נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה מישהו המליץ לכם בהתלהבות על NCIS. או מתי נתקלתם בביקורת נלהבת עליה, בדיון סוער על פרק שלה, או אפילו באזכור אגבי שלה ברשימת הסדרות הטובות של השנה. אם אתם לא נמנים עם צופיה הקבועים, סביר להניח שהתשובה היא "מזמן", אם בכלל. ובכל זאת, כבר 23 שנה ש-NCIS היא אחת הסדרות המצליחות ביותר בטלוויזיה האמריקנית, עם נתוני צפייה יוצאי דופן גם בשירותי הסטרימינג. היא עברה מזמן את הפרק ה-500, משודרת כעת בעונתה ה-24, הולידה שלל סדרות בת והכניסה לבעליה סכומי עתק. כל זה בלי שרובנו נקדיש לה מחשבה מיוחדת.
לוקאס שאו, כתב הבידור והתקשורת של "בלומברג", הקדיש לתופעה כתבה שפורסמה אתמול (ראשון), עם נתון מרשים במיוחד: על פי הערכות CBS, מותג NCIS הכניס לאורך שנות קיומו כעשרה מיליארד דולר. הסכום כולל הכנסות מפרסום, מכירת זכויות שידור, מוצרים נלווים וההשפעה הכלכלית של הסדרה על הרשת. אם הטלוויזיה הייתה תחרות ספורטיבית, מדובר באחת האלופות הגדולות של המאה ה-21. אלא שבניגוד לסדרות כמו "שובר שורות", "משחקי הכס" או "יורשים", ההצלחה הזאת לא לוותה במעמד תרבותי דומה.
המספרים ממחישים עד כמה הפער חריג. לפי נתוני נילסן, ב-2025 צברה NCIS כ-36.9 מיליארד דקות צפייה בשירותי הסטרימינג בארצות הברית, נתון שהציב אותה במקום הרביעי מבין כלל התכנים הנצפים, אחרי "בלואי", "האנטומיה של גריי" ו"דברים מוזרים". היא הקדימה את "בובספוג מכנסמרובע", "איש משפחה", "המפץ הגדול" ועוד שורה ארוכה של להיטים. לפי שאו, בשש השנים האחרונות הקדישו האמריקנים לצפייה בסדרה יותר זמן מאשר ל"המשרד", ל"חברים" ולכל סדרה מקורית של נטפליקס. היחידה שהקדימה אותה הייתה "האנטומיה של גריי".
בינתיים, בטקסי האמי, NCIS כמעט אינה קיימת. לאורך כל שנותיה צברה הסדרה המקורית שלוש מועמדויות בלבד, אחת מהן בקטגוריית שחקן אורח ושתיים על תיאום פעלולים. אפס זכיות. ספק אם יש עוד סדרה שהפער בין ההצלחה המסחרית שלה להכרה הממסדית בה גדול כל כך.
NCIS עלתה לראשונה בספטמבר 2003 ברשת CBS, כסדרת בת של הדרמה המשפטית הצבאית "ג'אג". את שתיהן יצר דונלד בליסאריו, מאנשי הטלוויזיה הוותיקים של ארצות הברית, שאחראי בין היתר גם ל"מגנום, בלש פרטי" ו"זינוק לאתמול". עלילת הסדרה מתמקדת ביחידה החוקרת פשעים הקשורים לצי האמריקני ולחיל הנחתים, ממקרי רצח ועד ריגול וטרור. בראש הצוות עמד במשך כמעט שני עשורים לירוי ג'תרו גיבס, בגילומו של מארק הרמון, ולצידו התחלפו לאורך השנים עשרות דמויות. אחת הזכורות שבהן היא זיוה דוד, סוכנת המוסד לשעבר שגילמה קוט דה פבלו במשך שמונה עונות, ובהמשך גם בהופעות אורח.
כשהסדרה עלתה, ספק אם מישהו ב-CBS ציפה שתגיע לממדים האלה. בעונתה הראשונה היא משכה בממוצע 12.3 מיליון צופים, נתון שהספיק אז להצלחה בינונית יחסית. גם מאחורי הקלעים העניינים לא התנהלו על מי מנוחות. בליסאריו נהג לפטר ולהחליף תסריטאים בקצב מסחרר, ולעיתים היה משנה תסריטים יום או יומיים לפני הצילומים. סטיב בינדר, שהצטרף לצוות הכתיבה בתחילת הדרך ומשמש כיום כמנהל האמנותי של הסדרה, מספר לשאו שתכנן בכלל ללמוד רפואה. הוא הניח שעבודתו אצל בליסאריו לא תימשך זמן רב.
אלא שהסדרה הלכה וצברה תאוצה. ב-2008, עם פתיחת עונתה השישית, היא כבר נמנתה עם חמש הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית. גם מחוץ למדינה התברר שמדובר בלהיט ענק, לתדהמתם של בכירי CBS, שלא הבינו בתחילה למה שצופים אירופים ואוסטרלים יתעניינו בסדרת חקירות על גוף אכיפת חוק אמריקני שכמעט איש לא שמע עליו. מאז נמכרו זכויות השידור של NCIS ביותר מ-200 טריטוריות, כולל כמובן בישראל.
הסוד, אם אפשר לקרוא לו כך, טמון בנוסחה הטלוויזיונית הוותיקה ביותר: בכל שבוע יש פשע שצריך לפתור, צוות חוקרים מוכשר עושה את עבודתו, ובדרך כלל הטובים מנצחים. אבל NCIS היא גם קומדיה על מקום עבודה, טוען שאו, עם יחסים בין אישיים, בדיחות פנימיות ודמויות שהקהל לומד להכיר ולאהוב. אפשר לצפות בפרק אקראי בלי לדעת מה קרה בעונה הקודמת, ואפשר גם להיקשר לדמויות לאורך מאות פרקים. בעולם שבו סדרות רבות דורשות מהצופה ריכוז מוחלט ומעקב אחרי עשרות קווי עלילה, יש משהו מנחם בפשטות הזאת.
"ספגנו ביקורת על כך שאנחנו לא סדרה מתוחכמת במיוחד. היא פשוטה ונגישה", אומר בינדר ל"בלומברג". "אני אוהב לשמוע את זה. זה אומר שעשינו את העבודה שלנו". הוא משווה את NCIS לאייפון: מכשיר שאינו בהכרח המתוחכם ביותר בשוק, אבל עושה בדיוק את מה שמצפים ממנו. בינדר גם מספר שאנשים נוהגים להגיד לו שזו הסדרה שאמא שלהם רואה בזמן שהיא מקפלת כביסה. "רק שזו כבר הפעם החמישית שהיא רואה את הפרק הזה", הוא מוסיף.
ההצלחה של הסדרה המקורית הולידה מותג שלם. "NCIS: לוס אנג'לס" עלתה ב-2009 ונמשכה 14 עונות, "NCIS: ניו אורלינס" הצטרפה ב-2014 והגיעה לשבע עונות, ואחריה הגיעו "NCIS: הוואי", "NCIS: סידני", סדרת הפריקוול "NCIS: ההתחלה" ו"NCIS: טוני וזיוה", שמחזירה למסך את דמויותיהם של מייקל וות'רלי וקוט דה פבלו.
החידוש האחרון, "NCIS: ניו יורק", עלה בארצות הברית בחודש שעבר בשידור שבועי, וגם בסמוך בישראל ביס ויאודי, הוט ויאודי ונקסט טיוי. במרכזו עומד סאם האנה, דמותו של אל אל קול ג'יי מ-"NCIS: לוס אנג'לס", שחוזר לעיר הולדתו ומצטרף לצוות חקירות חדש. לצידו מככב סקוט קאן, המוכר מ"הוואי חמש אפס". גם הפעם הנוסחה עובדת: הסדרה החדשה מושכת יותר משבעה מיליון צופים בממוצע לפרק במהלך השבוע הראשון לשידורו, מה שהופך אותה לסדרה החדשה הנצפית ביותר בסתיו הנוכחי בארצות הברית. CBS כבר מכרה את זכויות השידור שלה ליותר מ-120 מדינות.
במובנים רבים, ההצלחה המתמשכת של NCIS היא גם סיפורו של השינוי שעברה הטלוויזיה האמריקנית. בשעה שרשתות השידור המסורתיות מאבדות צופים לטובת הסטרימינג ומתקשות להשיק להיטים חדשים, סדרה שמצליחה לשמור על קהל נאמן במשך יותר משני עשורים היא נכס יקר מפז. CBS הקדישה השנה את כל רצועת הפריים טיים של יום שלישי לשלוש סדרות NCIS ברצף, ולפי שאו, כל סדרת בת חדשה גם מחזירה צופים לסדרה המקורית. במקביל, עסקאות רישוי עם שירותי סטרימינג מאפשרות לדורות חדשים לגלות אותה.
"אני מסתכל על NCIS כפי שאני מסתכל על 'מסע בין כוכבים'", אומר ל"בלומברג" דיוויד סטאף, ראש אולפני הטלוויזיה של CBS. "אני חושב שזה יכול להימשך לנצח".
בישראל, כאמור, NCIS אינה חדשה. העונות האחרונות שלה משודרות כאן בסמוך לארצות הברית, וכך גם חלק מסדרות הבת. ובכל זאת, התוספת של 18 העונות הראשונות לדיסני פלוס ישראל במהלך נובמבר מספקת הזדמנות נוחה במיוחד להתחיל מההתחלה, או לחזור אל השנים שבהן גיבס, זיוה והחברים הפכו את הסדרה למפלצת רייטינג.
אפשר כמובן לטעון שההצלחה של NCIS מעידה בעיקר על שמרנותם של הצופים ועל חיבתן של רשתות הטלוויזיה לנוסחאות מוכרות. זה ללא ספק חלק מהעניין. אבל נוסחאות מוכרות יש בשפע, ורק מעטות מהן מצליחות לעבוד ברציפות במשך יותר משני עשורים. גם אם אין כאן יצירת מופת, בהחלט יש כאן הישג יוצא דופן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו