון" ו"דברים מוזרים" (את שתי האחרונות לא היא פיתחה), והרחיבה משמעותית את פעילותה בתחום הריאליטי, אירועי השידור החי והפקות בשפות שאינן אנגלית.

עם זאת, כפי שכתבנו כאן לאחר פיטוריה, קשה להתעלם מכך שנטפליקס מתקשה בשנים האחרונות לייצר להיטים חדשים שגם מצליחים להחזיק את הצופים לאורך זמן. השירות ממשיך להציף את מנוייו בתכנים, אבל כמה מהם באמת נשארים בתודעה אחרי סוף השבוע שבו עלו? אפשר בהחלט להבין מדוע בז'אריה שילמה את המחיר על כך.

אלא שלאורך כל הזמן הזה קיננה שאלה נוספת, והיא לא מרפה: האם הבעיה הייתה רק במי שהחליטו אילו סדרות וסרטים להפיק, או גם באיש שקבע את האסטרטגיה כולה?

במקומה של בז'אריה מונה פיטר רייס, מבכירי פוקס ודיסני לשעבר, שנחשב לאחד המנהלים המקושרים והמוערכים בתעשיית הבידור האמריקנית. רייס בנה את הקריירה שלו באולפנים וברשתות הטלוויזיה הגדולים, וניהל בין היתר את פוקס סרצ'לייט, שהייתה מעורבת בהצלחות קולנועיות כמו "מיס סאנשיין הקטנה", "ג'ונו" ו"נער החידות ממומביי".

המינוי שלו עשוי לחזק את טענות המתנגדים בדבר הפיכתה של נטפליקס לאולפן הוליוודי מסורתי. מצד שני, לא בטוח שמדובר בהכרח בבעיה. הרי אם נטפליקס זקוקה למישהו שיודע לעבוד עם יוצרים, לזהות תסריטים טובים ולייצר סרטים שנשארים בתודעה, הניסיון ההוליוודי של רייס עשוי להיות בדיוק מה שחסר לה.

לפי ניתוח של ג'רמי פוסטר באתר TheWrap, אחת המשימות המרכזיות שלו תהיה שיקום היחסים עם יוצרים בולטים. בתקופה האחרונה בחרו כמה מהשמות המזוהים עם נטפליקס להמשיך את דרכם במקומות אחרים: דיוויד פינצ'ר לא חידש את הסכם ההפקה שלו, האחים מאט ורוס דאפר, יוצרי "דברים מוזרים", עברו לפאראמונט, והבמאי נואה באומבך הצטרף לפעילות של סקיידאנס בוורנר ברדרס.

נטפליקס רוצה לשוב ולהיות המקום שבו נוצרים הלהיטים הגדולים של הטלוויזיה והקולנוע. אם כך, כדאי שהיוצרים הבולטים בתעשייה ירצו להמשיך לעבוד איתה. מהבחינה הזו, לקשרים האישיים של רייס עשוי להיות ערך גדול בהרבה מהיכולת שלו להשתלב במשחקי הכוח של הוליווד.

ככה לא מתנהגים

בינתיים, פרטים חדשים על הדרך שבה התנהלו פיטוריה של בז'אריה מוסיפים שמן למדורה. העיתונאית קים מאסטרס מדווחת באתר Puck כי ימים ספורים לפני הדחתה פנתה בז'אריה לסרנדוס ושאלה אותו ישירות על שמועות שלפיהן פיטר רייס עומד להחליף אותה.

לפי כמה ממקורותיה של מאסטרס, סרנדוס הכחיש את הדברים, ובהמשך הודה בפני מנהלים בכירים כי לא היה מוכן לדון בנושא כשבז'אריה התעמתה איתו. מקור אחר הציג גרסה שונה, שלפיה סרנדוס לא הכחיש את שיחותיו עם רייס, אלא הסביר כי הוא מקיים דרך קבע שיחות עם בכירים בהוליווד.

לפי הדיווח, גורמים בתעשייה זעמו במיוחד על כך שבז'אריה נדרשה להוציא לפועל את גל הפיטורים הגדול בחברה, זמן קצר לפני שפוטרה בעצמה. סוכן שחקנים בכיר אמר למאסטרס כי כך פשוט לא מתנהגים בהוליווד.

אפשר להתווכח אם מדובר בהתנהלות חריגה בהוליווד, אבל בנטפליקס היא נוגעת בעצב רגיש במיוחד. החברה הרי התגאתה במשך שנים בתרבות ארגונית שמקדשת שקיפות וכנות, גם כשהן לא נעימות. בין עקרונותיה המפורסמים (והמגעילים לא פחות, יש לציין) הייתה ההעדפה של כנות על פני נחמדות. אם אפילו מנהלת התוכן הראשית אינה יכולה לקבל תשובה ישירה לגבי עתידה, קשה שלא לתהות מה נותר מהעיקרון הזה.

לפי מאסטרס, חלק מהמנהלים לשעבר סבורים שהעקרונות האלה נשחקו דווקא בצמרת החברה, וכי קשה לדרוש מהעובדים כנות מוחלטת כאשר ההנהלה עצמה אינה נוהגת באותה דרך.

המתיחות אינה חדשה. בתחקיר שפרסמו בחודש שעבר וונדי לי, מג ג'יימס וסמנתה מסונגה ב"לוס אנג'לס טיימס", תואר קרע מתרחב בין אנשי התוכן של נטפליקס בלוס אנג'לס לבין אנשי הטכנולוגיה שלה בעמק הסיליקון. שתי הקבוצות חלוקות, בין היתר, בשאלה כיצד לקדם סרטים וסדרות וכיצד צריכה החברה לצמוח. מאז הנסיגה של המייסד ריד הייסטינגס מהניהול השוטף, נטען בתחקיר, מרכז הכובד של נטפליקס עבר בהדרגה להוליווד ולסרנדוס.

מי ירים טלפון לריד הייסטינגס?

על פי "דדליין", התקווה של כמה מהמתנגדים היא לגייס את הייסטינגס, שעזב ביוני גם את תפקיד היו"ר הפעיל, למהלך שיביא לשינוי בצמרת. הרעיון שנידון הוא לשכנע אותו לפנות לדירקטוריון החברה ולהמליץ על החלפת ההנהגה, או לכל הפחות להפעיל לחץ על סרנדוס לשנות באופן משמעותי את סדרי העדיפויות שלו.

בדיונים על זהותו של מי שיוכל לפנות להייסטינגס עולים שלושה שמות מוכרים: סינדי הולנד, לשעבר מבכירות התוכן בנטפליקס ומי שעזבה לאחרונה את פאראמונט פלוס; טוד ילין, לשעבר מנהל המוצר הראשי של החברה; וליסה נישימורה, שניהלה במשך שנים את תחומי התעודה והקולנוע העצמאי.

אלה אינם סתם בכירים לשעבר. הולנד הייתה אחראית לאחד הפרקים החשובים ביותר בתולדות נטפליקס, כאשר הפכה אותה מבית להפצת תכנים למי שמסוגלת לייצר בעצמה סדרות כמו "דברים מוזרים". נישימורה הייתה מזוהה עם הצד האמנותי והשאפתני יותר של החברה, וילין עם החדשנות הטכנולוגית שסייעה להפוך אותה לשירות הסטרימינג הדומיננטי בעולם. אם יש מי שיכולים לטעון שהם מכירים את נטפליקס שלפני ההפיכה לאימפריה הוליוודית, אלה בהחלט מועמדים מתאימים.

אלא שלפי "דדליין", אף אחד מהשלושה אינו משתתף באופן רשמי בהתארגנות, גם אם חלקם מגלים אהדה כלפי הביקורת. מי שנחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר להגיע להייסטינגס הוא ילין, ששמר איתו על קשר אישי ומקצועי קרוב. הייסטינגס אף הצטרף בשנה שעברה כמפיק בפועל לסרט המתח "52nd State", שילין היה שותף לכתיבתו ולבימויו.

הלחץ על סרנדוס גבר גם בעקבות צניחת מניית נטפליקס ביותר מ-45% בשנה האחרונה, האטה במעורבות הצופים וכישלון ניסיון הרכישה של וורנר ברדרס. "טד הוא לא האפיפיור. זה לא תפקיד לכל החיים", אמר ל"דדליין" סמנכ"ל לשעבר בחברה, שהעריך כי שילוב של הידרדרות נוספת במחיר המניה עם עונת פרסים חלשה עלול לסכן את מעמדו.

השאלה הכלכלית אינה שולית, אבל היא גם אינה חזות הכול. נטפליקס עדיין רווחית מאוד, נהנית משולי רווח תפעולי של 31% ומחזיקה במעמד דומיננטי בשוק הסטרימינג. קשה להציג אותה כחברה במשבר קיומי. מצד שני, כפי שכל אולפן הוליוודי יודע היטב, הצלחה עסקית אינה מבטיחה המשך רלוונטיות תרבותית (לדוגמה, בדיוק השבוע דיברנו על NCIS). אפשר להרוויח הרבה כסף גם בלי לייצר את הסדרה שכולם מדברים עליה למחרת במשרד. השאלה היא כמה זמן אפשר להמשיך כך לפני שזה מתחיל לעלות ביוקר. זה לא שחסרות לה מתחרות.

הייסטינגס עצמו אינו ממהר להיחלץ לעזרת המתנגדים. בריאיון שהעניק לאחרונה לפודקאסט של קארה סווישר אמר כי אף שהיה רוצה להיות מעורב ולעזור, הוא מאמין שהחברה מנוהלת בידי אנשים מוכשרים שיידעו למצוא את הפתרון.

בשלב זה, המרד נשאר בעיקר בגדר שיחות והתארגנות ראשונית, ללא מנהיג מוסכם או תוכנית פעולה מגובשת. נטפליקס סירבה להגיב לדיווחים, ומקור המקורב לחברה טען בפני "דדליין" כי היחסים בין סרנדוס, המנכ"ל המשותף גרג פיטרס והייסטינגס נותרו טובים, וכי אין תוכניות להחזיר את המייסד לחברה.

למרות זאת, יש כאן שאלה שקשה לפטור כתסכול של מנהלים שפוטרו. סרנדוס היה אחד האדריכלים של המהפכה שהפכה את נטפליקס למעצמת תוכן. הוא גם האיש שמינה את בז'אריה, אישר את האסטרטגיה שלה ובסופו של דבר החליט להחליף אותה. אם נטפליקס אכן איבדה משהו מהיכולת שלה לזהות ולייצר להיטים, לא מובן מאליו שאפשר לפתור את הבעיה באמצעות החלפת האנשים שמתחתיו. יכול להיות שהמינוי של רייס יחולל את השינוי המיוחל. אבל אם לא, יהיה קשה בהרבה לטעון שהבעיה נמצאת רק אצל מנהלי התוכן.